פסק דין
המערער הועמד לדין בבית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו, בפני כב' השופטת דלית ורד, בכתב אישום בו הואשם בעבירות של נסיעה לאחור באי-זהירות, וכתוצאה מכך גרימת תאונת דרכים, כאשר העבירות המיוחסות לו הינן לפי סעיפים 62 ו-38 (3) לפקודת התעבורה, המקלים חובת פסילה, למי שנוהג בקלות ראש וגורם לתאונת דרכים כשגרמה חבלה כפי שנגרמה במקרה זה, חבלה של ממש.
מדובר בתאונה שהתרחשה ביום 14.07.08, כאשר המערער נהג טנדר של חברת הזגגות בשם "שבירו" לאחור, וכעשה כן ולא נהג עם מישהו שכיוון אותו, פגע בהולכת רגל, ילידת 1965, וכתוצאה מאותה פגיעה, נגרמו לה שברים בעצמות הפנים, אושפזה ונזקקה לתפרים.
המערער, בישיבת המענה בבית משפט קמא, כפר במיוחס לו, אך בישיבת ההוכחות, משלא הופיעה המתלוננת, שזומנה כדין, חזר בו מכפירתו והורשע עפ"י הודאתו בעובדות כתב האישום.
בעקבות הודאתו בשמיעת הטיעונים לעונש, גזר בית משפט קמא את דינו של מערער לקנס נמוך, 1,500 ₪, פסילה מותנית לשישה חודשים למשך שלוש שנים, ובעיקר, ועל כך הערעור, לפסילה בפועל של 18 חודשים בניכוי חודשיים פסילה מנהלית.
הערעור הוא, כאמור, על חומרת רכיב הפסילה בפועל של העונש.
לטענת המערער, בנסיבות שבהן לא הייתה מחלוקת שהולכת הרגל הנפגעת עברה בכביש במקום האסור להולכי רגל, ואף עברה לצורך הכניסה לכביש על גדר בטיחות, הרי רשלנותה התורמת לתאונה גבוהה ביותר, ועובדה זו יש להביא בחשבון בעונשו של המערער.
בית משפט קמא אמנם אמר בערעורו שכך הוא עושה, אך הלכה למעשה, הטיל עלה מערער עונש פסילה ממושך מאוד.
כן סובר המערער שבית משפט קמא לא נתן משקל מספיק לעובדה שהמערער נטל אחריות, כאמור, הורשע עפ"י הודאתו, למרות שתחילה טען שבהתנהגות הולכת הרגל היה משום ניתוק הקשר הסיבתי בין התרשלותו לבין התוצאה. בנוסף, בית משפט קמא לא נתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות של המערער, לעובדה שהוא זקוק לרישיונו לצורך פרנסת בני ביתו.
הנני סובר שערעור זה בדין יסודו.
תוצאות תאונה הינה משמעותית לענישה, ואכן, העובדה שהקרבן בתאונה נפגעה יחסית באופן קשה, יש לה משקל לעונשו של המערער, כן יש משקל לעונשו של המערער לחומרת העבירה, דהיינו, נהיגה לאחור בנסיבות בהן נהג, אך כנגד שיקולים אלה, יש שיקולים כבדי משקל, שיש בהם כדי להפחית את עונש הפסילה, ונראה שבית משפט קמא לא נתן להם משקל מספיק באיזון שבחר בו, הייתה בו שגיאה שמצדיקה התערבות.
הרשלנות התורמת של הנפגעת, עם כל הצער באשר לפגיעה שלה, הייתה משמעותית. מדובר בהולכת רגל, אשר חצתה מקום שאסור לחצייה בכביש, וכאשר האיסור על החצייה מלווה גם במכשול פיזי של גדר, ולכן ציפיותיו של המערער, שמא אישה תחצה באותו מקום, הינה מוקשה.
גם בנסיבות האישיות, עברו של המערער והעובדה שהוא זקוק לרישיון לצורך עבודתו, אינן בנסיבות מצדיקים הטלת עונש פסילה בפועל כה משמעותי. במקרים כאלה, מן הראוי להכביד את היד בהטלת קנס כבד יותר, כך לדעתי.
מדינת ישראל לא התייצבה להשיב לערעור. ומשכך, אף שהדבר בסמכותי, בהינתן שהנני מקל בעונש הפסילה ואין ערעור של המדינה, אינני מחמיר בעונש הקנס.
הנני משנה את רכיב הפסילה בפועל שבגזר דינו של בית משפט קמא והנני קובע שהפסילה בפועל של המערער מנהיגה תהיה בת 8 חודשים, בניכוי 60 ימי הפסילה המנהלית.
ניתנה והודעה היום ט"ז טבת תשע"א, 23/12/2010 במעמד הנוכחים.
רענן בן-יוסף, שופט
הוקלד על ידי: נופר דוידי