ק"ג 45199-11-13.20

1.ביום 24.11.13 הגישה התובעת תביעה נגד הנתבעת במסגרתה טענה שהנתבעת לא העבירה לידיה הפרשות וניכויים עבור שניים מעובדיה, עמיתי קופת הגמל וקרן ההשתלמות (להלן: הקופות) עבור החודשים 11/11 ובין ה-1/12 ועד 7/13.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה שההפרשות והניכויים הועברו למבטחת אחרת, אלטשולר שחם בהתאם לבקשת העובדים לנייד את הקופות.

2.רקע עובדתי וההליכים שהתקיימו:

א.בדיון קדם משפט שהתקיים ביום 27.3.14, טען ב"כ התובעת כי הכספים שנצברו עבור העובדים בקופות, נמצאים אצל התובעת ודחה את טענת הנתבעת כי הכספים נוידו לקופה אחרת.

ב.ביום 8.5.14 הגישה הודעה לבית הדין וטענה כי מבדיקה יזומה שערכה התברר כי בקשות לניוד הכספים מטעם העובדים מר קרבל ומר גולדשטיין הועברו לתובעת בימים 15.5.12 ו- 22.3.12 בהתאמה. לפיכך טענה התובעת נותרה מחלוקת רק בגין יתרת חובה של הנתבעת להפרשות לקופות בגין חודשים 1/12-3/12.

ג.בדיון שהתקיים ביום 20.10.14 הודיע ב"כ התובעת כי לאחר עיון בדו"ח השנתי מקופת גמל של העובד מר גולדשטיין, התובעת אינה עומדת על התביעה להפרשות בגין עמית זה. כן הודיע שככל שיתקבלו מסמכים המצביעים על הפרשות עבור העובד מר קרבל בגין חודשים ינואר-מרץ 2013, תבקש התובעת למחוק את התביעה.

לאור הודעת ב"כ התובעת קבע בית הדין כי הנתבעת תמציא לתובעת דו"ח שנתי של העמית מר קרבל ויוכח כי בוצעו הפרשות עבורו לקופה אחרת, תימחק התביעה והצדדים יהיו רשאים לטעון לעניין פסיקת הוצאות.

ד.ביום 22.10.14, המציאה הנתבעת דו"חות שנתיים של העובד מר קרבל.

אי לכך, הודיעה התובעת ביום 3.11.14 כי היא אינה עומדת על תביעתה.

לאור האמור לעיל, התביעה נמחקת.

אשר למחלוקת שנותרה בעניין פסיקת הוצאות

3. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי יש לחייב את התובעת בהוצאות משפט וזאת מהטעמים שיפוטרו להלן.

התובעת לא טרחה לצרף לכתב התביעה אסמכתא לביסוס טענותיה בדבר אי ביצוע הפרשות וניכויים לקופות והסתפקה בטבלה שצורפה למכתב שנשלח לנתבעת. גם בחלוף 4 חודשים ממועד הגשת התביעה ולמרות שהנתבעת טענה בכתב ההגנה כי העובדים ניידו את הקופות לחברת ביטוח אחרת, לא טרחה התובעת לבדוק אם ישנם מסמכי ניוד מטעם העובדים וטענה בדיון המוקדם שהכספים שנצברו בקופות נמצאים בידיה.

רק בסמוך למועד הגשת תצהירי התובעת, טרחה התובעת לערוך "בדיקה יזומה" שלאחריה התברר כי בקשות לניוד הכספים הועברו לנתבעת כשנה וחצי לפני הגשת כתב התביעה.

הנה כי כן, התובעת לא טרחה לברר את עילת התביעה בטרם הגישה את כתב התביעה ואף לא לאחר שקיבלה את כתב ההגנה. לטעמנו, לא היה מקום להגשת התביעה, מקום בו טפסי הניוד הועברו לתובעת על ידי הקופה הנעברת זמן רב לפני הגשת התביעה.

מכאן, כי מחדליה של התובעת הצריכו את הנתבעת להגיש כתב הגנה ולהתייצב לשתי ישיבות קדם משפט וזאת בהעדר כל הצדקה לעניין ולפיכך הגענו למסקנה כי יש לפסוק הוצאות נגד התובעת.