קידנה(אסיר) נ' משרד הפנים

החלטה

עתירתה המקורית של העותרת תקפה, בעיקר, את החלטת המשיבה להחזיקה במשמורת מכח החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954 (להלן: "החוק למניעת הסתננות"), והיא ביקשה, בין היתר, לבטל את הוראת השעה שאיפשרה להחזיק מסתננים במשמורת לתקופה של עד 3 שנים.

והמשיבה הגישה את תגובתה המקדמית לעתירה.

משניתן פסק הדין בבג"צ 7146/12 אדם ואח' נ' כנסת ישראל, שביטל את ההוראה המאפשרת החזקת מסתננים במשמורת לתקופה של עד 3 שנים וקבע כי יש לדון בעניינם של המסתננים המוחזקים במשמורת מכח החוק למניעת הסתננות לאור חוק הכניסה לישראל, תשי"ב -1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"), ביקשה העותרת לאפשר לה לתקן את עתירתה ולהתאימה למצב החדש ומבוקשה ניתן לה.

העותרת תיקנה את עתירתה וטענה, בעיקר, כי גם אם קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לנתינותה של העותרת, הרי שעל יסוד הוראת סעיף 13ו(א)(4) לחוק הכניסה לישראל, ובהתחשב בעובדה שהעותרת נתונה במשמורת תקופה העולה בהרבה על 60 יום, יש לשחררה מהמשמורת.

בעקבות זאת, הגישה המשיבה תגובה מקדמית חדשה, בה טענה טענות סף וטענות לגוף העתירה, וציינה, כי מאז ההחלטה בבג"צ 7146/12 ועל יסוד ההנחיות שנקבעו בו, נעשו בעניינה של העותרת צעדים שונים והתקבלו החלטות חדשות, ובין היתר, נערך לעותרת שימוע בהתאם להוראות חוק הכניסה לישראל; התקבלה בעניינה החלטת ממונה ביקורת גבולות על פי חוק הכניסה לישראל; הוצאו נגדה צווי משמורת והרחקה, מכח חוק הכניסה לישראל; והוצע לה והיא סירבה להיפגש עם קונסול אריתראה בישראל. על כן, כך נטען, יש לדחות את העתירה, במיוחד במתכונתה הנוכחית.

על רקע זה הצהירה ב"כ העותרת, בדיון המקדמי, כי העתירה שהוגשה על ידה אינה מתאימה עוד וכי יש להגיש עתירה אחרת, שהמשיבה תצטרך להשיב לה. וביקשה, כי בינתיים ינתן צו המורה על שחרור העותרת ממשמורת.

בקשת העותרת לשחרור ממשמורת נדחתה. והעותרת הגישה בקשה חדשה, להתיר לה לשוב ולתקן את עתירתה. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה, כי בנסיבות העניין על העותרת להגיש עתירה חדשה.

דעתי כדעת המשיבה. ההחלטות שעל יסודן נמצאת כעת העותרת במשמורת ותחת צו הרחקה, הן החלטות חדשות, שהתקבלו על יסוד עובדות חדשות ומכח טענות חוקיות ומשפטיות אחרות מאלה שהיו ידועות לעותרת בעת הגשת העתירה המתוקנת. עתירה המבקשת לתקוף את ההחלטות האלה, צריכה להתייחס לעובדות החדשות ולהחלטות החדשות, מהבחינות השונות הרלוונטיות, ובמקרה שעתירה כזו תוגש, יהיה על המשיבה להתייחס לטענות החדשות שיועלו בה.

דרך המלך המתבקשת במצב זה הינה איפוא הגשת עתירה חדשה, בה יועלו נימוקי העובדה והמשפט הנוגעים למצב הנוכחי של העותרת (אין באמור כדי לקבוע עמדה בטענת המשיבה כי בנסיבות העניין, ועל פי הנחיית בג"צ 7146/12 והחלטות אחרות שבאו בעקבותיו, על העותרת לעבור דרך בית הדין למשמורת קודם הגעתה לבית המשפט לעניינים מינהליים).

נוכח כל האמור, אני דוחה את בקשת העותרת לתקן פעם נוספת את עתירתה.

בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ד, 14 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.