רע"מ 8778-11-15 עבדאסלאם באש יחיא סעיד נ' מדינת ישראל

1.בפני בקשתו של המבקש לרשות לערער על החלטת בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל לישראל ("בית הדין") בה דחה ביה"ד (כב' הדיין מ. זילברשמיד) את בקשתו לצו ארעי (במעמד צד אחד) לעיכוב הוראת השהייה במתקן חולות שהוצאה לו על ידי המשיבה ("הוראת השהייה").

אותה הבקשה הוגשה בגדרם של הערר שהגיש המבקש לביה"ד נגד הוראת השהייה ובקשה לצו ביניים עד להכרעה בערר.

2.לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה על נספחיהם לא מצאתי מקום למתן הרשות לערער.

הוראת השהייה, על פני הדברים, הוצאה למבקש בגדרי הסמכות שנקבעו לכך בסעיף 32 ד' לחוק למניעת הסתננות.

המבקש, אזרח ותושב סודן, הסתנן לישראל דרך גבול מצרים במאי 2010 – ועד להוצאת הוראת השהייה ניתנו לו מפעם לפעם רישיונות שהייה זמניים לפי סעיף 2 (א) (5) לחוק הכניסה לישראל.

הוא אינו נשוי, אין לו ילדים והינו בן 27 שנים.

לאמור – הוא נמנה על קבוצת המסתננים העונים על הקריטריונים שנקבעו לעניין הוצאת הוראות השהייה במתקן חולות.

טענותיו בערר, בבקשת הצו הארעי ובבקשה זו שבפני, הינן כי עד להוצאת הוראת השהייה הוא התגורר באזור הקריות שבצפון ועבד באורח מועיל בחברה העוסקת בעבודות עפר.

על כן, כך הטענה, הוא אינו נמנה על קבוצת המסתננים הנמצאים בריכוזי האוכלוסיה הגדולים, תרומתו לשוק העבודה חיובית והשמתו במתקן חולות - אינה ראויה.

3.מסכים אני עם ביה"ד בהחלטתו כי אין בטענות אלה כדי להצדיק הוצאת צו ארעי, בהעדר המשיבה.

המבקש אינו חולק כי מתקיימים בו הקריטריונים שנקבעו להוצאת הוראות השהייה עפ"י סעיף 32 ד' לחוק.

טענותיו בדבר האבחנה שעל המשיבה לעשות בין מסתננים השוהים באזורים צפופי אוכלוסיית מסתננים לבין אלה השוהים באזורים שלטענתו פחות צפופים – מנוגדות לכאורה על פני הדברים לתכלית הוראות החוק כפי שנתבררו בפסיקה – ולאחרונה בבג"ץ 8865/13 (מיום 11.8.2015). מכל מקום, טענות אלה יתבררו במהלך בירור הערר לגופו.

על פני הדברים גם איני מוצא ממש בטענתו בדבר נזק בלתי הדיר העשוי להיגרם לו אם לא יינתן הצו הארעי שביקש מביה"ד – עוד בטרם נדונו הערר והבקשה לצו הביניים במעמד הצדדים.