רע"א 3329/16 נחלת יהודה בע"מ נ' רוני בודסקי ואח'

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' רניאל), מיום 20.3.2016, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת להארכת מועד לצורך הגשת כתב תביעה שכנגד; הגשת הודעת צד ג'; ו"למען הזהירות" גם לצורך הגשת דרישה בנוגע לגילוי מסמכים ושליחת שאלון.

1. אין זו הפעם הראשונה בה מובאת לעיוני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתיק זה. כפי שתיארתי בקצרה בהחלטתי הקודמת, המשיבים הגישו לבית משפט קמא המרצת פתיחה, בה ביקשו כי בית המשפט יצהיר כי בהיותם יורשיו החוקיים של יהושע חנקין ז"ל (להלן: המנוח), הם הזכאים להירשם כבעליהן של שתי חלקות מקרקעין הרשומות כיום על שם המבקשת, שהיא חברה שהוקמה על ידי המנוח לפני שנים רבות (ראו החלטתי ברע"א 3211/16 מיום 19.4.2016).

           בהחלטתו מיום 10.2.2016, ובהתאם לסמכותו לפי תקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), הורה בית משפט קמא כי המרצת הפתיחה תועבר לפסים של סדר דין רגיל, וכי התובענה שהוגשה תחילה תשמש כתב התביעה והתשובה שהוגשה להמרצת הפתיחה תשמש כתב ההגנה. עוד קבע בית המשפט כי "החלטה זו כפופה לכך שלא ינוהלו כעת מחדש הליכים מקדמיים, עקב גילוי המסמכים המלא שנעשה. מנגד, לא אתיר הגשת מסמכים על ידי התובעים, שלא גולו עד עתה למשיבה".

           יצויין כי על פי החלטה שניתנה יומיים קודם לכן, ביום 8.2.2016, נקבע מועד לשמיעת ראיות ליום 20.3.2016, גם אם התביעה תידון כתביעה אזרחית.

2. בבסיסה של הבקשה דנן עומדת הטענה כי בית משפט קמא הורה על שמיעת ראיות מבלי שניתנה למבקשת הזדמנות להגיש כתבי טענות נוספים שבדעתה היה להגיש, ומבלי שניתנה הזדמנות לנקוט הליכים מקדמיים. אין בכוונתי להידרש לכל הסאגה הדיונית שהתרחשה בבית משפט קמא, ואתייחס אפוא לעיקרי הדברים הרלוונטיים לבקשה שלפניי.

           (-)     ביום 24.2.2016 הגישו המשיבים "הודעה בכתב על הגשת מסמכים במעמד צד אחד", לכאורה בניגוד להחלטתו הקודמת של בית משפט קמא כי לא יוגשו מסמכים נוספים. בו ביום קבע בית המשפט כי "המסמכים אינם מוגשים. הם מוכנסים לתיק, יהא אשר יהא הבסיס לכך בדין. כשירצו התובעים להגיש את המסמכים כראיות, יבקשו להגישם, ואז אדון בכל התנגדות, אם לא תהיה הסכמה".

            (-)    ביום 6.3.2016 הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט כי לא יותר למשיבים להגיש את המסמכים האמורים. בהחלטתו בבקשה זו הפנה בית המשפט להחלטתו הנ"ל מיום 24.2.2016, בה קבע כאמור כי המסמכים "אינם מוגשים".

           (-)     ביום 13.3.2016 הגישה המבקשת בקשה נוספת, בה שבה וביקשה כי בית המשפט יקבע כי אין המשיבים יכולים להגיש כל מסמך נוסף מטעם המשיבים. לחלופין, ביקשה המבקשת מבית המשפט לקצוב מועדים לצורך נקיטת הליכים מקדמיים, וכן לקבוע כל הוראה אחרת הנובעת משינוי סדרי הדין לפיהם מתנהלת התובענה. בו ביום נתן בית משפט קמא החלטה, בה נקבע כי "הן התובעים והן הנתבעת יוכלו לבקש להגיש מסמכים כראיה. אםתהיה התנגדות, בין היתר על רקע של אי המצאת העתקם לצד שכנגד זמן סביר לפני הדיון, אחליט בדבר הגשת המסמכים כראיה".

           (-)     ביום 16.3.2016 הגישה המבקשת בקשה נוספת, המתייחסת למסמך ספציפי ש"הוכנס" לתיק בית המשפט מטעם המשיבים, והוא צו ירושה של המנוח משנת 1951. המבקשת פירטה שורה של נימוקים שבגינם יש, לטענתה, להוציא את צו הירושה מתיק בית המשפט ולאסור על הגשתו (אחד הנימוקים היה כי מדובר במסמך חלקי). לחלופין, ביקשה המבקשת כי בית המשפט יורה על קיום הליכים מקדמיים, וכן יקצוב מועדים להגשת תביעה שכנגד והודעה לצד שלישי.