רמקל תעשיות בע"מ נ' וועד הבית ואח'

פסק דין

התובעת, באמצעות מנהלה מר יורם גזית (להלן: "התובע"), הגישה תביעה כנגד 15 נתבעים המתגוררים או בעלי דירות ברח' הגליל מס' 1 בנווה שאנן אשר בחיפה.

עילות התביעה: התובע ערך עבודות שיפוץ ברכוש המשותף בבנין זה. על פי כתב התביעה, עלות השיפוץ המוסכמת הייתה 13,500 ₪.

התובע החל בביצוע העבודות והנתבעים באמצעות ועד הבית שלמו לו 8,000 ₪ בשני תשלומים. ועד הבית הזמין עבודות נוספות, אך למרות שהסכים לבצען ואף החל בביצוען, הנתבעים סירבו לשלם לתובע יתרת הסכום. בכתב התביעה התובע אינו מפרט אם השלים את העבודות אם לאו. התובע תולה את האשם בהתערבות אחד הדיירים.

כתב הגנה הוגש על ידי חלק מהנתבעים ובו מפורט הסכסוך עם התובע אשר בעיקרו נסב על התקנת תעלות או כיסוי לחוטי תקשורת שונים.

במהלך הדיון הוצג ע"י חלק מהנתבעים מסמך עליו חתום התובע מצד אחד ומר שלום ספיר בשם ועד הבית מצד שני, מיום 11.2.2010 – התובע אישר כי קיבל ביום 12.2.2010 סכום של 4,000 ₪ שהוא 30% מהסכום הכולל.

מסמך זה קרוי התחייבות לביצוע העבודה. התובע התחייב כי העבודה תתבצע במשך 3 שבועות מיום 15.2.2010. התובע הסכים כי ינוכה מהשכר המוסכם, 1% בגין כל יום איחור.

התובע טען כי אינו מכיר מסמך זה (אך לאחר הדיון המציא מכתב בו חזר בו). על פי החלטתי מיום 15.3.2012 הוצג המסמך המקורי עליו מתנוססת בבירור חתימתו של התובע. בין טענות הנתבעים כלפי התובע, אי עמידה בלוח זמנים הפסקת עבודות, כיסוי תעלות בקרטון ועוד.

התובע מנגד טען כי הפסיק העבודות לאחר שנאמר לו במפורש כי לא יקבל את כל המגיע לו לאחר שאחד הדיירים, הכוונה למר טרנופולסקי, המתגורר בדירתם של נתבעים 6, 7 ו – 8, דרש דרישות שלא היו מוסכמות קודם לכן, האשמה בהפסקת או אי השלמת העבודות מוטלת על הנתבעים. לו היה יודע על הדרישה לתעלות היה כולל אותה בהצעת המחיר. התובע שולל מכל וכל את הטענות לעניין טיב העבודה.

הצדדים הסכימו כי בית המשפט ייתן פסק הדין על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, וזאת לאחר שהוסברה להם מהות סעיף זה.

עיינתי בכתבי הטענות, בדברי הצדדים שהיו נוכחים באולם.

אין מחלוקת כי העבודה אשר הוזמנה לא הושלמה. אין מחלוקת שהתובע קיבל 8,000 ₪ שהם פחות מ – 2/3 מהסכום שהוסכם. התובע היה אמור לסיים את עבודתו ב- 5.3.2010 לאור התחייבותו. אין מחלוקת כי כך לא קרה.

גם אליבא דתובע רק סמוך ל – 4.4.2010 נשלח מכתבו אל הדיירים הוא הפסיק העבודה, וממילא לא השלים אותה.

אין מחלוקת כי התובע לא נענה להצעת הפשרה של הדיירים.

בנסיבות אלו איני סבורה כי התובע זכאי לקבל מלוא התמורה אשר הוסכמה בין הצדדים, הן בגלל שהעבודה לא הושלמה, והן בגלל האיחור.

לא למותר לציין כי לדעתי, התעלות בהן יעברו החוטים, היו אמורות להיות חלק מההתקנה מלכתחילה ונראה לי כל נושא התעלות הוא אי הבנה.

על פי סעיף 79 א' ניתן לדחות התביעה במלואה, לקבלה במלואה, או לפסוק על דרך הפשרה.

בנסיבות העניין נראה לי נכון לקבוע כי הן בגלל האיחור והן בגלל אי השלמת העבודה אשר הדיירים יצטרכו להשלימה ע"י קבלן אחר, די בסכום אשר התובע קיבל עד עתה.

אי לכך הנני דוחה את התביעה .

איני מוצאת לנכון בנסיבות העניין לחייב בהוצאות.