פסק דין
1.בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 23/4/12 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למערער נכות יציבה בשיעור 10% מיום 1/7/11 לפי פריט 57(2)(II)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ("ההחלטה").
2.טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה טעתה בקביעתה כי לא קיימת נכות פסיכיאטרית, מבלי לנמק קביעתה ובניגוד להחלטות קודמות של ועדות רפואיות שקבעו קשר סיבתי בין מצבו הנפשי של המערער לבין התאונה. נטען עוד כי למערער אין עבר בתחום הנפשי.
3.לטענת המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. בעבר נקבעו למערער נכויות זמניות בתחום הנפשי, אולם אין בכך כדי להשליך על שאלת הקשר הסיבתי בין הנכות הנפשית לבין התאונה.
לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:
4.לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).
5.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקולים של הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.
6.ביום 30/1/12 התכנסה הוועדה, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לנוירולוגיה ומומחה לרפואת עיניים, הקשיבה לתלונות המערער ועיינה בחומר הרפואי שעמד בפניה, לרבות חוות דעת יועץ פסיכיאטר מיום 26/12/11. הוועדה ערכה למערער בדיקה נוירולוגית ופירטה את ממצאיה: בהכרה מלאה; דיבור, התמצאות וזיכרון שמורים; אפקט תואם; אין רגישות בניקוש הגולגולת; המערער מסר על כאבים באזור האמצעי של הגולגולת; תחושה בפנים תקינה; מבחן אצבע אף תקין; כוח גס החזרים ותחושה תקינים בארבעת הגפיים. בנוסף, נערכה למערער בדיקת עיניים, וממצאיה פורטו היטב בסעיף 21 לפרוטוקול. באבחנה הרפואית ציינה הוועדה "מצב לאחר חבלת ראש". הוועדה הסבירה כי ממצאי בדיקת העיניים מתאימים לאפשרות של הגבלה בפעילות שריר ישר תחתון, ככל הנראה על רקע כליאה במסגרת התאונה. לדעת הוועדה, מבחינת העיניים מצבו של המערער תואם נכות בשיעור 10%. מבחינה פסיכיאטרית, הוועדה אימצה את המלצת היועץ הפסיכיאטר, וקבעה כי אין נכות פסיכיאטרית הקשורה לתאונה. מבחינה נוירולוגית, הוועדה ביקשה לקבל לעיונה כרטיס רפואי כללי ופסיכיאטרי, וככל שקיים גם תיק נכות כללית.
ביום 23/4/12 שבה הוועדה והתכנסה, ולאחר שעיינה בתיק הרפואי מקופת חולים לאומית, ציינה כי הכרטיס הרפואי מכיל ברובו תיעוד רפואי לאחר התאונה, וכי מבחינה נוירולוגית המערער התלונן על כאבי ראש; CT מוח תקין, והמערער ציין כי בעברו עישון ושתיית אלכוהול. הוועדה סיכמה וקבעה שלא נותרה נכות נוירולוגית בעקבות התאונה, וכי אין מקום להפעלת תקנה 15. למערער נקבעה, כאמור, נכות יציבה בשיעור 10% בתחולה מיום 1/7/11.
7.טענת המערער מופנית בעיקרה כנגד קביעת הוועדה שאין נכות פסיכיאטרית, בין היתר בשים לב לכך שבעבר נקבעה למערער נכות זמנית בתחום הנפשי, וכי הוא מטופל על ידי קנאביס רפואי.
8.הוועדה אימצה, כאמור, את חוות דעת היועץ הפסיכיאטר, ד"ר רומוב, מיום 26/12/11. הרופא היועץ לוועדה הקשיב לתלונות המערער, אשר התלונן על כאבי ראש ומיגרנה, ציין כי שוחרר משירות צבאי עקב סכיזופרניה, וכי הוא צורך סמים כבדים. ד"ר רומוב ציין כי מאחר שלדברי המערער הוא מטופל באופן קבוע על ידי פסיכיאטר עקב הפרעת סכיזופרניה שהחלה עוד בטרם עלייתו לישראל, הרי שאין קשר לתאונה הנדונה. ד"ר רומוב קבע כי לא נמצאה בבדיקה עדות להפרעה אפקטיבית מאג'ורית או לפסיכוזה פעילה. לדעת ד"ר רומוב, אין עדות לפסיכופתולוגיה הקשורה סיבתית לתאונה, שכן ההפרעה הנפשית החלה שנים רבות לפני האירוע, ולכן לא נותרה נכות פסיכיאטרית הקשורה לתאונה הנדונה.
9.בהמשך להחלטת בית הדין מיום 25/2/13, הבהיר המערער בהודעתו מיום 4/3/13, כי ועדות רפואיות קבעו לו נכות פסיכיאטרית זמנית, בהתאם לחוות דעת יועצים פסיכיאטרים לאותן ועדות. לפי העולה מההחלטות שצירף המערער להודעתו, הוועדה הרפואית מיום 10/10/10, ציינה שהמערער סובל מהפרעה פסיכו נוירוטית וקבעה למערער נכות זמנית בשיעור 100%. זאת בהתאם לחוות דעת היועץ הפסיכיאטר ד"ר פל מיום 14/12/10, אשר קבע למערער נכות זמנית בשיעור 20% בגין סימנים דיספוריים וקשיי הסתגלות. בנוסף, הוועדה הרפואית לעררים מיום 4/4/11 קבעה למערער נכות זמנית בשיעור 35%, מתוכה הוכרה נכות נפשית זמנית בשיעור 20% לפי חוות דעת היועץ הפסיכיאטר ד"ר קירש מיום 16/3/11.
הנה כי כן, הוועדה נשוא הערעור שבפניי שללה קיומו של קשר סיבתי שנקבע לכאורה על ידי ועדות רפואיות קודמות. הלכה היא, כי משנקבע קשר סיבתי אין לשלול אותו עוד. אולם, במקרים חריגים ניתן לקבוע בהחלטה מנומקת, כי לימים עשוי לחול שינוי בנוגע לקיומו של קשר סיבתי, או שלילתו (עב"ל 246/03 פסח דוד – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 8/6/2004). לאור האמור, אין הוועדה יכולה לקבוע שמלכתחילה לא היה קשר בין ליקוי זה לפגיעה בעבודה. היא רשאית לשלול את הקשר הסיבתי בנסיבות המצוינות בפסק הדין האמור, וזאת בהחלטה מפורטת ומנומקת. מכאן, שדין הערעור להתקבל.
10.לאור האמור, עניינו של המערער מוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שהוועדה תשוב ותבחן את עניינו של המערער. אם וככל שתקבע כי לאחר תום תקופת הנכות הזמנית לא נותרה למערער נכות פסיכיאטרית הקשורה בתאונת העבודה, תנמק החלטתה, תוך פירוט והתייחסות לכלל ההחלטות החלוטות הקודמות ולמסמכים הרפואיים הרלוונטיים.
11.מאחר שהמערער יוצג בהליך זה על ידי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות.
12.לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.
ניתן היום, כ"ג אדר תשע"ג, (5 מרץ 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.