רע"א 49867-01-16 בוטבול נ' אבוחצירה

1.המבקשת תבעה את המשיב (באפריל 2015) בבית משפט השלום באשדוד לתשלום סכום כספי של 265,000 ₪. על פי הנטען בתביעה, המבקשת הלוותה למשיב (באוקטובר 2013) סכום של 190,000 ₪. בהסכם ההלוואה שנערך ביניהם, נקבע מועד הפירעון ליום 1/1/2014 והמשיב לא פרע ההלוואה במועדה.

בנוסף לפירעון קרן ההלוואה תובעת המבקשת פיצוי בסכום של 75,000 ₪.

בכתב התביעה מוסיפה המבקשת וטוענת כי בהסכם ההלוואה נקבע כי היה וההלוואה לא תפרע במועדה הנ"ל, יעביר המשיב לזכות המבקשת 50% מזכויותיו בבית קפה המנוהל על ידו באשדוד, ומשיעשה כן יפעלו כשותפים בבית הקפה בהתאם לתנאי הסכם השותפות הנספח להסכם ההלוואה.

מוסיפה המבקשת וטוענת בכתב התביעה כי המשיב, במעשים ובפעולות שונות, סיכל את האפשרות למימוש השותפות הנ"ל.

על כן עותרת היא בתביעתה להורות על ביטול ההסכמים שנחתמו ולחיוב המשיב, בהשבת מלוא סכום ההלוואה בצירוף הפיצוי בסכום 75,000 ₪.

2.בד בבד עם הגשת התביעה ביקשה המבקשת את בית המשפט ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב עשיית דיספוזיציה בזכויות בבית הקפה.

בסדרת דיונים שהתקיימה בגדרה של אותה הבקשה נדונו הצעות הסדר שונות בין הצדדים לפתרון המחלוקות.

בתחילה, הגיעו הצדדים להבנות, שחלקן גם קיבלו תוקף של החלטות בית משפט – אולם בסופם של דברים לא הגיעו ההבנות לכלל מימוש.

בין היתר – נוכח אי שיתוף פעולה מצד צד ג' שלטענתה רכשה את זכויות המשיב בבית הקפה טרם אותם הדיונים, ומצד רביעי בדמות הבעלים של מבנה בית הקפה אשר נטען כי העביר זכויות השכירות במקום לצד השלישי הנ"ל.

בסופו של יום, לא נשאו הדברים פרי וחזרו ל"משבצת הראשונה".

בשלב זה, שבה המבקשת וביקשה את בית המשפט קמא ביום 1/12/15, ליתן את צו המניעה הזמני שנתבקש מלכתחילה. לאמור, צו האוסר על המשיב לבצע דיספוזיציה בזכויותיו בבית הקפה. בנוסף ביקשה אכיפת חלק מאותן ההסכמות בהליכי הביניים.

3.בהחלטה מיום 29/12/15, ולאחר קבלת תגובת המשיב, דחה בית המשפט קמא (כב' השופטת א. סנדלר איתן) את הבקשה לצו המניעה הזמני.

זאת מן הטעם כי הסעד הנעתר בתביעה הינו כספי בלבד – דהיינו, השבת סכום ההלוואה (190,000 ₪) בצירוף הפיצוי הכספי. בתביעה, לא עותרת המבקשת לסעד אכיפה לעניין מימוש "אופציית השותפות" בבית הקפה.