ק"ג 55488-05-13 יששכר נ' מיטבית - עתידית קרן פנסיה כלל פנסיה וגמל

לפני בית הדין בקשה לסילוק על הסף של התביעה.

רקע

1. התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעתו, בה משיג על החלטת וועדה רפואית לעררים של קרנות הפנסיה (להלן: "הועדה לעררים") מיום 29.4.13 (שהגיעה לידי התובע ביום 12.5.13). עיקר טענותיו של התובע הן: הועדה לעררים לא התיחסה לטענות התובע ביחס למועד תחילת הנכות; הוועדה לא התיחסה לכך שתפקידו של התובע שונה בעקבות נכותו וכי שכרו פחת באופן משמעותי עקב כך, ולכן לא דנה בשאלה האם הדבר קשור לנכותו וכיצד מכומת הדבר ביחס לאובדן כושר עבודתו של התובע (זאת קודם לשנת 2008); באופן דומה התעלמה הועדה מפיטוריו של התובע ולא נימקה כיצד כשיר לעבוד בהיקף חצי משרה (נוכח נסיבותיו הספציפיות ואישורי רופאה תעסוקתית שהמציא); על הועדה היה להמנע מלדון בתביעת ההחמרה שהגיש ומכל מקום נפלו פגמים בהחלטה בענין ההחמרה.

2. יובהר כבר עתה כי בכל הנוגע לדיון שקיימה הוועדה בתביעת ההחמרה אין דרושה עוד הכרעה נוכח פסק דינו החלקי של כב' הרשם (כתוארו אז) כאמל אבו קאעוד מיום 14.11.13 אשר אישר את הסכמת הצדדים להעביר את תביעת ההחמרה לדיון בפני ועדה מדרג ראשון (ובהמשך לכך כפי שעודכן בית הדין, כבר נדונה ההכרעה).

3. הנתבעת טוענת כי יש לסלק את הערעור על הסף מחמת העדר עילה. (הנתבעת טוענת חלופות כי דין התביעה "להמחק" וגם "להדחות" ואולם מהותית טוענת כי אין התביעה מגלה עילה, נימוק המקים עילה למחיקתה ולא דחייתה). בכלל זאת נטען כי החלטת הוועדה הרפואית לערעורים הינה סופית ובלתי ניתנת לערעור וזאת לפי סעיף 56 לתקנון; כי התובע לא הציג בערעורו כל ראיה לכך שיש פגם בהתנהלות הועדה לעררים.

4. התובע בתגובתו לבקשה טען כי בנסיבות המקרה, עלו מספר פגמים בהתנהלות הוועדה וכי המדובר בפגמים משפטיים ולא רפואיים. באופן ספציפי חוזר התובע על טענתו כי הוועדה לא התיחסה למועד תחילת נכותו אף שנדרשה לעשות כן. בהרחבה הוא לענין המשמעות שיש ליתן לכך שתפקידו של התובע שונה ושכרו פחת עקב כך עוד לפני 2008- לשיטתה היה על הועדה לדון בכך ועל בית הדין לדון בשאלה האם ככל שאכן שונה תפקידו ועקב כך השתכרותו, נכנס הוא בגדר הגדרת "אבדן כושר עבודה" בתקנון. בקשר לכך טוען המבקש לפרשנות המשפטית הכלכלית הראויה בעיניו למושג זה , כך שאינה מתחשבת רק בכושר העבודה ,אלא גם מבטיחה רמת הכנסה שסיפק כושר העבודה הקודם; עוד טוען התובע כי היה על הוועדה להתחשב בחוות דעתה של הרופאה התעסוקתית שעמדה לפניה וזאת לא עשתה.

5. לנתבעת ניתנה אפשרות תגובה וזו בחרה שלא להשתמש בה.

    

   דיון והכרעה

6. לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי כתב התביעה מצביע לכאורה על עילה משפטית לביקורת שיפוטית על התנהלות הועדה. לפיכך, דין הבקשה למחיקת התביעה נגד הנתבעת להידחות ואפרט.

7. תקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב -1991 קובעת כי בית הדין רשאי, לבקשת בעל דין או ביוזמתו, למחוק כתב טענות על הסף כאשר "אין הכתב מראה עילה". מתן סעד של מחיקת תביעה על הסף מחוסר עילה מחייב קביעה, שגם אילו היו העובדות הנטענות לביסוס העילה מוכחות במלואן, אין בנמצא עילה מצד הדין אשר מאפשרת היענות לתביעה (ע"א 6313/01 עיזבון המנוח אלעד שיאון ז"ל נ. הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, נ(1) 567). על כן, נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף היא כתב התביעה שהוגש על ידי התובע, כאשר על בית הדין לבחון אם בהנחה שיוכיח את טענותיו יוכל לזכות בתביעתו. במסגרת בקשה למחיקת תביעה על הסף מחמת העדר עילה נדרש בית הדין ל"בחינה טכנית-פורמאלית של כתב התביעה" בלבד, במסגרתה די בכך שהתובע יראה כי על פני כתב התביעה בידו עילה בת תביעה (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ - טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא(2) 312).