ראובן נ' לוי ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 24/1/11 .

לטענת התובע במועד הנקוב , עת עמד בנתיב הנסיעה בחניון תת קרקעי בהמתנה לפינוי חנייה משמאלו, עקף אותו רכב הנתבעת 1 ואגב כך, פגע ברכבו מימינו. בנסיבות האמורות, לטענת התובע , האחריות לתאונה מוטלת לפתחה של הנתבעת 1 ומשכך עליה ועל מבטחת רכבה – הנתבעת 2, לשפותו בגין הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעות, במועד הנקוב, ראתה הנתבעת 1 את רכבו של התובע עומד ומאותת על מנת לפנות שמאלה ומשכך, החלה בעקיפתו מימין. בשעה שביצעה עקיפה כאמור סטה לפתע התובע לימין- ככל הנראה על מנת לבצע פנייה בקשת רחבה - ואגב כך פגע ברכבה בדלת האחורית השמאלית. בנסיבות האמורות , לטענת הנתבעות, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנתבעת 1 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, כל אחד לגירסתו . כמו כן, הוצגו בפני תמונות המתעדות את הנזק לכלי הרכב המעורבים וכן, תמונות מקום התאונה.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת תביעתו ומשכך, דין תביעתו להדחות.

ראשית, עדותו של התובע- באשר להילך התאונה - הינה בבחינת עדות יחידה אשר לא נתמכה בראייה כלשהי אובייקטיבית נוספת. אציין כי מלבד עדותו הציג התובע בפני בית המשפט תמונות המתעדות את הנזק לרכבו ואולם, לא מצאתי ליחס לראיות אלו משקל כלשהו בכל הנוגע להילך התאונה וזאת, ממספר טעמים:

האחד- בתמונות נחזים מספר נזקים שאין בינהם רצף ובנוסף – כל אחד מהם הוא בעל אופי אחר (מעיכות או שריטות) באופן השולל את הטענה ולפיה נגרמו כלל הנזקים באירוע אחד . בנסיבות אלו, לא ניתן לקשור קשר סיבתי בין איזה מהנזקים לבין התאונה ומשכך, לא ניתן ללמוד מהנזק דבר באשר להילכה.

שנית, התובע עצמו העיד כי חש חבטה ולא מספר חבטות או חבטה מתמשכת – עדות אשר אף היא מחזקת מסקנתי בדבר העדר קשר סיבתי בין הנזקים כולם לבין התאונה.

לאמור יש להוסיף כי התובע טען במסגרת כתב התביעה מטעמו כי הפגיעה ברכבו נגרמה כביכול בין חזית רכבה של הנתבעת לבין צדו הימני האחורי של רכבו ואולם, עיון בתמונות הנזק מעלה כי הנזק הנחזה בהן הינו במספר מוקדים מתחילת הרכב ועד לסופו.