פסק דין
מבוא
ביום 6/6/08 נחתם בין התובע, כלכלן במקצועו, לבין הנתבעת הסכם ולפיו, התחייב התובע לבדוק ולטפל בחיובי הארנונה של הנתבעת במטרה לחסוך במס הנדרש. בתמורה למתן השירות התחייבה הנתבעת לשלם לתובע 35% מסך המס הנחסך ומכל החזר כספי שיגיע לנתבעת כתוצאה ממתן השירות.
בכתב התביעה טען התובע, כי בעקבות פניות שלו למועצה האזורית עמק יזרעאל (להלן: "המועצה"), בכתב ובעל פה, בוטלה דרישה רטרואקטיבית ששלחה המועצה לתשלום הארנונה בסך 221,593 ₪, וכן הופחת סכום המס בו חויבה הנתבעת בסך 50,306 ₪. לאור האמור ובהתאם למוסכם, שלח התובע לנתבעת דרישה לתשלום סך 110,857 ₪, אשר מהווה 35% + מע"מ מהסכום של 271,899 ₪ (211,593 ₪ + 50,306₪).
הנתבעת לא הסכימה לשלם את הסכום הנדרש וטענה, כי השירות שניתן על ידי התובע כלל לא גרם להפחתת סכום המס הנדרש, והוא אף העמיד את הנתבעת, כפי שיפורט בהמשך, בסיכון לתשלום סכומי מס הרבה יותר גבוהים מדרישות המס ומחיובי המס בהם חויבה. מאחר שהתובע לא גרם להפחתת חיובי המס או להחזר כספי כלשהו, אין מקום לחיובה בשכר טרחה.
עובדות שאינן שנויות במחלוקת
לאחר החתימה על ההסכם שבין הצדדים, שלח התובע למועצה מכתב השגה מיום 9/9/08 בו הוא פירט את טענותיו באשר לחיוב הנתבעת בארנונה וטען, בין היתר, כי הנתבעת חויבה בתעריפים הרבה יותר גבוהים מהתעריפים אותם אמורה הייתה המועצה לחייב אותה. על בסיס טענה זו וטענות נוספות שפורטו באותו מכתב, ביקש התובע מהמועצה "לבטל את החיובים שהוצאו לשנים 1999-2008 ולהוציא תחתם חיובים מתוקנים בהתאם לטענות המשיגה...".
במכתב תשובה שנשלח לנתבעת ביום 4/11/08, דחה מנהל הארנונה את טענות התובע על הסף וקבע, כי המועד להגשת השגה חלף ולפיכך אין לראות במכתב התובע מיום 9/9/08 משום השגה על דרישות התשלום, כהגדרתה וכמשמעותה בחוק. מנהל הארנונה אף התייחס לטענות גופן ודחה אותן מכל וכל. בהמשך המכתב קבע מנהל הארנונה, כי "לאחר בדיקה נוספת שערכה המועצה בעניין חיובכם בקרקע התפוסה במהלך השנים 2001-2008, נמצא כי ההנחה ניתנה שלא כמצוות הדין ומטעם זה הויתור על הארנונה מבוטל וחובך המצטבר נכון להיום הינו: 221,593.50 ₪".
בסעיף 6 למכתב כתב מנהל הארנונה, כי "מכל הטעמים המפורטים לעיל, ההשגה נדחית. המועצה תפעל לגביית הארנונה המגיעה מחברת כחול ירוק בעמק בע"מ (הנתבעת – ע.ט.), לפי כל הסמכויות המוענקות לה בדין, ובהתאם להוראות כל דין".
אין מחלוקת, כי המועצה לא שלחה לנתבעת דרישה נוספת לתשלום הסכום של 221,593 ₪ שחויבה לשלם באופן רטרואקטיבי. יתרה מכך, מעדות שגיא וייץ, מנהל מינהל הכנסות המועצה ואחראי מכוח תפקידו זה על מינהל הכנסות המועצה, עולה כי דרישת המועצה מהנתבעת לשלם את החוב הרטרואקטיבי כלל לא נקלטה במחשבי המועצה ולא בוצעה כל פעולת חיוב בפועל עד היום.
טענות הצדדים
בתצהיר עדותו הראשית ובסיכומיו טוען התובע, כי לאחר קבלת החלטת מנהל הארנונה בהשגה ולפיה חויבה הנתבעת באופן רטרואקטיבי בתשלום סכום של 221,593 ₪, סוכם בינו לבין מנהל הנתבעת, כי הוא ימשיך לטפל בדחיית ההשגה ובחיוב הרטרואקטיבי. בעקבות סיכום זה, כך נטען, שלח התובע מכתב התראה מיום 23/12/08 אל מנהל הארנונה בו נטען, בין היתר, כי "..החיוב הרטרואקטיבי על ידי המועצה מהווה חזרה אסורה משיקול דעת הרשות המנהלית אשר זכתה לאיסור מוחלט בפסיקת בית המשפט העליון..". לטענתו, בעקבות אותו מכתב, הוא שוחח מספר פעמים עם מנהל הגביה במועצה וסיכם עמו, כי יבוטל החיוב הרטרואקטיבי וזאת כנגד תשלום יתרת חובה של הנתבעת לאחר הפחתת סכום של 50,306 ₪ מחיובי הארנונה. התובע המשיך וטען, כי "בהתאם לדברי מנהל הגביה במועצה, ההסכמות כנ"ל קיבלו את אישורם של הגורמים הרלבנטיים במועצה לרבות מנהל הארנונה ויועצה המשפטי". על סמך האמור, ביקש התובע לקבל את התביעה במלואה.
הנתבעת טענה מנגד, כי הטיפול של התובע בחיובי הארנונה שלה כלל לא גרמו להפחתת או לביטול חיובי הארנונה בהם חויבה. לטענתה, הפעולות שביצע התובע רק העמידו אותה בסכנת תשלום סכום נוסף של 221,000 ₪, שהדרישה לתשלומו באה בעקבות מכתבו של התובע מיום 9/9/08. הנתבעת כפרה בטענת התובע, כי הוא שלח את המכתב מיום 23/12/08 ושבו דרש כביכול מהמועצה לבטל את החיוב הרטרואקטיבי וכפרה בטענתו, כי הוא ניהל מגעים, שיחות או פגישות כלשהם במטרה לבטל את החיוב הרטרואקטיבי. לטענתה, בעקבות החלטת מנהל הארנונה בהשגה ביקש המנכ"ל שלה, מר נעם פרדקין, מהתובע להפסיק את הטיפול בענייניה של הנתבעת לאור הסיכון לתשלום מאות אלפי שקלים שלא נדרשו ממנה לפני תחילת טיפולו של התובע. לדברי מר פרדקין, לאחר מתן ההחלטה בהשגה הושגה הבנה בינו לבין הגורמים הרלבנטיים במועצה ולפיה, הנתבעת תחזור מטענותיה לעניין חיובה בארנונה ביתר, ואילו המועצה לא תדרוש תשלום החיוב הרטרואקטיבי.
דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים ואת סיכומיהם ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידם נחה דעתי, כי דין התביעה להידחות. הטעם לכך הוא שלא עלה בידי התובע להוכיח, כי הפעולות בהן נקט והטיפול שלו בחיובי הארנונה גרמו להפחתת החיובים בהם חויבה הנתבעת, או לביטול הדרישה הרטרואקטיבית לתשלום ארנונה, שהועלתה בהחלטת מנהל הארנונה בהשגה שהגיש התובע בשמה של הנתבעת. משלא הוכח כי חיוב כלשהו הופחת או בוטל עקב וכתוצאה מהטיפול של התובע, אין מקום, בהתאם להראות ההסכם, לחיוב הנתבעת בתשלום סכום כלשהו.
כאמור, התובע טען בתצהיר עדותו הראשית ובחקירתו הנגדית, כי לאחר קבלת החלטת מנהל הארנונה בהשגה, נשלח על ידו מכתב מיום 23/12/08, שבו הוא מבקש, בין היתר, לבטל את החיוב הרטרואקטיבי. בעקבות מכתב זה, כך נטען, ניהל התובע שיחות ומגעים עם מנהל מחלקת הגביה, וסיכם עמו, כי החיוב הרטרואקטיבי יבוטל.
לא נתתי אמון בגרסתו של התובע בעניין זה. בגרסת התובע התגלו תמיהות וסימני שאלה, אשר מכרסמים באמינות גרסתו באשר לעצם משלוח המכתב מיום 23/12/08, באשר למגעים ולשיחות שהוא ניהל עם מנהל הגביה ובאשר לסיכום אליו הגיע לביטול החיוב הרטרואקטיבי.
התובע לא פירט בתצהיר עדותו הראשית כיצד שלח את המכתב מיום 23/12/08, האם המכתב נשלח בדואר רשום, בדואר רגיל, או שמא נמסר ידנית למועצה ואם כן – למי הוא נמסר. התובע אף לא הציג ראיה כלשהי שיש בה כדי לתמוך בגרסתו, כי המכתב אכן נשלח, כי המכתב נשלח במועד שצוין עליו, וכי הוא התקבל במועצה. תמוהה עוד יותר העובדה שהמכתב שצירף התובע לתצהיר אינו נושא חותמת נתקבל מטעם המועצה, והוא אפילו לא זכה לתשובה כלשהי מטעם מנהל הארנונה על אף שהמכתב ממוען אליו.
יתרה מכך, על אף שהמכתב נשלח כביכול ביום 23/12/08 ועל אף שהתובע לא זכה לתשובה בכתב מטעם המועצה, הוא לא ראה לנכון לפנות למועצה במכתב נוסף בו הוא מבקש מן המועצה להשיב לאותו מכתב, ולא עשה דבר על מנת להניע את המועצה לתת תשובה כלשהי לאמור באותו מכתב.
העובדה שהתובע לא פנה למועצה במכתב נוסף במטרה להניע אותה להשיב לפנייתו והעובדה שעד היום לא התקבלה תשובת המועצה בכתב לאותו מכתב, מעוררות ספק רב באמיתות טענתו של התובע בעניין עצם משלוח המכתב.