רוטשילד רמות נ' מכבי

החלטה

לפניי בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה. לחילופין להורות על הוצאת תמלילי חוקרים פרטיים ודו"ח חקירה מתיק בית המשפט.

עסקינן בתביעת לשון הרע שהוגשה ע"י התובע (להלן: "המשיב") נגד הנתבע (להלן: "המבקש").

לטענת המבקש, כתב התביעה הוגש כשהוא חסר פרטים עובדתיים רבים המקימים את עילת התביעה. כך נטען רק שבמועדים שונים ב 2011, בפני אנשים שונים, השתלח המבקש במשיב והאשים אותו בהאשמות כוזבות. לא פורט מי אותם אנשי ו/או באלו נסיבות נאמרו לכאורה הדברים. רק עם הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המשיב, התברר כי המשיב מבסס תביעתו על אמירות שנאמרו לכאורה לחוקרים פרטיים במהלך חקירה פרטית שהוזמנה ומומנה ע"י המשיב, ועליהם בלבד.

לטענת המבקש, בשנת 2010 פנה המשיב לחוקרים פרטיים וביקש לערוך חקירה פרטית אשר על סמך ממצאיה יוכל לעתור לבג"צ נגד החלטות ועדות התכנון שדחו מיזם שרצה להקים. בסופו של יום בתום חקירה פרטית שהתנהלה במשך שנים רבות הוגשה העתירה לבג"צ. העתירה נדחתה, וכעת מבקש המשיב להשתמש בממצאי חקירה ולבסס באמצעותם עילת תביעה חדשה.

המשיב לא מציין שהפרסום המיוחס למבקש אינו פרסום סתם שהופנה כלפי כולי עלמא ו/או חבריו ו/או מכריו אלא חלק מחומר ראיות אותו אסף לשם הגשת העתירה כאמור, ובכך מתעלם מההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") ובין היתר סעיף 13(5), המעניק הגנה מוחלטת לאמירות הנאמרות לחוקרים פרטיים במסגרת הכנת הליך משפטי. ההלכה קובעת כי יש לפרש את הגנת הסעיף באופן רחב, כמשתרעת לא רק על אמירות שנאמרו במהלך הדיון אלא גם על פרסומים שונים המשמשים את הצדדים בהליכים השונים.

כך שהפרסום עליו מבסס התובע את תביעתו דנן, הינו למעשה חומר חקירה הזוכה להגנה מוחלטת על פי החוק ואינו יכול להוות עילת תביעה ולכן יש להורות על סילוק התביעה על הסף.

לחילופין, מבקש המבקש להוציא את תמלילי החוקרים ודו"ח החקירה מתיק בית המשפט שכן חומר זה הושג תוך פגיעה בפרטיותו של המבקש, בניגוד לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א 1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות") ובניגוד לתקנות החוקרים פרטיים ושירותי שמירה (אתיקה מקצועית) תשל"ג 1972 (להלן: "תקנות החוקרים הפרטיים").

לטענת המבקש, החוקרים הפרטיים רמסו את זכויותיו, והתעלמו מהוראות החוק והתקנות. לצרכי החקירה רקמו סיפור כיסוי אדיר מימדים שנבנה במשך שנתיים וחצי תוך השקעת משאבים אדירים ביצירת קשרים חברתיים ועסקיים בין החוקרים למבקש ולנבחרי ציבור נוספים. במהלך החקירה ובמשך שנה וחצי יצרו קשר עסקי וחברי עם המבקש, במהלכו הציגו עצמם כאנשי עסקים, אמידים מצליחים, המחלקים זמנם בין ישראל לחו"ל ועובדים בשיתוף פעולה עם אוליגרך רוסי המעוניין לקדם השקעות בארץ. החוקרים פנו למבקש באמתלה של קידום פרויקט בנייה בעתלית בעבורו נחוץ להם איש מקצוע בתחום השרברבות ולכן פנו למבקש שהינו שרברב במקצועו. החוקרים בתצהיריהם אינם מציינים כלל את סיפור הכיסוי אותו רקמו, אינם מצרפים את תמלילי הפגישות הראשונות ופגישות ההכרות שנערכו במשך מספר חודשים.

החוקרים לא השתמשו בתוארם "חוקרים פרטיים" כפי שהם חייבים בהתאם לתקנה 5 לתקנות החוקרים הפרטיים והתחזו כשליחים של אדם אחר, אוליגרך רוסי בניגוד לתקנה 3.3 לתקנות. החוקרים לא נהגו בהגינות כלפי המבקש בהתאם לסעיף 1 לתקנות הוליכו אותו שולל כשרכשו את אמונו, את אמון בני משפחתו, הפכו לחבריו הקרובים ונטעו בו תקווה כי ישכרו את שירותיו. החוקרים שכנעו את המבקש להצטרף אליהם לנסיעת עסקים לרומניה. בסופו של יום נוצר בין המבקש לחוקרים יחסים חבריים הדוקים ואינטמיים והמבקש שיתף אותם בכל שעל ליבו.

במקביל, משנוצרו היחסים הקרובים החלו החוקרים להגביר את הלחץ על המבקש ולנצל את האמון המוחלט שנוצר באמצעות יצירת טריגרים ע"י המשיב. יצירת תחושת הזדהות כי גם את חייהם ממרר המשיב והכל במטרה למשוך אותו בלשונו. פעמים רבות, כששיתפו את המבקש בדרך היסורים שמוליך גם אותם המשיב, הופיע המשיב "במקרה" בהמשך הרחוב ו/או במסעדה והחוקרים נתבו את השיחה לעניינים הקשורים למשיב ולרכילות עליו. בנוסף פעמים רבות, החוקרים הם אלו שהכניסו מילים לפיו של המבקש במטרה להכשילו והיו הם אלו שהשמיצו את המשיב במטרה כי יצטרף אליהם.

בשים לב לכך שהחקירה בוצעה תוך פגיעה בפרטיות המבקש, וממצאיה אף הם הושגו תוך פגיעה בפרטיות, מרמה, תחבולות חוסר תום לב וחוסר הגינות, מן הדין לפסול את חומר החקירה ותמלולו מלשמש ראייה בתיק.

לטענת המשיב, יש לדחות את הבקשה.

ביחס לטענת העדר עילה, על המבקש היה להעלות את הטענה מיד לאחר הגשת כתב ההגנה ולא להמתין להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המשיב. מעבר לכך, ההגנה על פרסומים שנעשו במסגרת הליך שיפוטי נועדה להגן על אמירות הנאמרות תוך כדי ההליך המשפטי לרבות באולם בית המשפט ובכתבי הטענות. מעולם לא ניתנה הגנה בחקיקה או בהלכה הפסוקה לאמירות המהווה הוצאת לשון הרע שנאמרו טרם ננקט הליך משפטי כלשהו, לא כל שכן בטרם הוחלט האם לנקוט בהליך משפטי כזה או אחר.

בנוסף בתשובה שהגיש לבג"צ, לא טען המבקש כי יש לסלק את העתירה על הסף, להפך הוא עצמו ציטט בהרחבה מתוך התמלילים.

ביחס להוצאת תמלילי החוקרים ודוח החקירה מתיק בית המשפט, טענת המבקש לפיה החוקרים פעלו בניגוד לתקנות החוקרים נסתרת נוכח החלטת הגוף המוסמך במשרד המשפטים מיום 18/05/11 המתירה להם לבצע את החקירה בדרך בה בוצעה. בנוסף, ההלכה היא כי אף אם חוקר הפר את תקנות החוקרים (ואין זה המקרה כאן) הרי שממצאי החקירה לא יפסלו.

בעניינו, החוקרים לא פגעו בפרטיות המבקש, החקירה הוזמנה לשם בירור התנהלות גורמים שונים בעיריית עתלית, לרבות המבקש בשל פגיעה מכוונת באינטרסים כלכליים של משפחת המשיב. האמירות נאמרו מרצונו החופשי, בקול רם ובהתלהבות. המבקש הוציא דיבתו של המשיב מרצונו החופשי. הוא זה שפגע בפרטיותו של המשיב תוך הוצאת מידע רפואי חסוי מתיקו של המשיב, מעקב אחר דברי דואר שלו וכן הציע לראש המועצה להפעיל חוקרים פרטיים נגדו.

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לבקשה דין הבקשות להדחות.

לעניין הסילוק על הסף - הלכה פסוקה היא כי סעד זה הוא סעד דרסטי ואין להזקק לו אלא אם ברור מלכתחילה ומעל לכל ספק כי אין לתביעה שום סיכוי להצליח גם אם יוכחו כל רכיביה. כאשר למצב העובדתי והמשפטי כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי-הדין, יש פנים לכאן ולכאן וישנו סיכוי כלשהו, אפילו קלוש, שהתביעה תתקבל, אזי אין למחוק תביעה שכזו על הסף" וראו ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני פ"ד לו(2) 151, ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 671.