מזר נ' גרינברג ואח'

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום באשדוד (כב' השופטת עדי אייזדרופר) מיום 27.12.17 בת"א 33983-07-16 ולפיה הורה על חיוב המבקש בהגשת עותק הצהרת ההון שהוגשה מטעמו לרשויות המס, תוך השחרת מכלול הפרטים למעט אלו הנוגעים לעסקת מקרקעין ברומניה.

אקדים כי לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות המשיבים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

רקע

מר ניר מזר, המבקש, (להלן: "ניר"), הינו בנו של המשיב 2, מר משה מזר, (להלן: "משה") שהינו תובע בתיק קמא. משה בתביעתו טוען כי הנתבע, המשיב 1, מר מיכאל גרינברג, (להלן: "מיכאל"), חייב להשיב לו הלוואה בסך 230,000 אירו, לפי הסכמי הלוואה שצורפו לכתב התביעה. לפיכך הגיש משה כנגד מיכאל תביעה כספית. מנגד, טוען מיכאל כי הסכמי ההלוואה שצירף משה כתמיכה לתביעתו, הינם הסכמים למראית עין, כאשר העסקה האמיתית הינה עסקת מקרקעין ברומניה, עסקה שנכרתה בין ניר ומשה מצד אחד ובין אביו של מיכאל מהצד השני. מיכאל טוען כי חתימתו על ההסכמים נועדה לשמש ערובה לעסקת המקרקעין אולם לא חל כל אירוע המצדיק את מימוש אותה ערובה. מיכאל טען שהוא נזקק לעיין בהצהרת ההון של ניר, וטען שמדובר במסמך מהותי ביותר ממנו ניתן יהיה ללמוד על האופן שבו הוצגה העסקה, ככול שהוצגה בידי ניר ושיש קשר הדוק של ניר לתביעה. מיכאל אף ביקש כי ניר יצורף כתובע נוסף, נושא שלא הוכרע סופית אם כי בשלב בו מצויה התביעה קמא לא ניתנה הוראת צירוף.

בהחלטה קמא, התייחס בית המשפט קמא לכך שבקשה לגילוי מסמכים צריכה להיבחן לאור עילות התביעה והמחלוקות שבין הצדדים ושחובתו של צד להליך לגלות המסמכים שיאפשרו לצד שכנגד במישרין או בעקיפין לקדם את העניין נשוא התובענה ושלא נדרש המבקש להצביע על "זיקה ממשית" של המסמך לעניין שבמחלוקת. נקבע כי אמנם ככלל הדרך להצגת מסמכים המצויים אצל צד שלישי הינה באמצעות זימונו של צד זה, אם לצורך עדות ואם לצורך הצגת המסמכים, אולם לכלל זה יש חריגים למשל כאשר ישנו קשר בין הצד השלישי לאחד מבעלי הדין.

בית המשפט קמא קבע כי ניר אינו צד זר להליך, שכן לא רק שהינו בנו של משה, התובע, אלא שניר עצמו הגיש תצהיר שלפיו אישר שהיה מעורב בעסקת המקרקעין לה טוען מיכאל בהגנתו. לפיכך, בית המשפט קמא דחה את הטענה כי מדובר "במסע דייג" ובפרט לאור העובדה ולפיה מבוקש מתוך הצהרת ההון, נתון ספציפי אחד בלבד שניר אינו מכחיש את מעורבותו בו. בית המשפט קמא קבע כי הנתון דרוש לצורך הוכחת קו הגנתו של מיכאל. עוד ובהתייחס לטענה ולפיה ישנו חיסיון לפי דין בחשיפת הנתון המבוקש, נקבע כי סע' 231 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] מופנה כלפי עובד הציבור במס הכנסה עליו מוטלת חובת סודיות. עוד נקבע כי בכול הנטען לפרטיותו של ניר, מדובר בבקשה סבירה ומידתית. לפיכך, הורה בית המשפט קמא על כי ניר יציג עותק מהצהרת ההון שהוגשה לרשויות המס תוך השחרת מכלול הפרטים למעט הפרטים הנוגעים לעסקת המקרקעין ברומניה לגביה התייחס ניר בתצהירו.

טוען ניר כי על המסמך המבוקש חל חסיון סטטוטורי מכוח סע' 231 לפקודת מס הכנסה וכי אין לאפשר כל גילוי של מסמך שהמחוקק החיל עליו חסיון. טוען ניר כי אינו צד לתיק קמא. טוען ניר שמיכאל לא נימק את בקשתו בכך שהגיע אליו מידע כזה או אחר מתוך הצהרת הון שלו שיכול להיות רלבנטי לתביעה שבין אביו של ניר, משה ובין מיכאל. טוען ניר ששימוש פשוט בשכל ישר, די בו בכדי להעלות כי קביעת בית המשפט קמא עומדת בסתירה לחובת הסודיות שנקבעה בסע' 231 שכן הרציונל הינו שמירה על פרטיות וזאת על מנת שרשות המס תוכל לקבל מידע אמת בלי לחשוש כי המידע על הכנסותיו ועסקיו ייחשף בפני אחרים. עוד טוען ניר כי בית המשפט קמא הפר את האיזון שבין השמירה על הפרטיות שלו וההליך המתקיים בבית המשפט קמא. לפיכך נטען שיש לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בה כערעור ולקבל את הערעור.

המשיב 2, משה, אביו של ניר, תמך מטבע הדברים בבקשה, תוך שטען כפי שטען ניר, כי מדובר במסע דייג שאינו מותר, כי מיכאל לא פירט מה תועיל הצהרת ההון וכן נטענו טענות לגוף הדברים כי המסמך המבוקש לא יוכל לסייע מבחינה ראייתית למיכאל.

מיכאל הוא המשיב 1, המשיב המהותי לבקשה, טוען שיש לדחות אותה. מיכאל מפרט מדוע המסמך המבוקש נדרש לצורך הגנתו. מיכאל מציין את הקשר והזיקה של ניר כפי שעולה מהתצהיר שניר הגיש וכפי שקבע בית המשפט קמא. טוען מיכאל לשיהוי בהגשת הבקשה, שאין בסיס ליתן רשות ערעור להחלטה הדיונית שניתנה ושאין בגוף החלטת בית המשפט קמא כל טעות. לגוף הדברים נטען כי סע' 231 לפקודה מופנה לעובדי רשות המס ואין בסיס לחיסיון מוחלט בנוגע לגילוי מסמכים הקשורים לרשות המס. נטען כי מדובר בחיסיון יחסי. לגבי טענת הפגיעה בפרטיות הצביע מיכאל על האיזון שקבע בית המשפט קמא ביחס להשחרת רוב מסמך הצהרת ההון למעט בכול הנוגע לעסקת המקרקעין. מיכאל חזר והדגיש את מעורבותו של ניר כפי שאף עלתה בתצהיר שהוגש.