אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ראייה נפסלה בשל פגיעה מהותית בזכות ההיוועצות והנאשם זוכה מאשמת הריגה.

ראייה נפסלה בשל פגיעה מהותית בזכות ההיוועצות והנאשם זוכה מאשמת הריגה.

תאריך פרסום : 09/11/2009 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
9956-05
04/11/2009
בפני השופט:
1. כבוד הנשיאה ד' ביניש
2. א' רובינשטיין
3. ד' ברלינר


- נגד -
התובע:
אסף שי
עו"ד אברהם עזריאלנט
עו"ד יצחק נאורי
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד זיו אריאלי
פסק-דין

הנשיאה ד' ביניש:

           לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה אשר הרשיע את המערער בהריגה ובנהיגה ללא אפשרות שליטה ברכב וראיית הדרך בגין חלקו של המערער בתאונת שרשרת קטלנית, בסופה נהרג אחד הנהגים של כלי-הרכב הנוספים שהיו מעורבים בתאונה. הערעור מופנה כנגד הרשעת המערער וכנגד חומרת העונש שנגזר עליו. ייאמר מיד כי בנסיבות המקרה ראיתי לזכות את המערער מעבירת ההריגה ונהיגה ללא אפשרות שליטה ברכב וראיית הדרך, ותחת זאת להרשיעו בעבירה של גרם מוות ברשלנות.

עיקרי העובדות, גדרי המחלוקת בין הצדדים ופסק-דינו של בית-המשפט המחוזי

1.        ביום 4.4.2001 בשעה 14:10 לערך, ארעה תאונת דרכים בכביש מס' 70, בסמוך לכניסה הצפונית למושב עמקה. הכביש במקום התאונה הינו דו-מסלולי. בכל מסלול נתיב נסיעה אחד שבהמשכו שול אספלט, ובין המסלולים מפריד קו הפרדה לבן רצוף. אין מחלוקת כי ביום התאונה, בסמוך לקילומטר ה- 73.5 בכיוון הנסיעה מצפון לדרום, היה משורטט על הכביש קו הפרדה מקוטע באורך של כ- 6 מטרים, לצורך פנייה שמאלה לכניסה הצפונית למושב עמקה (להלן: מקום הפנייה). בשעת התאונה היה הכביש יבש ותנאי הראות היו טובים. אותה עת, נהג המערער במשאית מסוג וולבו במסלול הנסיעה הימני מצפון לדרום. לפני המערער, בכיוון נסיעתו, נסע רכב פרטי מסוג יונדאי (להלן: היונדאי) שהיה נהוג בידי שלום יהודה ז"ל (להלן גם: נהג היונדאי). מאחורי משאיתו של המערער, בכיוון נסיעתו מצפון לדרום, נסע בכביש רכב סובארו (להלן: סובארו א') שהיה נהוג בידי קאסם עתמה ז"ל (להלן גם: המנוח). אותה עת נסעו בנתיב השמאלי הנגדי מדרום לצפון, אוטובוס שהוביל ילדים (להלן: האוטובוס) ובעקבותיו רכב פרטי מסוג סובארו (להלן: סובארו ב').

           בכתב-האישום המתוקן שהוגש כנגד המערער בפני בית-המשפט המחוזי נטען כי רכב היונדאי - שכאמור נסע לפני המשאית של המערער במסלול הנסיעה הימני מצפון לדרום - נעצר על הכביש במקום הפנייה שמאלה מול הכניסה הצפונית למושב עמקה, כשהוא חוסם חלק מנתיב הנסיעה של משאית המערער. עוד נטען כי המערער שנהג במשאית התקרב למקום הפנייה שמאלה, ותוך כדי נסיעה הצית סיגריה והסתכל מספר שניות במפת דרכים, כאשר לפתע הבחין ברכב היונדאי שנעצר על הכביש במקום הפנייה שמאלה. בכתב-האישום המתוקן נטען כי המערער ניסה להסיט את המשאית ימינה אל עבר השול, אך פגע עם הפינה השמאלית הקידמית של משאיתו בחלקו האחורי של רכב היונדאי, והדף אותו למסלול השמאלי הנגדי, שם התנגש רכב היונדאי באוטובוס שהגיע ממול. בעקבות ההתנגשות האמורה, נהדף היונדאי שוב למסלול הימני מצפון לדרום. בשלב זה, פגע רכב היונדאי בדופן האחורי השמאלי של משאית המערער, בסמוך לפני הגלגלים האחוריים. כתוצאה מכך, נהדף רכב היונדאי פעם נוספת למסלול השמאלי הנגדי שם התנגש ברכב הסובארו ב' שנסע מאחורי האוטובוס. אשר לחלקו של האוטובוס במהלך התאונה - בכתב-האישום המתוקן נטען כי לאחר ההתנגשות הראשונית בין רכב היונדאי לבין האוטובוס שהגיע ממול, נדחף האוטובוס לימין הכביש. תוך כדי בלימה, סטה האוטובוס שמאלה למסלול הנגדי מצפון לדרום, שם התנגש ברכב הסובארו א' של המנוח שנסע מאחורי משאיתו של המערער. רכב הסובארו א' הנ"ל נרמס על-ידי האוטובוס ונגרר מתחת לגלגליו, עד שהאוטובוס נעצר בשול של המסלול הימני מצפון לדרום כשרכב הסובארו א' מתחתיו. כתוצאה מכך נגרם מותו של המנוח שנהג בסובארו א'. בעקבות התאונה נגרמו חבלות של ממש גם לנהג היונדאי שהיה שרוי בתרדמת ולא שב להכרתו מרגע התאונה ועד לפטירתו כשנתיים לאחר קרות התאונה. עוד נחבלו הנהגת של רכב הסובארו ב' וכעשרים מנוסעי האוטובוס.

           כתב-האישום המתוקן ייחס למערער אחריות לגרימת מותו של המנוח - נהג הסובארו א' - ולפציעתם של האחרים. בגין כך, הועמד המערער לדין בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או: החוק) וסעיף 35 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה); וכן בעבירה של נהיגה ללא אפשרות שליטה ברכב וראיית הדרך לפי תקנה 26(4) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה) וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה. 

           יוער, כי על-אף שבתאונת הדרכים הנדונה היו מעורבים חמישה כלי-רכב כמבואר לעיל, המערער היה היחיד שהועמד לדין פלילי בסופה של החקירה המשטרתית. עוד יוער כי בוחני המשטרה שהגיעו לזירת התאונה בסמוך לאחר התרחשותה, סברו תחילה כי במקום ארעו שתי תאונות דרכים נפרדות. מאוחר יותר, הגיעו הבוחנים למסקנה - שאינה שנויה במחלוקת בין הצדדים לפנינו - כי מדובר בתאונת שרשרת אחת בה היו מעורבים חמשת כלי-הרכב האמורים.

2.        בפני בית-המשפט המחוזי, ואף לפנינו, נסובה המחלוקת בין הצדדים על שלוש סוגיות עיקריות שעניינן בהוכחת יסודותיה של עבירת ההריגה: ראשית, בנוגע לרכיב ההתנהגותי של העבירה - נחלקו הצדדים בשאלה האם הוכח כי בסמוך לפני קרות התאונה, הסיט המערער את מבטו מן הכביש ועיין במפת דרכים תוך כדי נהיגה במשאית. טענת ההגנה בהקשר זה היתה כי ההודעה המשטרתית ת/ 18 במסגרתה סיפר המערער לחוקריו כי עיין במפת דרכים תוך כדי נהיגה, אינה קבילה ולחלופין- משקלה אפסי. שנית, התעוררה בין הצדדים מחלוקת בנוגע למהלכה של תאונת הדרכים, ובמיוחד בנוגע לשאלה כיצד החלה התאונה: האם המערער הוא שהתנגש תחילה ברכב היונדאי, כנטען בכתב-האישום המתוקן; או שמא התאונה החלה כאשר האוטובוס התנגש בנתיב נסיעתו ברכב היונדאי שבא ממולו ועקב כך נהדף רכב היונדאי לכיוון משאיתו של המערער, כנטען על-ידי ההגנה. שלישית, במישור היסוד הנפשי - נחלקו הצדדים בשאלה האם הוכחה קלות-דעת, קרי- מודעות של המערער לאפשרות גרימתה של התוצאה הקטלנית תוך תקווה למנוע תוצאה זו כנטען על-ידי המדינה; או שמא הוכחה רשלנות בלבד כנטען על-ידי ההגנה. 

3.        בית-המשפט המחוזי ניתח את השאלות העובדתיות והמשפטיות שהתעוררו לפניו, ובא למסקנה כי יש להרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו. מסקנה זו הושתתה על הקביעות הבאות: ראשית, בכל הנוגע לקבילות ההודעה המשטרתית ת/ 18 במסגרתה סיפר המערער כי עובר לתאונה הצית סיגריה ועיין במפת דרכים תוך כדי נהיגה במשאית - נפסק כי לא הופעלו על המערער אמצעים פסולים לשם גביית האימרה; כי אין ליתן אמון בדברי המערער לפיהם בעת גביית ההודעה ת/ 18 היה נתון תחת השפעה חזקה של סמים; וכי ההודעה הנדונה ניתנה מרצונו החופשי של המערער והיא קבילה. עוד נפסק כי המערער מסר בהודעתו המשטרתית הנדונה תיאור מפורט של תהליך ההתבוננות במפה, וכי "...אין מדובר בפליטת פה מקרית, שנבעה מתוך טעות או משום שהחוקר משך את הנאשם [המערער] בלשונו, כפי שטען הנאשם בעדותו" (פס' 11 להכרעת-הדין).

           אשר לאופן התרחשות התאונה - ציין בית-המשפט המחוזי כי "...התאונה מושא כתב האישום הייתה מורכבת, ואין ספק כי היה על החוקרים להשקיע מחשבה רבה בניסיונם לשחזר כיצד ארעה" (פס' 5 להכרעת-הדין). בסופו של דיון, העדיף בית-המשפט קמא את גרסת המאשימה על-פני גרסת ההגנה וקבע כי החוליה הראשונה בשרשרת האירועים שהתרחשו במהלך התאונה, היתה פגיעת משאיתו של המערער ברכב היונדאי שנעצר על הכביש במקום הפנייה שמאלה. מסקנתו של בית-המשפט המחוזי באשר לאופן התרחשות התאונה נוסחה כדלקמן:

"...הנני סבור, כי המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר, כי שרשרת האירועים שגרמו לתאונה החלה בכך שהמשאית שהייתה נהוגה על-ידי הנאשם [המערער] פגעה ראשונה במכונית 'היונדאי', שעמדה באמצע הכביש משום שנהגה ביקש לפנות שמאלה. לאחר הפגיעה נהדפה מכונית 'היונדאי' אל עבר האוטובוס, שם ספגה פגיעה חזקה נוספת. כתוצאה מהפגיעה במכונית 'היונדאי', איבד נהג האוטובוס את היכולת לשלוט באוטובוס, וכתוצאה מכך סטה האוטובוס שמאלה ופגע במכונית 'סובארו' [סובארו א'] שנסעה מאחורי המשאית. האוטובוס עלה על מכונית ה'סובארו' [סובארו א'] וגרר אותה לשול השמאלי (בכיוון נסיעת האוטובוס) עד שנעצר לצד הדרך בתוך הצמחייה שלצד השול".

(פס' 14 להכרעת-הדין).

           יוער, כי במישור הקשר הסיבתי העובדתי לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי המנוח, מר עתמה קאסם ז"ל, אשר נהג ברכב הסובארו א' מאחורי משאיתו של המערער, ואשר רכבו נרמס על-ידי האוטובוס ונגרר מתחת לגלגליו, מצא את מותו המיידי כתוצאה מהתאונה. אשר לנהג היונדאי, מר שלום יהודה ז"ל - לא היה חולק כי הוא נפצע קשה ביותר בתאונה והיה שרוי בתרדמת עד למותו ביום 27.1.2003, כשנתיים לאחר קרות התאונה. בעניין זה העיד בפני בית-המשפט המחוזי בנו של מר יהודה ז"ל, וסיפר כי אביו סבל ממחלת הסוכרת וכי במהלך אשפוזו בבית-החולים בחודשים שלאחר התאונה, התפתח נמק ברגלו אשר הוביל לביצוע שני ניתוחים במהלכם נכרתה הרגל. מר יהודה ז"ל נפטר כשלושה שבועות לאחר ביצוע הניתוחים הנ"ל. לפי עדות בנו של מר יהודה ז"ל "אבא נפטר מדלקת ריאות ולא מהקטיעה, כך רשום בדו"ח". בהתחשב בכל אלה, קבע בית-המשפט המחוזי כי "...לא ניתן לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין פטירתו של שלום יהודה ז"ל והתאונה, אך ברור הדבר, שבתאונה נפצע מר יהודה ז"ל בצורה קשה ביותר" (פס' 15 להכרעת-הדין). בהתחשב במסקנה האמורה, נמנע בית-המשפט המחוזי מלהרשיע את המערער בגרימת מותו של נהג היונדאי, מר שלום יהודה ז"ל, והמדינה לא ערערה על כך לפנינו.

           בכל הנוגע להוכחת היסוד הנפשי, פסק בית-המשפט המחוזי כי כאשר המערער החליט לעיין במפת דרכים תוך כדי נהיגה במשאית - קל וחומר כאשר ידע כי לפניו נוסעת מכונית אחרת - נהג המערער בקלות-דעת כאמור בסעיף 20(א)(2)(ב) לחוק העונשין, וכי נטל סיכון בלתי סביר בנוגע לאפשרות גרימת התוצאה הקטלנית מתוך תקווה להצליח למונעה. לגישת בית-המשפט המחוזי, לא ניתן לסווג את טעותו של המערער כמעשה רשלני או כהסחת דעת מקרית מהכביש, שכן המערער יצר את המצב המסוכן באופן מודע בכך שבחר לעיין במפה בעודו נוהג במשאית וזאת במקום שיעצור את המשאית בצד הדרך. לדברי בית-המשפט המחוזי, הסבת תשומת הלב מהנעשה בדרך כדי לעיין במפה תוך כדי נהיגה, היא התנהגות חמורה המהווה סטייה גסה מרמת ההתנהגות הסבירה, באופן המקים חזקה לפיה המערער היה מודע לטיב התנהגותו ולאפשרות הגרימה של התוצאה הקטלנית. בהתחשב בכך, פסק בית-המשפט המחוזי כי הוכח היסוד הנפשי הדרוש לשם הרשעת המערער בעבירת ההריגה בגין גרימת מותו של נהג הסובארו א', מר קאסם עתמה ז"ל. בהתאם לכך, הורשע המערער בעבירת ההריגה ובעבירה של נהיגה ללא אפשרות שליטה ברכב וראיית הדרך.

4.        בגזר-הדין ציין בית-המשפט המחוזי כי המערער עשה עליו רושם חיובי וכי אין ספק כי ניהל אורח חיים נורמטיבי עד שהתאונה שינתה את מהלך חייו. מתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית-המשפט המחוזי עלה המצב הנפשי הקשה אליו נקלע המערער בעקבות התאונה והטיפול לו נזקק עקב כך, וכן חששו של המערער מפני ההשלכות האפשריות של הטלת עונש מאסר בפועל עליו. יוער כי בנסיבות העניין נמנע שירות המבחן ממתן המלצה טיפולית בעניינו של המערער.

           בגזר-הדין התחשב בית-המשפט המחוזי באורח החיים התקין שניהל המערער עד לתאונה ובנסיבותיו האישיות. עם זאת, נפסק כי נוכח התוצאות הקטלניות של התאונה והצורך להילחם בתאונות הדרכים, לא ניתן לפטור את המערער מעונש מאסר בפועל. בהתאם לכך, דן בית-המשפט המחוזי את המערער ל-30 חודשי מאסר, מתוכם 18 חודשי מאסר בפועל והיתר (12 חודשים) על תנאי לפיו במשך 3 שנים לא יעבור המערער עבירה מהעבירות בהן הורשע. עוד נפסל המערער מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה לכל רכב, מכל מין וסוג, לתקופה של 10 שנים. ככל שהדברים נוגעים לנהיגת כלי-רכב כבדים שמשקלם 4 טון ומעלה, נפסל המערער מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 16 שנים; כל זאת בניכוי התקופה מיום 4.4.2001 ועד ליום 12.11.2001, במהלכה נפסל המערער באופן זמני מלהחזיק ברישיון נהיגה בעקבות התאונה.

           כאמור, הערעור שלפנינו מופנה כנגד ההרשעה וכנגד חומרת העונש. יוער כי בהסכמת המדינה עוכב ביצוע עונש המאסר שהושת על המערער עד להכרעה בערעור גופו.

הערעור כנגד ההרשעה

           טענות הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ