רע"א 77/15 ש' ח' נ' י' ח' ואח'

             לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת"א 2548-02 (השופטת ר' רונן) מיום 17.12.2014, במסגרתה קבע שבהיעדר הסכמה בין הצדדים, לא ייעתר לבקשה לאשר פסיקתא שאינה משקפת במדויק את הוראות פסק דינו.

רקע והליכים קודמים

1. בשנת 1974 הלכה לעולמה הגברת ש' ח' (להלן: המנוחה). למנוחה ולבעלה היו שני נכסים שבשניהם היו שותפים שווה בשווה – דירה ברחוב טשרניחובסקי בכפר-סבא, וחלקה נוספת שעליה שלוש דירות. המנוחה ובעלה (להלן: האב) ביקשו לדאוג לבניהם לדירות, ולכן נתנו במתנה דירות לשלושה מבניהם: ש' ח' (להלן: המבקש) קיבל במתנה את הדירה ברחוב טשרניחובסקי, שאף נרשמה על שמו, בעוד שד' ח' וי' ח' (להלן: המשיב 1) קיבלו במתנה שתיים מהדירות שבחלקה הנוספת. לאחר שאביו נישא מחדש חשש המשיב 1 שאשתו החדשה של אביו תפגע בזכויות שקיבל. לצורך הבטחת זכויותיו של המשיב 1 בדירה שניתנה לו, חתמו כל המעורבים על ויתור על זכותם לרשת את המנוחה, וביום 1.10.1997 תוקן צו הירושה בהתאם לוויתור. בעקבות תיקון צו הירושה, עתר המשיב 1 לבית המשפט לענייני משפחה בדרישה לקבל מחצית מכלל רכושם של ההורים – בקשה שבאה על חשבון הדירות שניתנו לאחיו. עקב כך, פנו האב, ד' ח' והמבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה כי יבטל את תצהירי ההסתלקות עליהם חתמו, ויתקן את צו הירושה של המנוחה בהתאם.
2. בהחלטתו מיום 15.3.2007 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת האב ושני בניו לחזור בהם מההסתלקות. לאחר ששמע את עדויות הצדדים הגיע בית המשפט למסקנה שיש לבכר את גרסתם של השלושה על פני גרסתו של המשיב 1. על בסיס מסקנה זו קבע בית המשפט כי פעולת ההסתלקות הייתה למעשה פעולה "למראית עין" וכי כוונת הצדדים הייתה למנוע מאשתו החדשה של האב לקבל חלק מהזכויות במקרקעין, ותו לא. על כן קבע בית המשפט כי יש לתקן את צו הירושה של האם באופן שעיזבונה יחולק בין כל יורשיה, למעט הדירה בה גר המשיב 1, שהזכויות בה יעברו לו בלבד. ביום 14.9.2014 נתן בית המשפט פסיקתא בה הורה על תיקון צו הירושה של המנוחה בהתאם לפסק דינו.
3. ביום 23.11.2014 הגיש המבקש בקשה לבית המשפט המחוזי, בה ביקש מבית המשפט לחתום על פסיקתא מתוקנת. הפסיקתא המתוקנת שהציע הייתה זהה לפסיקתא המקורית של בית המשפט, למעט תוספת של הוראות רישום המופנות לרשם המקרקעין. המשיב 1 התנגד לבקשת תיקון הפסיקתא. לטענתו, בקשת התיקון נועדה להסוות את העובדה שהמבקש מתגורר בנכס נוסף של המנוחה – הדירה ברחוב טשרניחובסקי. ביום 17.12.2014 החליט בית המשפט כי יחתום על הפסיקתא המתוקנת שהוצעה על ידי המבקש רק אם תהיה הסכמה של כל הצדדים, וזאת משום שהפסיקתא המתוקנת אינה משקפת בדיוק את הוראות פסק הדין.

             מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

הבקשה והתגובות לה

4. בבקשתו טוען המבקש – באמצעות בא כוחו, עו"ד ינון שרעבי – כי מאז שניתנה הפסיקתא המקורית, הוא פועל לרישום זכויות כל היורשים מול לשכת רישום המקרקעין. לטענתו, מהתייעצות עם רשם המקרקעין עולה כי מכיוון שהחלקה שעליה שלוש הדירות לא עברה פרצלציה אלא מהווה יחידה אחת שבה המנוחה ובעלה שותפים ב"מושע", הדרך היחידה לרשום את זכויות היורשים בחלקה באופן שישקף את פסק הדין הינה לרשום הערת אזהרה לטובת המשיב 1 על זכויותיו העודפות מכוח פסק הדין. המשמעות היא כי הימנעות מתיקון הפסיקתא – ודאי במצב שבו הצדדים מסוכסכים כבר שנים והסיכוי שיגיעו להסכמה הינו נמוך מאוד – תוביל לפגיעה קשה ביכולתם של כלל היורשים ליהנות מזכויותיהם בחלקה. לבסוף הוסיף המבקש כי המשיב 1 אינו חולק על מהות הפסיקתא שהציע, אלא לכל היותר מעלה טענות בעלמא לגבי הדירה ברחוב טשרניחובסקי, שעניינה כלל לא נדון בפסק הדין.
5. המשיבים, ובראשם המשיב 1 ואחותו, ד' ב' (להלן ביחד: המשיבים 2-1) – באמצעות באת כוחם, עו"ד נירה גראפי מלכין – סומכים את ידיהם על החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לתקן את הפסיקתא. לטענתם, מנסה המבקש לבצע "מקצה שיפורים" של פסק הדין. העובדה שהוראות הרישום נוגעות רק לחלקה ולא לדירה ברחוב טשרניחובסקי שאותה קיבל המבקש במתנה, מלמדת לטענתם באופן מפורש על כך שניסה להסתיר את קיומה של הדירה, וזאת כדי להגן על עצמו מכל תביעה הקשורה לדירה הזו מכיוונם של שאר יורשי המנוחה. המשיבים 2-1 אף צירפו לתגובתם נוסח מוצע לצו ירושה מתוקן, המשקף, לטענתם, את אשר נקבע בפסק הדין.
6. ביום 10.3.2015 הגיש המבקש בקשה שכותרתה "בקשה לאישור צו הירושה המתוקן" בה הביע את הסכמתו לתיקון צו הירושה בהתאם לנוסח שפורט בתגובת המשיבים. בתגובתם לבקשה הודיעו המשיבים כי הם מברכים על הסכמתו של המבקש לנוסח צו הירושה המתוקן שהוצע על ידם, אך מדגישים כי הסכמה זו מעידה על התנהלותו הבעייתית של המבקש ועל ניסיונו להימלט מהשתת הוצאות. בעקבות תגובת המשיבים, הגיש המבקש בקשה להגשת תשובה מטעמו.

דיון והכרעה

7. הסכמתו של המבקש לנוסח צו הירושה המתוקן שהוצע על ידי המשיבים מביאה למעשה להתייתרות בקשת רשות הערעור, ועל כן דינה להידחות. כעת, משהושגה הסכמה, סלולה הדרך לפני הצדדים לבקש מהערכאה הדיונית לאשר את הנוסח שעליו הסכימו.
8. סבורני כי בנסיבות העניין, אף אין להיעתר לבקשת המבקש להגיש תשובה לתגובת המשיבים. משהתייתרה בקשת רשות הערעור, ממילא אינני רואה מקום להידרש לטענת המשיבים לפיה ניסה המבקש "להעלים" את הדירה ברחוב טשרניחובסקי. טוב היה עושה המבקש אילו עדכן את בית המשפט בדבר הסכמתו לנוסח צו הירושה המתוקן שהוצע על ידי המשיבים מבעוד מועד.
9. אי לכך, הנני דוחה את הבקשה, כאמור. נוכח השתלשלות האירועים והתייתרות ההליך, יישא המבקש בהוצאות המשיבים 2-1, על הצד הנמוך, בסך של 3,000 ש"ח.

           ניתנה היום, ‏ח' באייר התשע"ה (‏27.4.2015).