אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> רע"א 2989-15 ב' מ' נ' בודה ואח'

רע"א 2989-15 ב' מ' נ' בודה ואח'

תאריך פרסום : 12/07/2015 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
2989-15
09/07/2015
בפני השופט:
י' דנציגר

- נגד -
המבקשת:
כ' ב' מ'
עו"ד אהרון ריבלין
המשיבים:
1. עו"ד ישראל בודה
2. המועצה המקומית מטה בנימין
3. עו"ד שרגאי יעקב
4. י' ט'

עו"ד ישראל בודה
עו"ד שרגאי יעקב
החלטה

 

 

           לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים י' ענבר, י' שבח, א' לושי-עבודי) בע"א 55216-02-14 מיום 30.3.2015, אשר דחה את ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום (השופטת א' גזית) בה"פ 33631-01-13 מיום 31.1.2014, בגדרו נקבע כי מחדלה של המבקשת באי הגשת תצהיר כנדרש, כמוהו כהגשת הודעת הסתלקות מטעמה.

רקע והליכים קודמים

  1. המבקשת ובן זוגה לשעבר (להלן: החייב וביחד החייבים) היו בעלי הזכויות במגרש 104, בישוב ***, *** *****, עליו נרשמה משכנתא לטובת בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: הנכס). כנגד החייבים, נפתח תיק הוצאה לפועל לשם מימוש חוב המשכון, והמשיב 1 מונה במסגרת תיק ההוצאה לפעול ככונס נכסים לזכויות החייבים בנכס (להלן: המשיב). לאחר שבוצע מכר הנכס, והחוב המובטח והוצאות הכינוס שאושרו סולקו, בקופת הכינוס נותרה יתרה בסך 785,543.23 ש"ח. חלקו של כל אחד מהחייבים בקופת הכינוס עמד על סך של 392,771.61 ש"ח. למבקשת שני תיקי הוצאה לפועל וחוב כלפי המשיבה 2, על כן הורה רשם ההוצאה לפועל בהחלטה מיום 1.3.2013 להעביר לחייבת מתוך חלקה בקופת הכינוס, סך של 242,771 ש"ח, ולהותיר סך של 150,000 ש"ח בקופת הכינוס עד לבירור חובותיה לנושים השונים במסגרת טען הביניים. לפיכך, בקופת הכינוס נותרה יתרה בסך 542,772.23 ש"ח, מתוכם 392,771.61 ש"ח הם חלקו של החייב ו-150,000 ש"ח חלקה של המבקשת בנכס. בשל מחלוקת בין המשיב לטוענים השונים לזכות בכספי החייב, פנה המשיב לבית משפט השלום בהליך של טען ביניים, להורות לו על אופן חלוקת הכספים המוחזקים בידיו בין הטוענים 25-1. יצוין כי הטוענת 1 בהליך הינה המבקשת, הואיל ולזכותה נפסקו מזונות מאת החייב, במסגרת הליך הגירושין.
  2. בישיבת קדם המשפט הראשונה בבית משפט השלום מיום 10.3.2013, נקבע מועד נוסף, על מנת לאפשר לכל הטוענים להגיש הודעת פרטים, ולאפשר להם לצרף תצהיר ומסמכים התומכים בטענותיהם לזכאותם בכספים, או לחלופין להגיש הודעת הסתלקות. בדיון מיום 5.6.2013, לא התייצבו טוענים 25-5, ונקבע לגביהם כי יש לראותם כמי שהגישו הודעת הסתלקות. עוד נקבע כי, הואיל ובא כוחה של המבקשת הודיע כי לא יוכל להגיע לדיון, על המבקשת להגיש תצהיר ערוך כדין מטעמה, המפרט את גובה החוב העדכני בתיק המזונות תוך 30 ימים עד ליום ה-5.7.2013. אולם המבקשת לא הגישה תצהיר, ותחת זאת הגיש בא כוחה הודעה מטעמה, בגדרה ביקש להורות שהמבקשת לא הסתלקה מטענותיה, וכן ביקש ליתן אורכה נוספת להגשת התצהיר. בהחלטה מיום 1.9.2013, נעתר בית המשפט לבקשה ונתן אורכה נוספת של 30 ימים למן מתן ההחלטה.
  3. לבית משפט השלום הוגשה הודעה בהסכמת טוענים 4-2 (המשיבים 4-2), ובקשה לאשר את חלוקת הכספים ביניהם. בדיון מיום 13.1.2014 התייצב בא כוח המבקשת, וטען כי לא שם לב לכך שבית המשפט קבע כי על המבקשת להגיש תצהיר בעניין חוב המזונות. על כן, עתר הוא להגשת תצהיר, וכן ביקש אורכה נוספת להגשתו. המשיבים 4-2 התנגדו ועתרו לאישור ההסכם ביניהם בעניין חלוקת הכספים. כמו כן, המשיב הגיש בקשה להוצאות ובעניין זה הוגשה בקשה ותגובה לתיק.
  4. לאחר שמיעת טענות הצדדים בדיון ועיון בבקשות ובתגובות בתיק, קבע בית משפט השלום ביום 13.1.2014 כי יש מקום לאשר את ההסדר שהושג בין הטוענים 4-2, ודחה את בקשת המבקשת למתן אורכה נוספת להגשת תצהיר. בית משפט השלום קבע כי החובה להגשת התצהיר הוטלה על המבקשת עוד בהחלטה מיום ה-5.6.2013 – תוך קביעת מועד ההגשה כאמור, ותוך קביעה מפורשת כי היה ולא יוגש תצהיר מטעמה, יראו בה כמי שהגישה הודעת הסתלקות – ולמרות זאת לא הוגש כל תצהיר, או לחילופין בקשה המפרטת טעם מיוחד למתן אורכה נוספת, אף לא בערב הדיון. בית המשפט קבע כי אין לקבל את טענת בא כוחה של המבקשת, כי לא שם לב להחלטה הקובעת את החובה להגשת תצהיר, שכן הוגשה מטעמו בקשה למתן אורכה להגשתו של התצהיר כאמור, ויש בכך כדי להעיד על ידיעתו בדבר החובה ובדבר הסנקציה שלצידה. זאת ועוד, צוין כי בא כוחה של המבקשת טען למצבו הבריאותי, אלא שלא הציג כל אישור רפואי בעניין זה לבית המשפט. עוד צוין, כי מעיון בבקשה עולה כי במשרדו של בא כוח המבקשת ישנם עורכי דין נוספים, ועל כן ניתן היה להגיש את התצהיר במועד הנדרש או לכל הפחות במועד הארכה שניתנה. אשר לטענה כי הדיון הינו קדם משפט ולא דיון הוכחות; ציין בית המשפט, כי אין בכך הסבר מוצדק לאי הגשת התצהיר בכל אחד מהמועדים שניתנו למבקשת. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט, כי יש לראות את המבקשת כמי שהסתלקה מטענותיה. כן נקבע, כי המשיב יעביר את הכספים למשיבים 4-2 בהתאם להסכם שנערך ביניהם.
  5. על פסק דינו של בית משפט השלום עירערה המבקשת לבית המשפט המחוזי, תוך שטענה כי פסק הדין אינו נכון ואינו צודק, שכן הוא הכריע בשאלה שלא הועמדה לפניו והיא חלוקת יתרת הכספים השייכים למבקשת, ואשר כלל לא הועמדו לחלוקה בין הטוענים שנותרו. מלבד זאת, נטען, כי אי הגשת התצהיר על ידי המבקשת אירעה בשל טעות, שכן ההחלטה מיום 1.9.2013, בה קיבלה אורכה להגשת התצהיר, לא הומצאה לבא כוחה. בהקשר זה נטען, כי לא סביר שזהו הנימוק היחיד עליו נשען בית המשפט בפסק דינו, מבלי שקיים דיון בטענות גופן, נוכח התוצאות הקשות של פסק דינו, לפיו זוכים הטוענים 4-2 בסכום העולה על הסכום שהוקצב לחלוקה ביניהם ומבלי שהוכיחו את זכאותם בסכומים אלו, אלא רק על בסיס הסכם שערכו.
  6. בית המשפט המחוזי, לאחר שקיים דיון ושמע את טענות המבקשת, ציין כי בנדון הוגש טען ביניים וניתנו הודעות פרטים שיוצרות מסגרת דיונית, ובית משפט השלום החליט שהודעות הפרטים מטעם המבקשת תגובה בתצהיר בנסיבות. עוד צוין, כי למבקשת ניתנו שני הזדמנויות שונות להגשת התצהיר, ועל כן אין מקום לטענה לפיה לא קיבלה הודעה על כך, וכי מרגע שלא הוגש תצהיר, כנדרש, יש לצאת מתוך הנחה כי הודעת הפרטים שהוגשה מטעמה, כאילו לא הוגשה. אשר לטענות המבקשת כנגד פסק הדין, ציין בית המשפט כי בתיקים מסוג זה, ניתן להכריע על יסוד החומר שבתצהירים, ומשהמבקשת לא הגישה תצהיר אין לה על מי להלין מלבד עצמה. בפסק דינו עמד בית המשפט על ההלכה הפסוקה לפיה כללי הדיון נתונים לשיקול דעת הערכאה הדיונית, ומקום שבעל דין מפר את כללי הדיון באופן חוזר ונשנה, או לא מקיים את החלטות בית המשפט באופן שיטתי המסכל את התקדמות המשפט, ינעלו בפניו שערי המשפט מבלי שיקבל הזדמנות נוספת. בהתאם לזאת, פסק בית המשפט המחוזי כי לא מצא בפסק דינו של בית משפט השלום טעות המקימה עילה להתערבות, שכן המבקשת לא הגישה תצהיר, לאחר שניתנה לה, לבקשתה, אורכה נוספת לעשות כן, ואף לא במועד קדם המשפט מיום 13.1.2014. וזאת, חרף העובדה שבהחלטת בית המשפט נקבע במפורש כי התנהלות אי הגשת תצהיר לתמיכה בהודעת הפרטים, כמוה כהגשת הודעת הסתלקות מצידה. אשר על כן דחה בית המשפט את ערעורה של המבקשת והשית עליה הוצאות עבור משיבים 3 ו-4.

           מכאן בקשת רשות הערעור.

תמצית הבקשה לפני

  1. בבקשה שלפני שבה המבקשת על הטענות שאותן טענה לפני בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשת, היא חשה שלא נעשה עמה צדק בפסקי הדין של הערכאות הקודמות, שכן תביעתה נדחתה נוכח מחדלה הפרוצדוראלי, שמקורו כנטען הוא בטעות, ומבלי שהתקיים דיון בטענותיה לגופן באף אחת מהערכאות. עוד נטען, כי מטעם זה בלבד, אושר ההסכם בין המשיבים 4-2, הגם שמשיבים 2 ו-3 לא הגישו תצהיר ואף לא הוכיחו זכאותם. זאת ועוד, נטען כי אמנם לא הוגש תצהיר מטעמה, אך תיק ההוצאה לפועל וכן בקשת טען הביניים הוגשו לבית המשפט, תוך פירוט חוב המזונות, ונטען כי על אף שלא גובו בתצהיר, חזקה שהאמור בהם הוא נכון. משכך, נטען כי פסק הדין שניתן בעניינה של המבקשת אינו מידתי ואינו צודק, הואיל ועל כפות המאזניים נמצא מחד מחדלה של המבקשת באי הגשת תצהיר ומנגד נמצא פסק דינו של בית המשפט השולל מהמבקשת כספים המגיעים לה על פי דין, עקב חוב המזונות של החייב כלפיה, ובאיזון שנעשה ביניהם, יוצא אפוא כי המבקשת, וכפועל יוצא אף ילדיה, נותרים חסרי כל, אך בשל טעות פרוצדוראלית. נטען כי טעות זו ראוי היה לתקן בדרך של פסיקת הוצאות ולא בדחיית תביעתה על הסף. בנוסף, נטען כי הואיל ופסקי הדין של הערכאות הקודמות, ניתנו בניגוד להמלצת הכונס, היה עליהם ליתן נימוק של ממש לחלוקה שנעשתה, בפרט שנפסק למשיבים 4-2 סכום שכלל לא עמד לחלוקה, ומבלי שנערך בירור לזכאותם בו. בכל אלה, טענה המבקשת, יש כדי שבית משפט זה ייעתר לבקשתה.

דיון והכרעה

  1. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, ובפסיקת הערכאות הקודמות, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות, אף מבלי להורות על הגשת תשובות.
  2. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ניתנת אך במקרים חריגים, המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כאשר עלול להיגרם למבקש הרשות עיוות דין חמור אם תידחה הבקשה [ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור הדר חיפה בע"מ (פ"ד לו(3) 123 (1982)]. הבקשה שלפני, שעניינה במחדלה הדיוני של המבקשת, אינה נמנית על המקרים הללו, שכן אינה מעוררת שאלה עקרונית בעלת חשיבות, והיא אינה חורגת כהוא זה מהנסיבות הקונקרטיות של המקרה דנן. וככלל, אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות שעניינן אופן ניהול ההליך, תחום המסור לשיקול דעת הערכאה הדיונית [ראו: רע"א 8674/04 א.ש. גל חום שוקי פסח בע"מ נ' FRANCO BELGES(5.1.2005); חמי בן-נון, טל חבקין הערעור האזרחי 203 (מהדורה שלישית, תשע"ג-2012)], לא כל שכן בגלגול שלישי. די בכך כדי לדחות את הבקשה.
  3. גם לגופן של הטענות המועלות לפני, לא מצאתי טעם המצדיק התערבות. אכן, התוצאה אליה הגיע בית משפט השלום, ולאחריו בית המשפט המחוזי, אינה פשוטה, ובתי המשפט נתנו דעתם על כך בפסקי דינם. כמו כן, ככלל, עדיפה החלטה שאינה סוגרת את שערי המשפט בפני המתדיין אך בשל פגם פרוצדוראלי, אלא מסתפקת בהשתת הוצאות בלבד [ראו: רע"א 2664/14 נוימן נ' ועד מקומי גנות (5.5.2014) פסקה ה']. עם זאת, יש לזכור כי תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד [ראו: רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי פ"ד נה(3) 730 (2001) פסקה 5 לחוות דעתו של המשנה לנשיא ש' לוין]. מכאן, שאין בידי לקבל את טענת המבקשת כי לא נעשה עמה צדק. נהפוך הוא, מעיון בחומר עולה כי בית משפט השלום הבהיר היטב למבקשת את הסנקציה הנלווית לאי הגשת תצהיר, וחרף זו בחרה היא שלא להגיש את תצהירה בשני המועדים שניתנו לה, ואף לא בדיון קדם המשפט כמפורט מעלה. סבורני כי התנהלות מאין זו, יש בה כדי לפגוע בהתנהלות בית המשפט, וכן באינטרס הציבורי כי משפטים יתקיימו ביעילות, ואין לומר כי לא ניתן למבקשת יומה בבית המשפט, אלא בחרה היא שלא לממשו במחדלה. זאת ועוד, אין בידי לקבל אף את טענתה כי בית המשפט המחוזי התעלם מטענותיה בפסק דינו. מעיון בפרוטוקול הדיון, עולה כי בית המשפט המחוזי, הקשיב קשב רב לטענותיה השונות של המבקשת, והתייחס אליהן במידה מספקת. אשר לסכום הנוסף שאושר לחלוקה בין המשיבים 4-2 כאמור, היינו 150,000 ש"ח, נזכיר כי מדובר בסכום אשר הושאר בקופת הכינוס עד לבירור חובותיה של המבקשת למשיב 2, וכנגד תיקי ההוצאה לפועל שעמדו למבקשת. על כן, יש לראותם כחלק מקופת הכינוס, ומרגע שהוחלט כי יש לראות במבקשת כמי שהגישה הודעת הסתלקות, אך סביר כי הקופה, על הכספים שבה, תחולק בין שאר הנושים שנותרו. בנסיבות המתוארות, ולנוכח כל האמור, לא שוכנעתי כי למבקשת נגרם אי צדק המצריך התערבותו של בית משפט זה.
  4. סוף דבר, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ