קשר רנט א קאר בע"מ נ' בר-צבי ואח'

פסק דין

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי הרכבים המעורבים ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, ראיתי מקום לקבוע כי דין התביעה כנגד הנתבעים 1, 2 ,5, 6 להידחות בעוד שאני מורה על קבלתה במלואה כנגד הנתבעים 3 ו-4.

על פניו נראה כי עד התובעת מייחס את האחריות לתאונה כלפיו לרכב שנסע מאחוריו. רכב זה הינו רכבה של הנתבעת 1,ברם, זיקוק עדותו של עד התובעת בסוגיה זו מנקודת מבטו הסובייקטיבית מוביל אותי למסקנה שעד זה אינו יכול להניח במדויק את האצבע על הרכב של הנתבעת 1 כרכב אשר התנגש בו לראשונה מאחור שכן עדותו נסמכת על אשר ראו עיניו מתוך מבטו במראה האחורית בלבד ללא קשר למעורבות הרכבים הנוספים מאחור שכן הוא לא יכל לראותם. הדברים עולים בין היתר ומעיקרם מתשובה שענה העד במסגרת חקירתו הנגדית בשאלה זו כך: "מבחינתי לא היה ייחוס אחריות, הגורם הפיזי שגרם לנזק ברכב שלי הוא הרכב מאחוריי".[ עמ' 4 שורה 4 לפרו' הדיון]. על כן, משעל פניו אין העד יכול לשפוך אור על הגורם הישיר שאחראי כלפיו לתאונה יש לבחון את יתר הראיות בתיק ולנסות להסיק מתוכן את אשר אירע וכפועל יוצא את סוגיית האחריות לתאונה.

בחינה זו יש לעשות על בסיס עדותם של יתר העדים שהעידו היום בפניי בהסתמך על הודעתם לראשונה בכתב לאחר התאונה. כבר בראשית הדרך ובמסגרת הודעתה הכתובה טענה הנתבעת 1 שנהדפה על ידי רכבים של הנתבעים 3 ו-4 קדימה אל עבר הרכב מלפנים. עדותה היום חיזקה גרסתה זו ולא נסתרה. לעומתה, גרסתו של הנתבע 3 לרבות עדותו היום בפניי שכנעוני שהאחריות לתאונה רובצת לפתחו. כך, כבר במסגרת הודעתו הכתובה, אין הנתבע 3 מייחס את האחריות לתאונה לנתבעת 1 אלא אך מתאר שהרכבים שמלפניו ביצעו בלימת חירום בעקבות סטיית רכב אחר מימין ואילו את היווצרותה של תאונת השרשרת הכוללת הוא מנכס לרכבים שמאחוריו דווקא. גם במסגרת עדותו היום, ולהבדיל מהמצופה במקרה של טענת הגנה המשליכה את יהבה על הרכב שמלפנים, מתאר הנתבע 3 תיאור ויזואלי של התאונה ממנו ניתן ללמוד שהאחריות לתאונה רובצת לפתחם של הרכבים מאחורה ולא לפתחו של הרכב שמלפניו[ לעניין זה ראה עדותו בעמ' 7 שורות 30-31 לפרו' הדיון, שם מציין העד כ כל שעניין אותו לאחר התאונה היו הרכבים מאחורה. כן ראה עדותו בעניין זה בעמ' 8 שורה 1 לפרו' הדיון].

זאת ועוד, וכראייה לדברים במסגרת עדותו טען הנתבע 3 כי אינו זוכר אם הרכב שמאחוריו הדף אותו כלפי רכב הנתבעת 1 או שמא היה הוא זה אשר תחילה התנגש ברכבה ולמעשה הדפה אל עבר רכב התובעת. בהמשך הפך העדר הזיכרון מפאת הזמן לחוסר ידיעה כללי בעת שציין העד כך: "איני יודע אם הרכב מקדימה נכנס ברכב הראשון אחרי או לפניי"[ שם, בעמ' 6 שורה 33].

בהקשר לכך עולה תהייה והיא הכיצד הנתבע 3 הנוהג ברכב מסוג גיפ' גבוה יכל לראות רכב אחר סוטה לנתיבו מרחק מספר רכבים מקדימה, אך לא להבחין בהתרחשותה של תאונה בין שני רכבים הנוסעים מלפניו מרחק קצר יותר. כאמור, דווקא גרסתו במקור כי הללו ביצוע בלימת חירום בלבד מטילה ספק עקרוני בהגנת הנתבעים 3 ו-4. אציין כי גם העד הנוסף מטעמם של הנתבעים 3 ו-4 מר יפרח אברהם לא יכל לשפוך אור על הנעשה מקדימה לרבות על סדר הפגיעות ברכב שבו ישב.

סבורני כי תמונות הרכבים שצולמו לאחר התאונה והוצגו לבית המשפט יכולים לחזק מסקנתי זו. בתמונות אלו נראה רכבם של הנתבעים 3 ו- 4 כשהכננת מקדימה המורכבת על הפגוש הקדמי תפוסה בפגוש האחורי של רכב הנתבעים 1 ו- 2 ולמעשה מרימה את הפגוש כלפי חוץ דרך כך. פרט לכך אין עדות מקדימה לפגיעת מעיכה בין שני חלקים אלו של הרכבים. דבר זה יכול להסביר את הדיפתה של הנתבעת 1 כלפי הרכב מקדימה בעת שרכב הנתבע 3 מצוי במהלך בלימה חפוזה. תפיסת הכננת בפגוש והעדרם של נזקי מעיכה יכולים להעיד על גרירת רכב הנתבעים 1 ו-2 כאמור קדימה ועל העדרה של תאונה ראשונה בין הרכבים מלפנים.

בנסיבות אלה, ועל בסיס מאזן ההסתברויות בדין האזרחי שוכנעתי כי האחריות לתאונה רובצת לפתחם של הנתבעים 3 ו 4.

אשר על כן, אני מורה כי הנתבעים 3 ו-4 , באמצעות הנתבעת 4, ישלמו לתובעת את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 5,858 ₪, בצירוף הצמדה למדד מיום 7.2.12, שכ"ט עו"ד ע"ס 1,250 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העד מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון. הנתבעת 4 גם תישא בשכר עדותם של הנתבעים 1 ו-5 בסך 400 ₪ כל אחד.

מלוא הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ג סיוון תשע"ד, 11 יוני 2014, בהעדר הצדדים.