קפלן נ' סיאדה

פסק דין

התביעה

לפני תביעה כספית לחיוב הנתבע בתשלום 132,000 ₪, כפיצויים בעילת לשון הרע, לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק"), ושעניינה ביטויים שנאמרו, על-פי הנטען, על ידי הנתבע, אביו של אחד התלמידים המשחקים בקבוצת כדורסל המנוהלת על ידי העמותה לקידום הספורט בנצרת עילית (ע"ר 58-0284719) בשם "קבוצת נערים ארצית", כלפי התובע, מאמן כדור-סל בבית הספר.

בטרם אפרט את עילת התביעה המבוססת, כאמור, על עוולת לשון הרע, אתן רקע כללי לגבי הגופים והנפשות המאוזכרים בתביעה דנן.

התובע (להלן: "התובע" או " קפלן" ) הינו מאמן כדורסל מוסמך מטעם מכון וינגייט ומשמש כמאמן לכל הגילאים וכעוזר מאמן הקבוצה הבוגרת בעיר נצרת עילית. בין היתר, אימן התובע מתחילת חודש ספטמבר 2007 את קבוצת "נערים ארצית" לכיתות ט' ו- י' במועדון הכדורסל "הפועל נצרת עילית". הקשר בין התובע לעמותה החל בשנת 2003.

הנתבע, מר שלום סיאדה (להלן: "הנתבע" או "סיאדה"), הינו אביו של תום סיאדה (להלן: "הבן" או "תום"), בן 14 שנה במועד הגשת התביעה, אשר שיחק בקבוצת "נערים ארצית" לכיתות ט' ו- י'. הנתבע, אף הוא איש ספורט ומחנך, היה שחקן טניס בעבר, בוגר קורסים במכון "וינגיט" בעונת הטניס החל משנת 1987 ואף שימש כיו"ר מחלקת הנוער באגודת הפועל נצרת עילית בכדורגל והיה חבר הנהלה באגודה.

הפרסום נשוא התביעה

לטענת התובע, בתאריך 20.02.2008 בעת שהסתיים אימון כדורסל שהעביר התובע לקבוצת הנערים, הושפל התובע לעיניהם של שחקני הקבוצה ומנהל אולם הספורט, כאשר הוא גודף על ידי הנתבע.

לשיטת התובע, הנתבע השמיע בפני תלמידיו ומנהל אולם הספורט אוסף של ביטויים מעליבים ומשפילים, הכוללים את הדברים הבאים: "אפס", "זבל של בן אדם", "חוצפן", "אידיוט", "דפוק", "חרא של מאמן", "אין לך מושג באימון", "תתפטר", "נמאס ממך", "לא רוצים שתעבוד כאן יותר", "אתה לא משקיע בקבוצה", "אתה מזלזל בילדים". ביטויים שנשמעו באוזני התובע למשך כ-10 דקות, כאשר הדבר התלווה בנפנופי ידיים ובהתלהמות מצד הנתבע.

התובע הוסיף וטען, כי הנתבע לא הסתפק בהשפלתו לעיני תלמידיו ומכיריו, אלא רדף אחריו לכיוון הרכב שלו, הכניס את ראשו לרכבו והוסיף ואמר, כי הוא "יפעיל את קשריו וידאג שהתובע לא יאמן עוד בנצרת עילית" (להלן: "הפרסום הראשון").

לטענת התובע, המניע אשר עמד מאחורי דברים אלה, היה שעובר ליום האירוע, הועמד בנו של הנתבע, ביחד עם שחקנים אחרים בקבוצה, בפני ועדת משמעת שנערכה על-ידי הנהלת הקבוצה, אשר החליטה להשעות את השחקים, לרבות בנו של הנתבע, מאימון אחד, דבר שבפועל מנע מהם מלהשתתף במשחק שנערך לאחר ההשעיה. אין מחלוקת, כי הסיבה להשעיה הייתה חשדות שהועלו כלפי תום ביחד עם שחקנים אחרים בקבוצה (שזהותם הייתה ידועה), בעקבות היעלמותם של כדורים המשמשים את המאמן בעבודתו, כאשר ההנהלה, המאמן ומנהל האולם, הפנו אצבע מאשימה כלפי תום ושחקנים נוספים, דבר שהביא להשעייתם מהאימון, כאמור.

לא זו אף זו. הנתבע המשיך בהוצאת דיבתו של התובע, לאחר ששלח שני מכתבים, כאשר הראשון מביניהם היה בתאריך 02.03.2008. מדובר במכתב תשובה המופנה לתובע ולבא-כוחו, לאחר שהאחרון פנה אל הנתבע בכתב בדרישת התנצלות ופיצויים כספיים בגין הוצאת דיבתו של מרשו התובע. לשיטת התובע, מכתב התשובה של הנתבע כלל דברי השמצה, בעיקר בשל כך שהוא הופנה לא רק אל התובע, אלא למנהל מועדון הכדורסל והאחראי הישיר על התובע, מר וילי פוגל, על אף שמכתב דרישת ההתנצלות לא נשלח לאנשים אחרים, זולת הנתבע.

המכתב השני נשלח בתאריך 22.02.2008, וכלל לשיטת התובע השמצות והוצאת דיבה נגדו. מדובר במכתב תלונה ששוגר אל המעסיקים והממונים על התובע, והעתק ממנו נשלח אל מר אבי בר שדה, מנהל המחלקה ויו"ר האגודה.

במכתבים אלה, לשיטת התובע, הוציא הנתבע את דיבתו בכך שכתב:

" ילדינו אינם זוכים ליחס הוגן מהמאמן, אשר אינו מתייחס בכבוד הראוי לילדים אשר עבורנו הם היקרים מכל, אך בעבורו, הם ככל הנראה רק מהלך וכלי לקידום אישי ופרנסה".

"אנו מצידינו סברנו לתומנו כי אנו מפקידים את ילדינו בידיים טובות ונאמנות, אך ככל הנראה, לצערנו ולמגינת לבנו התברר כי, לא הפקדנו אלא הפקרנו והמבין יבין".

" נהג הוא לסיים את האימונים קודם למועד המוקצב ובכך גנב הוא מחניכינו וממעסיקיו זמן עבודה יקר ערך" (להלן: "הפרסום השני").

התובע מבקש לראות בדברים אלה, המייחסים לו מעשים של "הפקרת ילדים" ו"גניבה" ממעסיקיו ומשחקניו, כמהווים פרסום דברי לשון הרע. לשיטת התובע, יש בדברים אלה כדי להוות הוצאת לשון הרע, במיוחד כאשר בוצעו במחשבה תחילה ובכוונה לפגוע בו להשפילו ולהזיק לו, הם גרמו להשפלתו בעיני הבריות ועשוהו מטרה לשנאה לבוז וללעג מצידם, וכוונו לפגוע בו במשרתו, במשלח ידו ובמקצועו, והעונים על ההגדרה של לשון הרע.

טענות התובע

כאמור, התובע טוען, כי הפרסומים נשוא התובענה מהווים הוצאת לשון הרע נגדו, והם נעשו מתוך כוונה זדונית של הנתבע לפגוע בו. הדברים שנאמרו ונכתבו על-ידי הנתבע, מהווים פרסום שקרי ומטעה, המכפיש ופוגע בו, מוציא את דיבתו רעה ומהווים לשון הרע כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע.