המשיב הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בבאר שבע שטר חוב של המבקשים על סך 497,220 ₪. במסגרת תיק ההוצאה לפועל, הוטל עיקול על זכויות המשיב 1 בנכס מקרקעין המצוי בעיר שדרות (להלן- הנכס).
המבקשים התנגדו לביצוע השטר וההליך הועבר להתברר בפני בית המשפט השלום בבאר שבע.
ביום 24/2/14 הגישו המבקשים לבית המשפט קמא "בקשה בהולה ביותר לביטול עיקול" בטענה כי אין טעם בהותרת צו העיקול על כנו שעה שעל הנכס (המוערך בחוות דעת שמאית מטעמם בסך של 1,190,000 ₪) רובצת משכנתא לטובת בנק המזרחי טפחות בע"מ בסך של 600,000 ₪ וכן שיעבוד נוסף לטובת חברת לי עמי בע"מ בסך של למעלה ממיליון שקלים – הגוברים על פי דיני הקדימה על העיקול, בעוד שלנוכח אי עמידתם של המשיבים בתשלומי המשכנתא פעלו הם למכירת הנכס והתקשרו עם צדדי ג' בהסכם מכר.
כמו כן, טענו המבקשים, כי שיעור הריבית שנקבעה בהסכמי ההלוואה עם המשיב חורג מהוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ – בנקאיות, תשנ"ג – 1993 (להלן – החוק) החל על ההתקשרות שבין הצדדים (כמו גם תנאים נוספים בהסכם) מה שהביא, לשיטתם, לכך שהם שילמו למשיב סכומים נוספים מעבר למה שנדרשו לשלם בפועל בגין ההלוואות.
לאחר קבלת תגובת המשיב ולאחר שהתקיים דיון בבקשת הביטול במעמד הצדדים (ביום 17/12/14 – במסגרתו ניתנה למבקשים, בהסכמה, רשות להגן), דחה בית המשפט קמא (כב' השופט מ. הולצמן) בהחלטתו מיום 21/12/14 את בקשת הביטול לאחר שמצא כי המשיב הציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, בעוד שהמבקשים מצידם לא העלו טענה נגדית לגבי גובה החוב הנטען ולא הצליחו לעורר ספק לגבי קיומה של יתרת חוב כלפי המשיב ואף לא להעלות ספק מהותי בדבר סיכויי הצלחת התובענה עצמה כהצדקה לביטול צו העיקול.
אשר לטענות המבקשים לכך שהסכם ההלוואה שנחתם בינם לבין המשיב חורג מהוראות החוק - קבע בית המשפט קמא כי אין בכך כדי לבטל מעיקרה את החבות הכספית הנטענת כלפי המבקשים, וכי לבית המשפט שמורה הסמכות לערוך מחדש את תנאי ההסכם בכדי להתאימו לדרישות החוק.
אשר לטענת המבקשים לפיה אין טעם בהותרת צו העיקול לאור המשכנתא והשיעבוד הרובצים על הנכס, קבע בית המשפט קמא כי "...לצורך מתן הסעד הזמני יש לשקול את יחסי הגומלין בין סיכויי הצלחת התביעה, על פני הדברים, אל מול מאזן הנוחות, וככל שבית המשפט מתרשם לגבי סיכויי הצלחת התביעה כך ניתן להקל בדרישות לגבי מאזן הנוחות... מכיוון שמצאתי שלמבקש (המשיב – י.א.) עומדות ראיות מהימנות לכאורה לגבי קיומה של עילת תביעה, הרי שיש לזקוף עניין זה לזכותו של המבקש (המשיב – י.א.)".
עוד קבע בית המשפט קמא, כי המבקשים לא הציגו בפניו ראיות לסתור את טענת המשיב לפיה החוב הנטען כלפי חברת מי עמי הינו חוב פיקטיבי, לא הוצגו ראיות להעברת תשלומים בין הצדדים או כל אסמכתא אחרת להוכחת התקיימות עסקה כלשהי בין הצדדים.
גם טענת המבקשים לכך שהותרת צו העיקול על כנו לאחר שהנכס נמכר לצד ג' עלולה לחשוף אותם לנזקים שונים בקשר עם ההסכם, נדחתה אף היא על ידי בית המשפט קמא מן הטעם שדבר קיומו של העיקול על הנכס קיבל ביטוי בהסכם המכר ומצוי בידיעת הקונים – אשר לקחו בחשבון גם הסיכון שצו העיקול לא יבוטל – ולא מצא בכך טעם לביטול הצו.
בבקשה זו עותרים המבקשים לרשות לערער על החלטתו האמורה של בית משפט השלום.