רון נ' אגודה שיתופית להתיישבות ח

החלטה

לפני בקשה למתן צו מניעה זמני, ולפיו יאסר על המשיבים לנתק את אספקת המים לחלקה המצויה בתחום המשבצת של המשיב מס' 1 (להלן "הקיבוץ"), ובה מגדל המבקש מטע בננות.

הבקשה הוגשה גם נגד המשיבה מס' 2 (להלן "מי גולן") כמשיבה פורמאלית, בהיותה ספקית המים.

טענות המבקש

המבקש הינו חקלאי, חבר המושב גבעת יואב שברמת הגולן. בין המבקש לבין הקיבוץ נכרת ביום 17.2.2002 "הסכם ניוד זכויות" (להלן "ההסכם"). על פי ההסכם, נמסרה למבקש חלקת אדמה בשטח של 178 דונם (גוש אלחמה חלקה 11) אשר נמצאת בתוך שטח המשבצת של הקיבוץ (להלן "החלקה"). החלקה נמסרה למבקש למשך 20 שנה החל מיום 1.1.2003, וזאת לשם עיבודה ונטיעת מטעים שונים.

בכתב התביעה עותר המבקש לאכיפת ההסכם, תוך חיוב הקיבוץ בהקצאת מכסת מים לחלקה.

לטענת המבקש, ביום חתימת ההסכם היה ידוע לצדדים כי הוא עומד לנטוע בחלקה בננות, גידול הצורך כמויות גדולות של מים. אמנם צוין בהסכם כי הקיבוץ אינו מתחייב לספק לו מים לחלקה, אך הוראה זו שונתה בזכרון דברים אשר נחתם בין הצדדים ביום 2.1.2003, ובו התחייב הקיבוץ, בין השאר, לספק מים לחלקה (להלן "זכרון הדברים").

לטענת המבקש, מיד לאחר חתימת ההסכם, הוא פעל להכשרת הקרקע לנטיעת בננות, תוך השקעת כספים רבים. לצורך חיבור החלקה למים, פעלו המבקש, המשיבים וראש המועצה האזורית גולן, מול חברת מקורות ורשות המים הארצית. שיתוף פעולה זה הצליח ובאמצע שנת 2003 חוברה החלקה למים והמבקש נטע בה את נטיעותיו. מאז ועד היום החלקה קיבלה אספקת מים סדירה, כאשר משנת 2007 ועד היום מקבלת החלקה מים באופן שוטף, באמצעות מי גולן, מהקצאת המים שיוחדה לחלקה זו ממכסת הקיבוץ, ולעיתים לא ממכסת הקיבוץ. לטענת המבקש, במסגרת הרישיון של הקיבוץ להפקת והספקת מים, הוקצתה ויוחדה לחלקה הקצאה ספציפית בכמות של 150,000 קוב ממכסת המים של הקיבוץ.

המבקש טוען כי לאחרונה הודיע לו מנכ"ל מי גולן כי בכוונתם לנתק את החלקה מאספקת מים, בטענה כי אין בידי המבקש מכסת מים לחלקה.

לטענת המבקש, על פי חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), תשכ"ז-1967 (להלן "חוק ההתיישבות"), על הקיבוץ להשיג מהרשות המוסמכת לביצוע חוק ההתיישבות, היתר לשימוש חורג לצורך התקשרות עם צד ג' לעיבוד החלקה. מבירור שערך המבקש עם הממונים על ביצוע חוק ההתיישבות, נמסר לו כי על פי התוספת לחוק ההתיישבות, לא ניתן לקבל היתר לשימוש חורג ללא מכסת מים הצמודה לאותה חלקת קרקע ומבלי שהקיבוץ יהיה שותף לחלקה ביחד עם אותו צד ג'. המבקש טוען כי מתן מכסת מים צמודה לחלקה הנמסרת לעיבודו של צד ג', מתחייבת ומתבקשת גם לאור הוראות חוק המים, תשי"ט-1959 (להלן "חוק המים") ובמיוחד סעיפים 3 ו- 6 שבו.

לטענת המבקש, הקיבוץ פעל, אם כי באיחור – ביום 17.8.2006, להוצאת היתר לשימוש חורג לחלקה, וזאת רק לגבי 50 דונם מתוך 178 דונם של החלקה עליהם התחייב, ומבלי שיצמיד אף לחלק זה את ההקצאה המתחייבת על פי דין ממכסת המים.

המבקש טוען כי בחותמו על ההסכם, פעל הקיבוץ בניגוד להוראות חוק ההתיישבות, המחייב אותו לקבל היתר לשימוש חורג לכל החלקה ולספק מכסת מים לאותה חלקה, והכל אף מבלי שפעל להיות שותף בחלקה. הקיבוץ אף הפר את זכרון הדברים, לא סיפק מים לחלקה ולא הקים שותפות כהתחייבותו. רק לאחרונה, ביום 20.8.10, ומתוך ידיעה שהוא פועל בניגוד להוראות חוק ההתיישבות, פעל הקיבוץ וביקש להכשיר את ההסכם בדרך של פנייה לקבלת היתר לשימוש חורג על פי חוק ההתיישבות.

המבקש טוען כי הוא עומד כיום מול שוקת שבורה, כאשר הוא קשור בהסכם לטווח ארוך של 20 שנה, שבהסתמך עליו פעל והשקיע ממיטב כספו, מתוך צפייה שהחלקה תשרת אותו ותהווה לו מקור פרנסה לטווח ארוך, וכאשר הקיבוץ מתנער מהתחייבויותיו על פי ההסכמים שנחתמו בין הצדדים וכמתחייב מחוק ההתיישבות.

המבקש טוען כי לא זו בלבד שההוראה בהסכם, ולפיה הקיבוץ איננו מחוייב לספק לחלקה מים, שונתה על ידי הצדדים בזכרון הדברים, אלא שהוראה זו נותרה כאות מתה לאור התנהגות הצדדים, כאשר במשך 10 שנים מאז שנכרת ההסכם ועד היום, סופקו למבקש מים. המבקש טוען כי למעשה, יוחדה לחלקה הקצאת מים משלה ממכסת המים של הקיבוץ, אם כי הקיבוץ מנצלה לשימוש בחלקות אחרות השייכות לו, תוך גריעתה שלא כדין משימוש המבקש. משנת 2006 ועד היום סיפק הקיבוץ מים לחלקה מההקצאה שיוחדה לחלקה זו מלכתחילה, והמבקש השקה את מטע הבננות מתוך מכסה זו. המבקש טוען כי לשם הדוגמא הוא מצרף מכתב שנשלח ביום 16.9.2008 על ידי הקיבוץ למנכ"ל מי גולן (נספח ה' לבקשה), כשבמכתב זה צוין, בין היתר, כי "מבוא חמה מאשר העברת הקצאת המים באזור הבוטנה לעמרם רון – כ-150,000 קוב לשנת 2008".

המבקש טוען כי במהלך כל השנים ובעיקר בשנת 2010, ניהלו הצדדים משא ומתן לשם הסדרת ההסכם מול הרשות המוסמכת לחוק ההתיישבות, ואף הוחלפו ביניהם טיוטות להסכם שותפות, כמתחייב מחוק ההתיישבות. ההסכם קוים עד היום כאשר במשך השנים הראשונות סופקו המים על ידי מי גולן ולא התעורר צורך בחיוב הקיבוץ בהקצאת מכסת המים של החלקה, ומשהתעורר הצורך בכך, בשנים האחרונות, דאג הקיבוץ להקצות לחלקה את ההקצאה הצמודה לה מתוך מכסתו.

המבקש טוען כי בשנת 2007 הוא נקט בהליך משפטי בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת.א. 1355/08 עמרם רון נ' מי גולן אגודה שיתופית למשקי רמת הגולן ואח', פסק דין מיום 10.9.2008). באותה תביעה ניסה המבקש להעביר את הקצאת המים שלו, כחבר במושב גבעת יואב, לטובת החלקה. אלא שתביעתו זו לא נעתרה ובית המשפט המחוזי סירב להתערב בשיקול דעתו של מושב גבעת יואב, שלא להסכים להעביר הקצאה זו לטובת החלקה, שהינה מחוץ למשבצת המושב גבעת יואב. המבקש טוען כי הוא נקט בהליך זה כמחווה של רצון טוב על מנת לשמור על יחסים טובים עם הקיבוץ, בהתחשב בהבטחת הקיבוץ שאם לא יסתייע הדבר בידי המבקש, הקיבוץ ידאג להספקת מים לחלקה. עוד טוען המבקש כי הוא הגיש את אותה תביעה על מנת לשמור על המכסה שלו בגבעת יואב ולא לאבדה בשל העדר שימוש.

על יסוד טענותיו המפורטות לעיל, תובע המבקש לאכוף את ההסכם ולחייב את הקיבוץ להסדיר את ההסכם בהתאם להוראות חוק ההתיישבות וחוק המים ולהצמיד לחלקה את ההקצאה ממכסת המים השייכת לה, בכמות שתאפשר קיום סביר של מטע בננות בהתאם לצריכה המקובלת בענף זה.

המבקש טוען כי מדובר במטע בננות רב שנתי, כאשר נכון ליום הגשת הבקשה, בתחילת חודש ינואר 2011, קיימים במטע 30,000 אשכולות בננות, אשר ייקטפו בחודשים הקרובים, כאשר ניתוק החלקה ממים יגרום לאובדן היבול בסך העולה על מיליון ₪ ולאובדן יבול עתידי הנאמד בכמה מליוני ש"ח נוספים בכל שנה. המבקש טוען כי מהמטע הנטוע בחלקה מתפרנסות 12 משפחות שיאבדו פרנסתן באופן מיידי וכך גם יושבת ציוד של המבקש. כן יגרום הדבר להפרת הסכמים מצד המבקש עם לקוחותיו.