קרדן רכב בע"מ נ' רוזוס ואח'

פסק דין

המחלוקת בעניין שלפני היא בשאלת הפיצוי בגין ירידת ערך.

העובדות הרלבנטיות:

ביום 28.12.11 נפגע רכב התובעת בתאונת דרכים, והתובעת הגישה תביעה נגד הנתבע ומבטחתו (הנתבעת 2) בטענה כי נהיגה רשלנית של הנתבע 1 היא זו שגרמה לנזקי רכב התובעת.

הנתבע 1 לא הכחיש אחריותו לתאונה.

רכב התובעת תוקן.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאית שהוכנה עוד בטרם הגשת כתב התביעה בעקבות בדיקה שנערכה לרכב התובעת על ידי השמאי ביום 29.12.11.

הנתבעים שילמו את מלוא סכום הנזק הנתבע על פי חשבוניות התיקון בסך של 10,502 ₪.

אשר לסכום הנתבע בגין ירידת ערך שולם הסך של 4,247 ₪ מתוך 4,655 ₪ כפי שנתבע בכתב התביעה על פי חוות הדעת השמאית שצורפה לכתב התביעה ובכתב הדרישה שהופנה אל הנתבעת 2.

ההפרש בסך של 408 ₪ לא שולם וזאת מאחר שלטענת הנתבעים (כפי שעולה מהודעת התשלום / תשלום חלקי), במועד הדרישה אליהם, ביום 22.4.12, היה ערך הרכב נמוך יותר מהערך שנקבע בחוות הדעת השמאית, ובהתאם הפיצוי בגין ירידת ערך (הנבנית מאחוזים מערך הרכב) נמוך יותר.

לטענת הנתבעים המועד בו יש לבחון את ירידת הערך היא מיום התביעה / הדרישה ולא ממועד הבדיקה של הרכב על ידי השמאי או ממועד התיקון.

לנוכח דברים אלו טוענים הנתבעים כי יש לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות.

דיון

הנתבעים, כאמור, מבקשים ממני לקבוע כי המועד הרלבנטי לבחינת ירידת ערך הרכב הוא במועד הדרישה או הפנייה אל חברת הביטוח.

הנתבעים מפנים למסמך שיצא מהיחידה לפניות הציבור במשרד האוצר – אגף שוק ההון ביטוח וחסכון, הנחיה שה. 2001-5850 מיום 28.8.01.

לטענת הנתבעים הפסיקה הכירה בהנחיות אלו של המפקח על הביטוח כהנחיות בעלת מעמד מנחה ומחייב והתייחסה למעמדו של המפקח על הביטוח.

כן הפנה ב"כ הנתבעים לפסק דינו של כבוד השופט חאג' יחיא 2532-09-10 התומך, כך נטען, בטענת הנתבעים לפיה יש לבחון את ירידת הערך במועד הדרישה / התביעה ולא במועד התיקון.

ב"כ התובעת מתנגדת לטענות הנתבעים.

לטענתה לא יתכן כי בכל תיק ותיק תהיינה מספר חוות דעת מטעם התובעים שנפגעים בתאונות דרכים, שצריכים לעדכן חוות הדעת לפי מועד התביעה / הדרישה / מתן פסק הדין ועוד כהנה וכהנה מועדים.

עוד התייחסה ב"כ התובעת למהות ירידת הערך וכי מדובר בנזק ישיר ממשי ומיידי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון הלכת מוריאנו (רע"א 3577/93).