רע"א 6955/16

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת א' וינשטיין) בת"א 16910-01-16 מיום 8.8.2016, בגדרה נדחתה בקשה למחיקת כתב תביעה לפי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) ובקשה חלופית להורות על מתן תשובות לשאלון ועל גילוי ועיון במסמכים ספציפיים.

1. עניינו של ההליך המתנהל בבית משפט קמא בתביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקשים בטענה כי אלה האחרונים עושים שימוש בשמה העסקי – "אולמי דאוד" (להלן: השם העסקי) שלא כדין, תוך גניבת עין וגזל מוניטין. על פי כתב התביעה, בשנת 2014 מכר בעל המניות במשיבה, מר עפיף דאוד (להלן: עפיף), למבקשים אולם אירועים בכפר יאסיף (להלן: אולם האירועים או המבנה) שנוהל על-ידי המשיבה ונשא את שמה העסקי; לפי הנטען, העסקה שנערכה בין עפיף למבקשים נגעה למבנה בלבד, ולא כללה גם את זכות השימוש בשם העסקי – המצוי בבעלות המשיבה שלא הייתה צד לה. צוין כי בתקופה שקדמה למכירה המבנה הושכר למבקשים, ובמסגרת חוזה השכירות שעפיף והמשיבה היו צד לו, הותר למבקשים לעשות שימוש בשם העסקי, תוך שהובהר כי בתום תקופת השכירות, המבקשים יהיו מנועים מלעשות בו שימוש.

           המבקשים מצדם עמדו בכתב הגנתם על כך שאולם האירועים נמכר תחת השם אולמי דאוד (ובהתאם, נרכשו גם מדי העובדים הנושאים שם זה ושלט גדול המוצב בכניסה לו). לטענתם, השם העסקי הינו בבעלות עפיף (ולא המשיבה שבאה לעולם שנים לאחר שכבר התנוסס על המבנה), וכי בכל מקרה התנהלות המשיבה ועפיף מלמדת על היעדר הפרדה ביניהם, כך שכל פעולותיו של עפיף מחייבות גם את המשיבה (להלן: טענת היעדר הפרדה). עוד נטען כי למשיבה אין כל מוניטין עסקי, ובפרט מוניטין בתחום הקמת והפעלת אולמות אירועים ומסעדות (להלן: טענת היעדר מוניטין).

2. ביום 8.8.2016 נדחתה בקשת המבקשים למחיקת כתב התביעה בגין הפרת צו גילוי מסמכים שניתן בהליך, וכן נדחתה ברובה בקשה חלופית להורות למשיבה להשיב בפירוט לשאלון ולחייבה בגילוי ומתן זכות עיון בשורה של מסמכים ספציפיים.

           לצורך הוכחת הטענה להיעדר מוניטין, התבקש גילויים של מאזני המשיבה לשנים 2015-2008, טפסי פחת שהגישה המשיבה לרשויות המס וכל החשבונות והוצאות הפרסום שהוציאה המשיבה. אשר למאזני המשיבה קבע בית משפט קמא כי הבקשה איננה מקיימת את "דרישת ההגינות הדיונית ואין בה משום חתירה לחקר האמת" שכן המסמכים אינם רלוונטיים, ואין בבקשה אלא סרבול של ההליך. בית המשפט עמד על כך שמאזני חברה "אינם מעידים מאומה על עמדת קהל הלקוחות, על הכרתם או הוקרתם את המשיבה והשירותים או המוצרים המוצעים על ידה". צוין כי בעצם העובדה שחברה מצויה בהפסדים אין כדי להוביל מניה וביה לקביעה כי אין לה מוניטין חיובי (כך למשל, כאשר חברה פועלת להרחבת פעילותה או חוג לקוחותיה וכתוצאה מכך נושאת בהוצאות המתבטאות בהפסד במאזניה). שיקול נוסף שצוין הוא כי נטל הוכחת קיומו (או היעדרו) של מוניטין לא מונח על כתפי המבקשים אלא על המשיבה-התובעת.

           לעומת זאת, בית המשפט נעתר לבקשה לגילוי מסמכי הוצאות הפרסום של המשיבה משמצא כי אלה עשויים להעיד על "הכרת קהל הצרכנים את המשיבה ושירותיה ויצירת הקישור בין המוצר או השירות למשיבה". כן נעתר לבקשה לגילוי הסכם מכר הציוד הקבוע בין המשיבה לבין בעל המניות (לרבות עותק מטופס הפחת הרלוונטי לעסקה), שהתבקש לביסוס הטענה כי המשיבה מכרה לעפיף שלט ניאון הנושא את השם העסקי, וזה בתורו, מכר אותו למבקשים עם מכירת אולם האירועים.

           אשר למסמכים שנתבקשו לצורך הוכחת הטענה בדבר היעדר הפרדה בין המשיבה לבין עפיף (כל החשבוניות והקבלות שהוציאה המשיבה ביחס לכספים שקיבלה מהמבקשים או מי מטעמם החל משנת 2011 ועד היום) – קבע בית המשפט כי אף שהם עשויים להיות רלוונטיים, אין להיעתר לבקשה משלא הצביעו המבקשים על נימוק בגינו יש להטריח את המשיבה להמציא מסמכים שאמורים להימצא בידי המבקשים – הנמענים להם. בצד זאת, הורה בית המשפט, בהסכמת המשיבה,  על גילוי הסכמי שכירות בינה לבין עפיף.

           לבסוף, נדחתה בקשה לגלות את "כל המסמכים" שהמשיבה התבקשה לגלות במסגרת השאלון, משלא בארו המבקשים "אילו מסמכים אינם 'מכוסים' במסגרת הבקשה לגילוי מסמכים", וכן בקשה להורות למשיבה להוסיף ולענות על מלוא השאלות בשאלון המבקשים, תוך שנקבע כי אין בהן "כדי לקדם מי מן המטרות שלשמן נועד שאלון".

טענות הצדדים לבקשה