רע"א 1651-15 פלוני נ' פלוני ואח'

      מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (ה"פ 23796-05-12, כב' השופט ע' גרוסקופף), בה נדחתה בקשת המבקש לעיון בחומר הראיות שבתיק.

רקע

1. ברקע תביעה בין אחות המבקש, משיבה 3 בבקשה זו, לבין שני אחיו, משיבים 1 ו-2 בבקשה זו, למתן פסק דין הצהרתי לפיו האחות שותפה בעסקי האחים. במקביל, מתנהל הליך בין המבקש לבין אחיו בבית משפט לענייני משפחה בירושלים, בדבר קיום צוואת הוריהם המנוחים. בהליך זה ניתן צו לקיום צוואותיהם של הורי הצדדים, לפיהן למבקש אין חלק בנכסי העיזבון, תוך דחיית טענות המבקש בדבר העדר תקפות לצוואות (ת"ע 53642-11-11, כבוד השופט נ' פלקס). על פסק הדין הוגש ערעור על ידי המבקש, שתלוי ועומד בבית המשפט המחוזי ירושלים (עמ"ש 6816-09-13). לדבריו, התיק בו מבקש לעיין עוסק ברכוש הוריו המנוחים ומידע שיעלה בו עשוי לסייע לו בערעור שהגיש. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקש וקבע כי אין להיענות לבקשת העיון. זאת משום שהסכסוך בתיק אינו נוגע לזכויות המבקש או לצוואות ההורים אלא לזכויותיה של האחות כנגד אחיה וגורמים נוספים; המידע המועלה בתיק כולל עניינים פרטיים ומסחריים של הצדדים לתיק; ובחינת עניינו של המבקש בתיק, לגופו של עניין, "תטיל נטל בלתי סביר על בית המשפט". עם זאת, ציין כב' השופט גרוסקופף בהחלטתו כי ככל שהצדדים בתיק ירצו לשתף את המבקש במידע מהתיק הם יוכלו לעשות זאת, למעט חשיפת תצהירו המשלים של משיב 2 על נספחיו, הכפוף לצו המטיל עליו איסור גילוי, שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי מרכז מתאריך 5.11.2014, וכן פרוטוקולים והחלטות של בית המשפט לענייני משפחה.

      המבקש טוען כי בתיק האמור עשוי לעלות מידע הסותר את טענות המשיבים בהליך שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, לפיהן בעת עריכת הצוואות למנוחים היה רכוש מועט. המבקש לא מפרט מעבר לכך מדוע הפרכתה של טענה זו תסייע לו בהליך לקיום הצוואות; כיצד מידע זה עשוי לחזק את הנטען על ידו בנוגע למעורבותם של המשיבים בהליך עריכת הצוואות; ומדוע הוא משוכנע כי מידע מסוג זה יעלה בתיק העוסק בשאלת חלוקת הזכויות בעסקים המשפחתיים בין האחות לשני אחיו הנוספים. כל שמציין הוא שמסמכים שהועברו אליו ממשיבה 3 מעידים על כך. המשיבים 1 ו-2 מתנגדים לבקשה וטוענים כי המבקש הוצא מן עסקי המשפחה כולם ובכך ניטלו ממנו זכויות המידע. בהליך המדובר מועלה על ידם מידע רב הכולל מידע פרטי, הן אישי והן עסקי, שהמשיבים אינם רוצים לחשוף, ובפרט בפני המבקש שעושה שימוש לרעה בכל מידע המגיע לידיו, כך לטענתם. המשיבה 3 תומכת במבקש ובבקשתו, טוענת כי יש לו עניין לגיטימי בחומר שבתיק, וכי אין כל סוד מסחרי או עניין פרטי המועלה בו. יש לציין כי המשיבה 3 מעבירה את חומרי התיק הגלויים למבקש בהסכמתה ומרצונה, שכן על פי החלטת המחוזי רשאית היא לעשות זאת, פרט לתצהיר המשלים של משיב 2.

דיון

1. זכות העיון מוסדרת בתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג-2003. סעיף 4(א) לתקנות קובע כי "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית המשפט, ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין". הוראה זו הינה נגזרת של עקרון פומביות הדיון. עם זאת, זכות העיון איננה מוחלטת ויש לאזנה עם אינטרסים נוגדים הראויים להגנה. סעיף 4(ד) לתקנות קובע שלושה שיקולים שיש לשים עליהם את הדעת בעת בחינת בקשת עיון, והם: עניינו של המבקש בתיק, אינטרס בעלי הדין בתיק ומי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה. תקנה 4(ו) לתקנות העיון מוסיפה בהקשר זה, כי בית המשפט רשאי, אם החליט להתיר את העיון, לקבוע "כל תנאי או הסדר הדרושים כדי לאזן בין הצורך בעיון לבין הפגיעה אשר עלולה להיגרם לבעלי הדין או לצד שלישי בשל העיון".

2. בבחינת הבקשה בהתחשב במכלול השיקולים לעיל, נראה כי אין לתת משקל רב לשיקול הקצאת המשאבים, ויש להתמקד בשני השיקולים הראשונים המאוזכרים בחוק. בבחינת שיקולים אלה ובאיזון בין עניינו של המבקש בתיק לבין הפגיעה הצפויה במשיבים שמנגד, נראה כי דין הבקשה להידחות.

      יודגש, כי עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור. בקשה זו כשמה כן היא. על המבקש לשכנע את בית המשפט כי ידון בענייננו לגופו על אף שהמחוקק אינו מחייב זאת. בהתאם, ניתן גם ניתן לשקול שיקולים מעשיים. בענייננו, בפועל המבקש קיבל גישה למסמכים הודות לנכונותה של אחותו להעביר אליו את החומר, על פי הפתח שפתח בית המשפט המחוזי. נותר מסמך אחד. מסמך זה הוא העומד במוקד ההחלטה.

      טענותיו של המבקש בדבר עניין בתיק נוסחו באופן ערטילאי וכללי מדי, והוא לא הוכיח את עניינו הממשי בחומרים. על פניו מקריאת החומרים הגלויים נראה כי צדק בית המשפט קמא בקובעו כי למבקש אין עניין בתיק, העוסק כולו בסכסוך שבין אחות המבקש לבין שני אחיו הנוספים. מעבר לכך, לא ניתן ללמוד מטענותיו הכלליות על עניינו הברור בתצהירו של המשיב. יתר על כן המבקש סירב לצרף לבקשה את פסק הדין שניתן בעניין קיום הצוואות בבית המשפט לענייני משפחה, ממנו ניתן היה אולי להבין יותר על הכרחיות המידע בתיק לערעור על פסק דין זה. מנגד לכך, יש מקום להתחשבות בבעלי הדין ובאינטרסים שלהם. המשיבים 1 ו-2 מתנגדים כאמור לחשיפת המידע ובפרט התצהיר. אחד השיקולים שיש לשקלם ולאזנם מול זכות העיון, הוא פרטיותו של בעל הדין (ראו: ע"א 8849/01 סבוב נ' פז-גז חברה לשווק בע"מ, פסקאות 8-7 (15.2.2005)). פרטיותו של בעל הדין מקיפה גם את "פרטיותו העסקית", והעובדה כי בתיק המשפט מצויים פרטים מסחריים אודות עסקו של בעל הדין עשויה להצדיק הגבלה של זכות העיון בנסיבות העניין (ראו: רע"א 8521/09 בירן נ' הרמולין, פיסקה 4 (29.11.2012) (להלן – עניין בירן). יש לציין כי הצו האוסר גילויו של התצהיר, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי, ניתן תוך קבלת טענות המשיבים למידע פרטי וסודות מסחריים בתצהיר. אף אם לא מדובר בסודות מסחריים כהגדרתם בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, ואין צורך להכריע בעניין זה, ניתן להתחשב בכך שמדובר בענייניהם המסחריים והאישיים של המשיבים שחוששים הם לחשוף.