רני פישר - יעוץ הנדסי בע"מ ואח' נ' CORP ואח'

פסק דין

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בטבריה (כב' השופטת שאדן נאשף אבו אחמד) בת.א. 26854-07-13

המחלוקת

1.המשיבה 1 זכתה במכרז שפרסמה המשיבה 2. בעקבות הזכיה נכרת הסכם בין המשיבה 1 לבין המבקשים (להלן – ההסכם). בהסכם נכללה תניית שיפוט ייחודית, המעניקה לבתי המשפט במחוז תל אביב, ולהם לבדם, סמכות לדון בכל סכסוך הנובע מהוראות ההסכם.

2.המבקשים הגישו נגד המשיבות תביעה לבית משפט השלום בעפולה, שתכליתה – בעיקרו של דבר – אכיפתו של ההסכם.

3.בפתחו של ההליך ביקשה המשיבה 1 לסלק את התביעה על הסף בשל העדרה של סמכות (מקומית ועניינית), כשהיא נסמכת על תניית השיפוט. לחילופין היא ביקשה להעביר את הדיון לבתי המשפט במחוז תל אביב. המשיבה 2 (שאינה צד לתניית השיפוט) הביעה הסכמה להעברת הדיון למחוז תל אביב.

4.בניסיון להדוף את טענת המשיבה 1 נסמכו המבקשים על הוראת תקנת משנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיה מקום בו קיימים מספר נתבעים, "יכול שתוגש התובענה לכל בית משפט שבו ניתן להגישה נגד אחד הנתבעים". וכיוון שהמשיבה 2 אינה צד לתניית השיפוט, וקיימת ביחס אליה סמכות מקומית לפי איזו מן החלופות שבתקנת משנה 3(א), הרי שיש בידיהם להגיש את התביעה גם במחוז הצפון.

5.כב' השופטת קמא נענתה לבקשת המשיבה 1 וציוותה להעביר את הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. מכאן בקשת הרשות לערער, ובה חוזרים המבקשים על הטענות שהשמיעו בפני בית המשפט קמא.

דיון

6.תקנת משנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת חלופות אחדות בדבר הסמכות המקומית, לבחירתו של התובע. תקנה 5 לאותן תקנות קובעת:

"היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום; לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום השיפוט המוסכם יהיה מקום שיפוט ייחודי, יכול שתוגש התובענה לבית המשפט שבאותו מקום או לבית משפט אחר לפי תקנות 3 או 4".

מלים אחרות, מקום בו קיים הסכם שיפוט, הוא יגבר על הוראת תקנה 3, על החלופות המנויות בה.

7.כאמור, בניסיונם להתמודד עם הבקשה נאחזים המבקשים בהוראתה של תקנת משנה 3(ב), וזו לשונה:

"היו נתבעים אחדים, יכול שתוגש התובענה לכל בית משפט שבו ניתן להגישה נגד אחד הנתבעים".

לגישת המבקשים, כיוון שקיימת סמכות ביחס למשיבה 2, הרי שיש בכוחם להגיש את התביעה נגד שתי המשיבות במחוז הצפון, זו מצוות תקנת משנה 3(ב).

8.עמדה זו של המבקשים נדחתה זה מכבר בידי בית המשפט העליון, שקבע כי בהתנגשות שבין תקנת משנה 3(ב) לבין תקנה 5 יש להעדיף את הוראת תקנה 5, גם אם יהא בכך כדי להביא לפיצול ההתדיינות, כך שביחס לנתבע אחד ידון העניין בבית המשפט עליו הוסכם בתניית השיפוט, וביחס לנתבע האחר – בבית משפט מוסמך על פי החלופות שבתקנה 3 (רע"א 2339/92 עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים נ' זוהר חי, פ"ד מו(3) 777 (1992); להלן – עניין עמידר). בכך ביכר בית המשפט העליון את כיבוד ההתחייבות שנטל על עצמו התובע בתניית השיפוט, על פני היעילות שבבירורם של סכסוכים בפני בית משפט אחד.

9.המבקשים טוענים עוד, כי צירופה של המשיבה 2 כנתבעת הינו "צירוף של אמת", ולא צירוף מלאכותי, כזה שנעשה על מנת לקנות סמכות במקום בו ניתן לתבוע את המשיבה 2 אך לא את המשיבה 1. לשיטתם – במקרה שכזה אין מקום לפיצול, כאמור בהלכת עמידר הנ"ל, שנועדה למנוע התחמקות מהתחייבות שבתניית השיפוט על ידי צירוף מלאכותי של נתבעים. בטיעונם זה נסמכים המבקשים על רע"א 985/93 אלרינה אינווסטמנט קורפוריישן נ' ברקי פטה המפריס בע"מ, פ"ד מח(1) 297 (1993), שם נמנע בית המשפט מפיצולה של ההתדיינות, כאשר ביחס לנתבע אחד היא תתקיים בפני בורר, וביחס לנתבע האחר בפני בית המשפט. בית המשפט ציווה, כי ההתדיינות כולה תיעשה בבית המשפט, חרף קיומה של תניית בוררות ביחס לנתבע האחד.

10.בטיעונם זה של המבקשים אין כדי לסייע. ההלכה שנפסקה בעניין עמידר היא ברורה, ולפיה אין בכוחו של תובע לחמוק מהתחייבות שנטל על עצמו בתניית שיפוט. אכן, תכליתה של ההלכה נעוץ ברצון "להימנע ממתן תמריץ לתובעים פוטנציאליים לצרף לתביעתם נתבעים באופן מלאכותי, רק על מנת להשתחרר מתניית שיפוט שעליה הסכימו עם נתבעים אחרים" (דברי כב' השופטת א' אפעל-גבאי בת.א. (מחוזי-ירושלים) 45359-05-11 חיים לוי סוכנויות רכב נ' קרסו, נבו (2011)). אלא שההלכה גופה לא סויגה באופן שיינתן בידי תובע להגיש את תביעתו שלא במקום עליו הוסכם בתניית השיפוט, אם הוא מצרף "צירוף של אמת" נתבע נוסף (שאינו צד לתניית השיפוט).

11.הסתמכותם של המבקשים על רע"א 985/93 הנ"ל אינה ממין העניין, הואיל ושם עסק בית המשפט בתניית בוררות ולא בתניית שיפוט. בתניית שיפוט עניין לנו בהתנגשות בין תקנות 3 ו-5 לתקנות סדר הדין האזרחי. בתניית בוררות עניין לנו במערכת דינים אחרת. ואף ששתי הסוגיות עשויות להיות דומות, אפשר והן משתנות בהיבטים אחרים. מכל מקום, אינני רואה בקביעתו של בית המשפט ברע"א 985/93 הנ"ל משום סטיה מהלכה שנפסקה בעניין עמידר, או ריכוכה על ידי סיוגה למקומות בהם הצירוף הוא "צירוף של אמת".

12.על כל אלה אוסיף, כי בעניין שלפנינו – כיבודה של תניית השיפוט לא יביא לידי פיצול ההתדיינות, שכן סמכות ביחס למשיבה 2 קיימת גם במחוז תל אביב, כך שלא ייווצר מצב בו תתנהל התובענה בבית משפט במחוז הצפון (ביחס למשיבה 2) ובמחוז תל אביב (ביחס למשיבה 1). ולבסוף אוסיף את עמדתה של המשיבה 2, שמצדדת בעמדת המשיבה 1, משמע היא עצמה מסכימה להעביר את הדיון לבית משפט במחוז תל אביב, כפי שהסכימו הצדדים בתניית השיפוט.