רע"א 3272/16 יוסף בן דור נ' עיזבון המנוח שניאור זלמן פונדמינסקי ואח'

השופט י' דנציגר: 

            לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' יעקובי) מיום 21.3.2016, שניתן במאוחד בהפ"ב 20752-11-15 והפ"ב 40708-11-15, לפיו אושר פסק הבוררות המשלים מיום 18.10.2015 (להלן: פסק הבוררות המשלים) ונדחתה בקשת המבקש לביטולו.

רקע

1. בין המבקש, עו"ד במקצועו, ובין עו"ד שניאור זלמן פונדמינסקי ז"ל התנהלה שותפות שתחילתה בשנת 1997 וסיומה בשנת 2008. על מנת ליישב מחלוקות הנוגעות לזכויות הנובעות מן השותפות, פנו המבקש והמשיבים לעו"ד עמי פולמן, על מנת שיכריע במחלוקות כבורר (להלן: הבורר).
2. ביום 6.6.2013 ניתן פסק בוררות (להלן: פסק הבוררות החלקי) בו נקבעה זכאותו של המבקש לתשלום מצד המשיבים. בין היתר, נקבעו מספר "סעדים הצהרתיים" ביחס לזכאותו של המבקש למחצית מהסכומים שהתקבלו בגין תיקים שטופלו על ידי השותפות וכונו "תיקי המל"ל", כאשר צויין כי "המדובר בסכומים גבוהים מאד, כ-2.3 מלש"ח, כולל מע"מ". עוד נקבע, כי למבקש האפשרות לשוב ולפנות לבורר "בבקשה לכל סעד הנוגע להתחשבנות" בתיקי המל"ל. ביום 10.7.2014 אושר פסק הבוררות החלקי בבית המשפט המחוזי, בהסכמת הצדדים.
3. ביום 10.8.2014 הגיש המבקש ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים בקשה לביצועו של רכיב פסק הבוררות הנוגע לתיקי המל"ל. ביום 30.10.2014 החליט רשם ההוצאה לפועל א' אבנילסגור את התיק, כיוון שפסק הבוררות "אינו נושא בסכום מפורש, או במתכונת חישוב ברורה ומפורשת". לצד זאת, ציין רשם ההוצאה לפועל כי עומדת למבקש האפשרות לפנות אל הבורר "בעתירה לסעד על יסוד הפסק, כפי שנקבע בו".
4. בקשה שהגיש המבקש למתן פסיקתא נדחתה על ידי הבורר ביום 8.3.2015, תוך שנקבע כי אף על פי שבפסק הבוררות החלקי הוכרה זכאותו של המבקש לקבלת סכומים שונים מהמשיבים, קביעה זו "מחייבת עדיין התחשבנות". עוד ציין הבורר כי "יתכבד" המבקש, "ויגיש דרישתו הכספית המפורטת בענין המל"ל".
5. ביני לביני, נמשך הליך הבוררות, ובכלל זה התקיימו מספר הליכים, בהם הגשת דרישתם הכספית של המשיבים; ובקשת המבקש כי ייקבע שהליך הבוררות הסתיים. בפתח פסק הבוררות המשלים מיום 18.10.2015, דחה הבורר טענות מקדמיות שונות של המבקש, וקבע כי בשלב מסוים של הבוררות, שינה המבקש "כיוון ומגמה בהתנהלותו, והחל 'לירות' בכל הכיוונים ולהעלות כל טענה – דחוקה ככל שתהיה". עיקרו של פסק הבוררות המשלים הוקדש לחישוב זכאותם של המשיבים לתשלומים מצד המבקש. לעומת זאת, לא נקבעה לכאורה התחשבנות סופית ומדויקת המתחשבת גם באמור בפסק הבוררות החלקי. בסוף דבריו, קבע הבורר כי מלאכתו תמה.
6. על כל פנים, כאמור לעיל, ביום 21.3.2016 ניתן פסק הדין בבקשות ההדדיות שהגישו הצדדים לאישורו ולביטולו של פסק הבוררות המשלים. המבקש טען, כי בפסק הבוררות המשלים נפלו פגמים – ובפרט, אי-קביעת הסכום המדויק לו הוא זכאי בגין תיקי המל"ל – המצדיקים את ביטולו לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו, תוך שקבע כי נוכח התנהלותו של המבקש לאורך ההליך "אין לו להלין אלא על עצמו". עוד נקבע כי:

"לאחר שהבורר נתן הוראות לגבי מה שעל כל צד להגיש לצורך הכרעה ובן דור (המבקש – י.ד.) נמנע מלהגיש את שהיה עליו להגיש כדי לבסס את הנחוץ לו, גם לאחר שניתנו לו הזדמנויות שונות לכך, לא ייפלא כי הבורר (הפוסק על פי הדין) לא פסק לזכותו סכום כלשהו" [פס' 11 לפסק הדין].

תמצית הטענות בבקשה

7. לטענת המבקש, בפסק הבוררות המשלים היה על הבורר להעמיד סכום מדויק לו הוא זכאי בגין תיקי המל"ל, שיאפשר התחשבנות כספית בין הצדדים. משכך, עותר המבקש למספר סעדים חלופיים, ובכלל זה כי בית משפט זה יורה על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי, על מנת שידון בזכאותו של המבקש לתשלומים בגין תיקי המל"ל. עוד עותר המבקש לביטול קביעותיו של בית המשפט ביחס להתנהלותו.
8. בתגובתם לבקשה, טוענים המשיבים כי למבקש היו "אין ספור" הזדמנויות להגיש תביעה כספית מוגדרת בגין תיקי המל"ל, ומשלא עשה כן זנח למעשה את תביעתו. עוד טוענים המשיבים, כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע, הלכה למעשה, כי הליך ההתחשבנות בין הצדדים תם.

דיון והכרעה

9. עיון בפסק הבוררות המשלים ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי אכן מעלה תהיות לגבי התנהלותו של המבקש. בפרט, לא מובן מדוע נמנע מלהגיש דרישה כספית מפורטת בגין תיקי המל"ל לאחר פסק הבוררות החלקי, אף שהבורר ורשם ההוצאה לפועל הפנו אותו לעשות כן.