לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים מיום 25.10.2016 בערר (ת"א) 3503-16 (כבוד הדיין דותן ברגמן), שדחתה את בקשת המבקש למתן צו ארעי המונע את התייצבות המבקש במתקן חולות במסגרת ערר שהגיש על הוצאת הוראת שהייה שניתנה לו מכוח סעיף 32ד לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) תשי"ד-1954 (להלן – "החוק למניעת הסתננות").
בית הדין לעררים דחה את הבקשה למתן צו ארעי וזאת משנראה כי סיכויי הערר אינם גבוהים, שכן על פני הדברים הוצאה הוראת השהייה כדין, שכן המבקש עומד בקריטריונים שקבע המשיב לצורך זימון מסתננים למתקן חולות.
עוד קבע בית הדין כי טענותיו העיקריות של המבקש הן כלליות באופן המשותף למרבית המסתננים להם מנפיק המשיב הוראות שהייה, ובפרט כשהטענות העקרוניות בנוגע להוראות הרלבנטיות בחוק למניעת הסתננות נדונו ונדחו על-ידי בית המשפט העליון בבג"ץ 8665/14 דסטה נ' הכנסת (פורסם בנבו, 11.8.2015) (להלן –"עניין דסטה").
באשר לטענותיו הרפואיות של המבקש קבע בית הדין כי הן אינן מונעות ממנו לאחוז בעבודה, וכי לא הובאו אסמכתאות מספקות לתמיכה בהן, והן אינן עולות כדי טענות אשר יכול ויחריגו את המבקש מתחולת החוק.
כך גם קבע בית הדין לעררים כי רצונו של המבקש להגר מישראל והעובדה כי הוא מתגורר במכמורת אינם מהווים טעמים להחרגתו מתחולת החוק, וכי אין מניעה כי החלטת המשיב תבחן בעודו שוהה במתקן חולות.
בית הדין לעררים קבע כי לא הוכח כי אי מתן הצו וכניסת המבקש למתקן חולות עלול לגרום למבקש "נזק חמור שאינו בר תיקון", כנדרש בתקנה 13 לתקנות הכניסה לישראל (סדרי הדין והמינהל בבית הדין לעררים), התשע"ד-2014) (להלן – "התקנות") ולא הוברר כי אי מתן הצו יסכל את בירור הערר.
על כן, דחה בית הדין את הבקשה לצו ארעי וקבע כי המבקש יתייצב במתקן חולות במועד שנקבע לו ויגיש בתוך 7 ימים הודעה בדבר התייצבותו. כמו כן קבע בית הדין כי עם התייצבותו יוכל המבקש להעלות את טענותיו הרפואיות בפני רופא המתקן, כאשר לרופא הסמכות להורות על טיפול בתנאים מיוחדים ואף על שחרור מהמתקן מסיבות רפואיות.
בבקשת רשות הערעור טוען המבקש, בתמצית, כי הוא סובל מבעיות רפואיות בגבו, המקשות עליו בהליכה ובתפקוד, והוא מטופל בטיפולי פיזיותרפיה באופן שוטף. לטענתו, במתקן לא יוכל להגיע לטיפולים לאור המרחק וחוסר הניידות שלו.
עוד טוען המבקש כי הוא הגיש בקשה למקלט מדיני ביום 23.8.2015, אשר טרם הוכרעה, וכי מאחר והוא מתגורר במכמורת הרי שהתכלית של החוק למניעת הסתננות – מניעת השתקעות במרכזי הערים, לא מתקיימת. כמו כן טוען המבקש כי השימוע שנערך לו היה פגום ולמראית עין, והופעל בו שיקול דעת מוטעה לאור מצבו הרפואי.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, החלטתי לדחותה אף מבלי לבקש את תגובת המשיב.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.