קריסטל נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ואח'

החלטה

הבקשה:

בפני בקשת המבקשת להורות לראש ההוצל"פ על עיכוב הליכי הוצל"פ בתיק מספר

01-11868-49-4 בלשכת ההוצל"פ בתל אביב יפו. כמו כן, ביקשה המבקשת להורות ליו"ר ההוצל"פ כי במסגרת עיכוב כל הליכי ההוצל"פ בתיק יעוכבו גם הליכי פינוי הדירה המצויה בקומת הקרקע ברח' ז'בוטינסקי 11, תל אביב, והידועה כגוש 6960 חלקה 112, הרשומה על שם המשיב 2 (להלן: "הדירה").

הבקשה הוגשה בדחיפות רבה בתאריך 1.3.2010, תוך ציון כי הבקשה בתיק העיקרי תוגש בתוך ימים ספורים באשר הליכי הפינוי אמורים להתבצע בתאריך 3.3.2010.

במסגרת התצהיר שצורף לבקשה ציינה המבקשת כי תיק ההוצל"פ מתייחס לפינוי דירה בה הינה מתגוררת מזה כ- 13 שנה. דירה זו קיבל המשיב 2, בעלה של המבקשת, מאביו והיא שימשה למגוריהם.

במהלך המגורים ניטלה הלוואה מהמשיב 1 שהובטחה במשכנתא לשם שיפוץ הדירה, היא המשכנתא שאת עיכוב ביצועה במסגרת הליכי ההוצל"פ מבקשת המבקשת עתה.

המבקשת העריכה השקעותיה בבית בסכום של 150,000 דולר, עוד ציינה כי ערך הדירה לטעמה עומד כיום על 700,000 דולר בעוד ששיעור החוב עומד על 260,000 ₪, שהינו סכום הנמוך מ- 10% משווי הדירה.

המבקשת הוסיפה כי לפני כשנה וחצי החלו היא והמשיב 2 בהליכי גירושין, כאשר המשיב 2 מפסיק לשלם את תשלומי המשכנתא. בהמשך, לא עמד המשיב 2 בהסכמה אליה הגיעו המשיב 2 והמבקשת לשלם את תשלומי המשכנתא בחלקים שווים, ולפיכך פנתה המבקשת ישירות אל המשיב על מנת לשלם את החוב שנוצר אך נדחתה לטעמה בלך ושוב, כך גם נדחתה בקשתה לשלם את מלוא חוב הפיגורים במזומן.

המבקשת ציינה, כי נודע לה שהמשיב 2 ביקש מהבנק למכור את הדירה במסגרת הליכי כינוס נכסים ולפיכך ראתה בו כמי שמבקש לנשלה מרכושה ולהותירה חסרת כל בדירה אשר מחציתה שייכת לטעמה לה.

המבקשת אף ציינה, כי פנתה בבקשה לפס"ד הצהרתי לשם הצהרה אודות זכויותיה בדירה והוסיפה כי בדירה מתגוררים יחד עמה בנם החייל בן ה- 20 ובתה בת ה- 12, שככל שיפונו יוותרו גם ללא דיור חלוף.

המבקשת הדגישה כי עד כה לא הייתה מיוצגת בכל ההליכים המשפטיים בהם פעלה ולפיכך בקשתה לעיכוב ההליכים במסגרת ההוצל"פ וביהמ"ש המחוזי נדחו מחמת חוסר המקצועיות שבבקשה.

לבקשתה צרפה המבקשת בין היתר את העתק כתב התביעה שהוגש לבית הדין הרבני למתן פס"ד הצהרתי, את בקשתה ללשכת ההוצל"פ בתל אביב לעיכוב הפינוי ובקשתה שהוגשה לבית משפט השלום למתן צו מניעה, גם היא כנגד המשיבה 1, אך לא את ההחלטות השונות שניתנו בבקשותיה.

בעקבות החלטת כב' סגן הנשיא התקיים בפני דיון היום אליו זומנו המשיבים.

הדיון:

בדיון שהתקיים היום התברר, כי בקשה כפי הנראה זהה אותה הגישה המבקשת כנגד הבנק, נדונה בפני כב' השופט יהודה פרגו בבית משפט זה בתאריך 28.2.2010. עיון בפרוטוקול דיון זה שהתקיים בה"פ 45890-02-10, מעלה כי באותן בקשות דן גם כב' השופט יחזקאל הראל מבימ"ש השלום בתל אביב, שהעביר הדיון בה לביהמ"ש לענייני משפחה בתל אביב, שם נדונה בפני כב' השופטת מירה דהן.

כב' השופט הראל קבע בהחלטה מתאריך 22.2.2010 כי אין מקום ליתן הצו במעמד צד אחד בהיותו לא נתמך בתצהיר ומאחר ובעלה של המבקשת לא צורף לבקשה, ולבסוף קבע את הבקשה לדיון בתאריך 28.2.2010 אלא שדיון זה בוטל והבקשה הועברה כולה לביהמ"ש לענייני משפחה.

כב' השופטת מירה דהן מביהמ"ש לענייני משפחה קבעה כדלקמן:

"מבוקש סעד זמני תוך שעדיין לא הוגשה כל תובענה לענין, ותוך שלא ברור מה עילת התביעה של המבקשת כלפי המשיב, הבנק למשכנתאות.

לא מצאתי בנימוקי הבקשה כל בסיס למתן צו.