אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רע"א 5737-15 פלונית נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים ואח'

רע"א 5737-15 פלונית נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים ואח'

תאריך פרסום : 10/01/2016 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
5737-15
04/11/2015
בפני השופטת:
ד' ברק-ארז

- נגד -
המבקשת:
פלונית
עו"ד יוסי נקר
המשיבים:
1. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה - משרד הרווחה והשירותים החברתיים
2. פלוני

עו"ד חגית שפיצר
החלטה

                                                                                                                                                                   

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 19.07.2015 בענ"א 13984-06-15 שניתן על-ידי כב' השופטת ד' מרשק-מרום ועל פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 18.8.2015 בענ"א 20967-08-15 שניתן על-ידי כב' השופטת ו' פלאוט

  

  1. בפני בקשת רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד שנסבו על הפעלת סמכויות לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער) בעניינו של בנה הקטין של המבקשת (להלן: הקטין). בקשת רשות הערעור נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 19.7.2015 (ענ"א 13984-06-15, השופטת ד' מרשק-מרום), שבו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטתו של בית המשפט לנוער ברחובות מיום 29.5.2015 (צב"ן 24466-05-14, השופט הבכיר צ' שרצקי) להכריז על הקטין כ"קטין נזקק" לפי חוק הנוער. כן נסבה בקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 18.8.2015 (ענ"א 20967-08-15, השופטת ו' פלאוט). בפסק דין זה דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה של המבקשת על החלטתו של בית המשפט לנוער מיום 18.7.2015 להוציא את הקטין ממשמורת המבקשת.

 

רקע והליכים קודמים

 

  1. הקטין, יליד 2001, התגורר עם המבקשת ועם אחותו הבוגרת בבית הוריה של המבקשת, הם סבו וסבתו. המבקשת ואביו של הקטין, המשיב 2, גרושים. המשיב 2 נישא מחדש לאחר מכן. מתסקיר הנזקקות של העובדת הסוציאלית לפי חוק הנוער מיום 12.5.2015 (להלן: תסקיר הנזקקות) עולה כי משפחתו של הקטין מוכרת לשירותי הרווחה משנת 2001 על רקע בעיות כלכליות, קשיים בתפקוד הורי ואלימות מצד המשיב 2 כלפי המבקשת במהלך חייהם כזוג נשוי, וכי הקשר בין המשיב 2 לקטין אינו רציף.

 

  1. לפי תסקיר הנזקקות, הקטין סובל מקשיים והיעדרויות מבית הספר כבר מאז לימודיו בכיתה ד', כלומר למעלה משלוש שנים. ביום 4.11.2013 וביום 20.11.2013 נערכה לקטין הערכה פסיכו-דיאגנוסטית במכון "ארז", שאליו הוא הופנה על-ידי מחלקת החינוך העירונית. המלצות מכון "ארז" היו, בין היתר, לבצע הערכה פסיכיאטרית לקטין לגבי דיכאון, סכנה אובדנית ובוחן מציאות, וכן לתת למבקשת הדרכה הורית שתעסוק בביסוס סמכות הורית ובשימת גבולות. בהמשך לכך, באמצעות שירותי הרווחה תואמה לקטין הערכה פסיכיאטרית בבית החולים הפסיכיאטרי בנס ציונה, אשר התבצעה ביום 2.3.2014 על-ידי ד"ר ורדי. בעקבות סירובו של הקטין להגיע לפגישות נוספות של הערכות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות ובהתחשב בהערכה כי קיימת אפשרות של ממש שהקטין חולה במחלת נפש או שיש לו הפרעה נפשית קשה המליצה ד"ר ורדי במכתב מיום 12.5.2014 על אשפוזו הכפוי לצורכי אבחון והערכה.

 

  1. ביום 15.5.2014 הגישה העובדת הסוציאלית לפי חוק הנוער בקשה לאשפוזו של הקטין, אך היא נדחתה על-ידי בית המשפט לנוער, שנתן לו הזדמנות נוספת לשוב ללימודיו ולשתף פעולה עם הגורמים המטפלים. בית המשפט לנוער קבע גם כי על המבקשת והמשיב 2 לקבל הדרכה הורית כפי שתורה העובדת הסוציאלית לפי חוק הנוער. ביום 29.9.2014, לאחר שהקטין לא חזר ללימודים באופן סדיר, הוגשה בקשה נוספת לאשפוזו, שהתקבלה בהסכמתם של המבקשת והמשיב 2. ביום 6.10.2014 ביקשה המבקשת לעכב את ביצוע ההחלטה משום שלטענתה הקטין חזר למסגרת לימודית והחל בטיפול באופן פרטי, ובית המשפט לנוער נעתר לבקשתה. ביום 12.11.2014 נערך דיון נוסף בעניינו של הקטין, ובו קבע בית המשפט לנוער כי בהתחשב בכך שהקטין למעשה לא החל בכל טיפול רגשי יש לערוך לו בדיקה פסיכיאטרית בבית החולים הפסיכיאטרי בנס ציונה או במרפאה לבריאות הנפש בקהילה בטרם תינתן החלטה על אשפוזו.

 

  1. בהתאם להחלטת בית המשפט לנוער, ביום 4.12.2014 בוצעה לקטין הערכה פסיכיאטרית נוספת על-ידי ד"ר מאור בבית החולים הפסיכיאטרי בנס ציונה, שציינה כי הקטין עדיין לא פוקד את בית הספר בצורה סדירה ואינו יוצא מביתו ללא ליווי. ד"ר מאור קבעה כי אין עדות לקיומה של הפרעה פסיכיאטרית חריפה כדיכאון, פסיכוזה או מסוכנות אובדנית מידית, וכי ניתן לייחס את התנהגותו לאפשרויות אחרות: הפרעה רגשית קשה, לרבות קושי בפרידה מהאם; הפרעת חרדה; או התחלתו של תהליך מחלתי אחר. בשים לב לנכונותם של הקטין והמבקשת להליך טיפולי שיכלול טיפול במסגרת פרטית וטיפול אלטרנטיבי לקטין וכן הדרכת הורים למבקשת, המלצתה של ד"ר מאור הייתה למצות הליך זה טרם מתן החלטה על אשפוזו של הקטין. ד"ר מאור המליצה לקצוב את פרק הזמן לטיפול בקטין ולבחון לאחר כחודש וחצי אם הוא הולך לטיפול באופן סדיר, אם המבקשת משתתפת בהדרכת ההורים ואם הקטין שב לבית הספר. ד"ר מאור הוסיפה כי אם הקטין לא יעמוד בתנאים אלו יש לשקול את אשפוזו לצורך אבחונו.

 

  1. המבקשת פנתה ליחידה להדרכת הורים במרכז הרפואי שניידר (להלן: היחידה להדרכת הורים). במכתב מיום 1.2.2015 דיווח פסיכולוג מהיחידה להדרכת הורים, לאחר שהמבקשת הייתה בטיפולו במשך כשלושה שבועות, כי נטייתה של המבקשת להזדהות עם קשייו של הקטין ולהימנע "מהצעדים הדרמטיים המתבקשים מן הסיטואציה" מקשה עליה להוביל לשינוי של ממש במצבו, למרות שניכר כי היא עושה כמיטב יכולתה.

 

  1. ביום 15.2.2015, לאחר שהתברר כי הניסיונות לטפל בקטין במסגרת הקהילה לא צלחו, בית המשפט לנוער (השופט נ' שילו) הורה בצו ביניים שניתן למשך 30 ימים על אבחונו של הקטין במרכז חירום כפתרון ביניים חלף אשפוזו. בית המשפט לנוער הוסיף כי אין ספק שיש להגיש בעניינו של הקטין בקשת נזקקות. לפי דיווח של העובדת הסוציאלית מיום 4.3.2015, ביום 25.2.2015 היא הגיעה לביתו של הקטין על מנת ללוות אותו ואת המבקשת לקליטה במרכז חירום, אך המבקשת ובני משפחה נוספים העלו את הקטין לרכב ונסעו מן המקום. בעקבות זאת הוגשה נגד האם תלונה במשטרה. הקטין נקלט במרכז החירום למחרת היום, לאחר שלווה אליו על-ידי המשטרה בשל התנגדותו לכך. ביום 25.3.2015, בעקבות המלצתו של מרכז החירום, בית המשפט לנוער (השופט הבכיר צ' שרצקי) האריך את צו הביניים למשך 60 יום נוספים לשם השלמת האבחון.

 

  1. ביום 29.5.2015 החליט בית המשפט לנוער להכיר בקטין כ"קטין נזקק" לפי סעיפים 2(2) ו-2(6) לחוק הנוער (להלן: החלטת הנזקקות), בהתבסס על דו"ח האבחון של מרכז החירום ועל ההערכה הפסיכיאטרית שנערכה לקטין במרכז החירום על-ידי ד"ר לאופר. בית המשפט לנוער קבע כי דו"ח האבחון של מרכז החירום מצביע על קטין מורכב – בעל יכולות טובות אך כזה שמצבו הרגשי מדאיג. עוד נקבע בהחלטה כי על-פי ההערכה הפסיכיאטרית, סמכותה ההורית של המבקשת ירודה וקיים חשש שאם הקטין לא ישהה במסגרת בעלת גבולות ברורים הוא עלול לפתח הפרעת אישיות. בהמשך לכך, בית המשפט לנוער האריך את צו הביניים עד למועד הדיון בפניו בעניין דרכי הטיפול.

 

  1. המבקשת ערערה על החלטת הנזקקות לבית המשפט המחוזי, אך ערעורה נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי מהעובדות שעמדו ביסוד בקשת הנזקקות ולא הוכחשו על-ידי המבקשת בבית המשפט לנוער עולה תמונה של קטין בסיכון שמצבו מחייב פגיעה באוטונומיה של התא המשפחתי. על כן, כך נקבע, החלטתו של בית המשפט לנוער להכיר בקטין כנזקק היא מוצדקת. בית המשפט המחוזי הוסיף כי כל הטענות שהועלו על-ידי המבקשת נוגעות לדרכי הטיפול בקטין, ולכן אין מקומן להתברר בשלב זה של ההליך.

 

  1. ביום 18.7.2015, עוד בטרם ניתן פסק הדין בערעור על החלטת הנזקקות, החליט בית המשפט לנוער להוציא את הקטין ממשמורת המבקשת לפי סעיף 3(4) לחוק הנוער (להלן: ההחלטה בעניין דרכי הטיפול) למשך שנה. בית המשפט לנוער קיבל את עמדתם של העובדת הסוציאלית וגורמי האבחון לפיה טובתו של הקטין מחייבת את הוצאתו למסגרת חוץ-ביתית. בית המשפט לנוער דחה את הצעותיה של המבקשת לפתרונות בקהילה בקבעו כי הן בגדר "שליפה מהמותן". בית המשפט לנוער הוסיף והתייחס בהחלטתו גם לדו"ח משלים ממרכז החירום מיום 1.7.2015, שבו צוין כי הקטין הצהיר שהוא מעוניין לשוב לביתו אך התנהגותו לא השתנתה לרעה לאחר שהובהר לו כי ההמלצות להוציאו למסגרת חוץ-ביתית לא ישונו. עוד צוין בדו"ח המשלים כי ניכר שמסגרת עם גבולות ברורים עוזרת לקטין להתארגן, וכי בחודש שקדם להגשת הדו"ח המשלים לא היו לקטין התפרצויות אלימות שמהן סבל בעבר וכנראה נבעו ממצוקה נפשית ומניתוק הקשר הסימביוטי עם המבקשת. כן צוין בדו"ח המשלים כי שיתוף הפעולה של הקטין עם צוות המרכז, חרף התנגדותו לשהותו שם, מצביע על התועלת שהוא יכול להפיק משהיה במסגרת מתאימה.

 

  1. המבקשת ערערה על ההחלטה בעניין דרכי הטיפול, אך גם ערעור זה נדחה. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקשת לפיה הוצאת הקטין למסגרת חוץ-ביתית אינה מידתית, וקבע כי החלטתו של בית המשפט לנוער הייתה מבוססת על חוות הדעת המקצועיות שהונחו בפניו. בית המשפט המחוזי הוסיף כי המבקשת לא הביאה חוות דעת מטעמה התומכת בהתנגדותה להמלצות, או הצעה קונקרטית אחרת לשילוב הקטין במסגרת המתאימה לו בקהילה (למעט מסמך שהוגש לאחר סיום ההליך בבית המשפט לנוער שלא כדין). בית המשפט המחוזי קבע כי על-פי הדו"ח המשלים מיום 1.7.2015 חלה בעת האחרונה הטבה במצבו של הקטין ולכן אין מקום לקטוע את המשכו של הטיפול שנקבע על-ידי שירותי הרווחה. לבסוף, בית המשפט המחוזי התייחס לכך שהקטין ביקש במסגרת הדיון כי בית המשפט יכריע בענייננו ולא הביע עמדה חד-משמעית נגד השמתו במסגרת חוץ-ביתית. בסופו של דבר, בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי לצורך בחינת מצבו של הקטין לקראת סוף תקופת צו ההוצאה ממשמורת יוגש לבית המשפט לנוער דיווח בעניינו עד ליום 1.7.2016.

 

  1. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 1.9.2015 הקטין נקלט בפנימייה, ולפי דיווח של העובדת הסוציאלית לפי חוק הנוער מיום 9.9.2015, מנהל הפנימייה תיאר את קליטתו של הקטין כחיובית ביותר וציין כי הוא התחבר לבני הנוער ולמדריכים.

 

בקשת רשות הערעור

 

  1. בעיקרו של דבר, המבקשת מעלה טענות נגד אופן יישומו של חוק הנוער על-ידי בית המשפט לנוער ובית המשפט המחוזי.

 

  1. המבקשת טוענת כי בקשתה מעוררת שאלות עקרוניות הנוגעות להכרזה על קטין כקטין כנזקק. הלכה למעשה, לטענתה, מצבו של הקטין בעניין זה אינו מצדיק את ההכרזה עליו כקטין נזקק ואת הוצאתו ממשמורת המבקשת, שכן חוות הדעת השונות, ובפרט חוות הדעת של ד"ר לאופר, לא מעידות על קיומו של סיכון בדרגה גבוהה מספיק להתפתחותה של הפרעה נפשית אצל הקטין. המבקשת אף מעלה טענות נגד אופן עריכת חוות הדעת השונות, ומוסיפה כי בשים לב לקשיים העולים מהן היה על בית המשפט לנוער לערוך דיון הוכחות ולבחון אותן באופן עצמאי. המבקשת מוסיפה וטוענת כי בית המשפט לנוער לא ערך דיון מעמיק בחלופות שהוצעו על-ידה להוצאתו של הקטין ממשמורת, וכן כי הנטל להציע חלופות להוצאה ממשמורת מוטל על המדינה ולא עליה. עוד היא מוסיפה כי בית המשפט המחוזי דחה ללא נימוק מספק את טענתה בדבר חוסר מידתיותם של אמצעי הטיפול שננקטו.

 

  1. המבקשת מוסיפה וטוענת כי היעדרויות מבית הספר אינן מחייבות הכרזה על הקטין כנזקק. בנוסף, לטענתה לא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 2(2) לחוק הנוער משום שהיא מסוגלת לטפל בקטין ולהשגיח עליו, ומכל מקום יש להבחין בין חוסר מסוגלות הורית לבין חוסר סמכות הורית. המבקשת אף טוענת כי היא משתפת פעולה עם שירותי הרווחה, וכי התנגדותה לאשפוזו של הקטין בתחילת ההליך התבררה כמוצדקת. זאת ועוד, לטענתה שיתוף הפעולה שלה עם שירותי הרווחה אינו רלוונטי להכרעה, ומכל מקום הוצאת קטין מבית הוריו אינה יכולה להוות אמצעי ענישה בגין חוסר שיתוף פעולה מצדם.
  2. לטענת המבקשת, הקטין הביע עמדה חד-משמעית לפיה הוא מעדיף את החלופה שהוצעה על-ידה, וכי היה על בית המשפט לנוער למנות לו עורך-דין שייצג את רצונו. עוד היא טוענת בהקשר זה כי אין לייחס משקל לכך שהקטין מתקדם לכאורה במסגרת החוץ-ביתית, מאחר שטובתו של קטין היא קודם כול להיות עם משפחתו.

 

  1. ביום 27.8.2015 הוריתי כי יש לקבל את עמדת המדינה ואת עמדת המשיב 2, אביו של הקטין. ביום 9.9.2015 הוגשה תגובת המדינה, וביום 18.10.2015 הוגשה תגובת המשיב 2.

 

  1. המשיב 2 הודיע כי הוא מסכים לבקשה וסבור כי יש להשיב את הקטין לביתו.

 

  1. המדינה טוענת כי אין לקבל את בקשת רשות הערעור בשל כך שהיא לא מעלה שאלה כללית, ועניינה ביישום הוראות הדין על המקרה הפרטני. זאת אף בשים לב לכך שעסקינן בסוגיה רגישה של יחסי הורים וילדים. לגופו של עניין, המדינה טוענת כי החלטותיו של בית המשפט לנוער, שאושרו על-ידי בית המשפט המחוזי, הן צודקות, מבוססות מבחינה ראייתית ומידתיות. לטענתה, החלטות אלו תואמות את המלצותיהם של אנשי הטיפול והן הכרחיות לשמירה על התפתחותו הרגשית התקינה של הקטין. המדינה מדגישה כי מאז הבקשה לאשפוזו של הקטין בחודש מאי 2014 נבחנו עבורו דרכי טיפול חלופיות באופן הדרגתי ומידתי, וניתנו לו ולמבקשת הזדמנויות חוזרות ונשנות לערוך את השינוי המתחייב ולהביאו לתפקוד תקין בקהילה. חרף ניסיונות אלו, כך נטען, מצבו של הקטין המשיך להתדרדר עד שלא ניתן היה לעצור את הדינמיקה השלילית מבלי להוציאו למסגרת חוץ-ביתית. המדינה מוסיפה כי חוות הדעת של גורמי הטיפול הצביעו באופן חד-משמעי על חשש לשלומו הנפשי של הקטין ועל חוסר מסוגלות מצד המבקשת להביא לשינוי במצבו.

 

  1. ערב מתן החלטתי, ביום 3.11.2015, ביקשתי לקבל עדכון אודות מצבו של הקטין. מדו"ח העובד הסוציאלי של הפנימייה שבה שוהה הקטין, עולה כי למרות קשיים מסוימים בקליטתו הוא השתלב בפנימייה מבחינה חברתית, מקבל את סמכות הצוות ואף החל לקחת חלק ברכיבה טיפולית. בדו"ח נמסר גם כי המבקשת מוציאה את הקטין לחופשות באופן חריג מהמקובל בפנימייה, ובכך היא פוגעת ביכולתו להשתלב בה כראוי. עוד נמסר כי נעשו מאמצים לשלב את הקטין במסגרת בית ספרית לחינוך מיוחד, אך בעקבות התנגדותה של המבקשת, אשר קבעה לקטין אבחון פסיכולוגי על דעת עצמה, נבחנת בימים אלו האפשרות לשלבו בבית ספר רגיל. לבסוף, הודגש שהמשך אי-השתלבותו של הקטין במסגרת בית ספרית פוגעת בהתפתחותו התקינה.

 

דיון והכרעה

 

  1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

 

  1. הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה לא ייעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אלא במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר מתעורר חשש לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). אמנם רגישות הסוגיה של יחסי הורים וילדים הגמישה אמות מידה אלו, אך אין משמעות הדבר כי רשות הערעור תינתן גם במקרים שאינם מצדיקים זאת (ראו למשל: בע"ם 3039/12 פלונית נ' משרד הרווחה, פסקה 5 (19.4.2012)).

 

  1. במקרה דנן הגעתי לכלל דעה כי הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. עניינם של המבקשת ושל הקטין נבחן באופן מדוקדק על-ידי הערכאות הקודמות. חרף הפן העקרוני שהמבקשת מעוניינת לשוות לטענותיה, לאמיתו של דבר, הן חולקות על קביעותיהן של הערכאות הקודמות, אשר קדמו להן הליכי בדיקה מדוקדקים ושבוססו על המלצותיהם של הגורמים המקצועיים. בשל כך, אין הצדקה ליתן רשות ערעור בנסיבות העניין.

 

  1. על כך ניתן להוסיף, כי אין זה מקרה שמעלה תחושה של גרימת עוול. אכן, הוצאתו של ילד ממשמורת הוריו צריכה להיות המוצא האחרון (ראו למשל: רע"א 5657/13 פלונית נ' המחלקה לשירותים חברתיים תל אביב, פסקה 13 (22.8.2013)). עם זאת, ועל אף שבקשת המבקשת מעוררת אמפתיה, בנסיבות העניין ניתן להתרשם כי מצבו של הקטין היה קשה, כי נעשו ניסיונות חוזרים ונשנים לתת מענה למצבו במסגרת הבית והקהילה שלא צלחו, וכי כעת יש ניצנים ראשונים להטבה במצבו, אשר ניתן לקוות כי יוסיף וישתפר.

 

  1. עוד חשוב לציין כי אין מדובר בהחלטות שהן בלתי הפיכות. כפי שקבע בית המשפט המחוזי ביום 18.8.2015 עניינו של הקטין יחזור וייבחן לקראת תום הצו הנוכחי (שתוקפו יפוג ביום 18.7.2016), היינו לאחר סופה של שנת הלימודים.

 

  1. סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏כ"ב בחשון התשע"ו (‏4.11.2015).

 

 

 

ש ו פ ט ת

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   15057370_A04.doc   עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ