רע"א 58534-05-15 הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר נ' ארון

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת ועדת העררים לפי חוק נכי המלחמה בנאצים, התשי"ד – 1954 שליד בית משפט השלום בבאר שבע (להלן – הוועדה), שלא להורות על עיכוב ההליכים בשלושה עררים (נפרדים) שהגישו המשיבים – עד למתן פסק דין בערעור התלוי ועומד בפני בית המשפט העליון בסוגיה דומה.

המדובר בעררים שהגישו המשיבים לוועדה נגד החלטת המבקשת (הרשות לזכויות ניצולי השואה), שלא להכיר בזכאותם לתגמולים מכוח חוק הטבות לניצולי שואה, תשס"ז – 2007 (להלן – החוק) - לאחר שמצאה כי לא הוכח שהמשיבים שהו "במחנה שעבדו בו עבודות פרך" – כמתחייב בחוק ההטבות לניצולי שואה, תשס"ז – 2007 (להלן – חוק ההטבות) לצורך קבלת התגמולים.

בפני בית המשפט העליון תלויה ועומדת בקשת רשות ערעור (ברע"א 1849/14 דידי יגר נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה – להלן עניין יגר) הנוגעת להגדרת המושג "המחנה המוכר" - הנדרש בחוק ההטבות לצורך קבלת התגמולים. לאור זאת, הגישה המבקשת לוועדת הערר בקשה להורות על עיכוב ההליכים בעררים שהגישו המשיבים, בטענה כי את זכאותם לתגמולים סומכים המשיבים על הטענה ששהו ב"מחנה מוכר" כנדרש בחוק ההטבות.

בהחלטות מיום 14/5/15 ומיום 30/5/15, דחתה הועדה את הבקשות לעיכוב הליכים, והורתה לצדדים להשלים הגשת הסיכומים מטעמם.

יצוין כי המדובר בהחלטות לאקוניות שאינן נושאות הנמקה.

נגד החלטות אלה מוגשת בקשת הרשות לערער שבפני.

בבקשתה, מפנה המבקשת להחלטת בית המשפט העליון בעניין יגר מיום 28/4/15, במסגרתה עמד בית המשפט העליון על החשיבות שבמתן הכרעתו בסוגיה העקרונית של הגדרת "המחנה המוכר".

על החלטה זו, סמכה המבקשת בקשתה לעיכוב ביצוע וסומכת עתה בקשתה זו לרשות לערער שבפני, וטוענת להשפעה הרוחבית הצפויה מהחלטת בית המשפט העליון בעניין יגר, על קבלת ההחלטות בעניינם של המשיבים ושל עוררים נוספים על החלטות דומות.

עוד טוענת המבקשת, כי עד כה, כל הבקשות שהוגשו מטעמה לעיכוב ההליכים בועדות הערר השונות ברחבי הארץ עד למתן פסק דין בעניין יגר - נתקבלו, למעט החלטות הועדה נשוא בקשת רשות ערעור זו.

מנגד, טוענים המשיבים, כי בצדק דחתה הועדה את הבקשות לעיכוב הליכים, שעה שמדובר בניצולי שואה מבוגרים, קשי יום, שכל עיכוב נוסף בבירור זכאותם לקבלת התגמולים ובביצוע התשלום בפועל, מוסיף ומגביר את סבלם.