קורן נ' פמי פרימיום בע"מ

פסק דין

בדירה השייכת לתובע אירעה נזילה של מים. בדירה מתגורר שוכר. לדירה נגרמו נזקים, תיקון של הליקויים בוצע על ידי הנתבעת, כאשר התובע דורש מהנתבעת לפצות אותו בסכום של 1,200 ₪ (תשלום שהנתבעת אישרה, אולם התנתה את תשלומו בחתימה של התובע על כתב וויתור) וכן בפיצוי המשקף את הפסדי התובע כתוצאה מאי השכרת הנכס משף תקופה ממושכת (הנזילה התגלתה בחודש דצמבר 2012, שוכר שאמור היה להיוותר במושכר עד לחודש אוקטובר 2013 עזב את הנכס בחודש פברואר 2013 ומאז לא הושכר הנכס). עוד ובנוסף מבקש התובע ליתן לו פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו.

הנתבעת טוענת שבנכס ביקרו מספר בעלי מקצוע, אשר פעלו לאיתור הנזילה וביצוע תיקונים, וכי הוא אינו זכאי לפיצוי המשקף את הפסד דמי השכירות.

בכל הקשור לדרישה לתשלום סך של 1,200 ₪, הרי שהנתבעת נתנה הסכמתה לביצוע התשלום. בכל הקשור לדרישה לתשלום בגין עוגמת נפש וכיו"ב, הסכמת הנתבעת לשלם לתובע סך נוסף של 1,800 ₪ משקפת פיצוי סביר, כאשר מביאים בחשבון עיכובים לא חריגים בהשלמת העבודות (לא הוכח מעבר לכך).

נותרה דרישת התובע לחיוב הנתבעת בתשלום המשקף את הפסד דמי השכירות. הגעתי למסקנה לפיה לא עלה בידי התובע להוכיח את זכאותו לפיצוי בגין ראש נזק זה. לא הונחה תשתית עובדתית המעידה על כך שהתנהלות הנתבעת – כשלעצמה – מקימה עילה לחיוב הנתבעת בתשלום המשקף דמי שכירות לתקופה כה ממושכת. לא הוצגה פוליסת הביטוח המלאה, על מנת לבחון האם נזק כאמור מכוסה בפוליסה. לא הוצגו תמונות הנכס, על מנת ללמוד מה היה מצב הנכס והאם מחדלי הנתבעת מלהשלים את עבודות התיקון בתוך פרקי זמן סבירים הם שהחמירו את מצב הנכס, עד אשר לא ניתן היה לעשות בו שימוש למגורים בתקופה כה ממושכת. מעבר לאמור, על התובע – הניזוק – מוטלת החובה לפעול להקטנת נזקיו. אם צפה התובע שעיכוב בביצוע תיקון עשוי להוביל לעזיבת השוכר ולהיעדר יכולת להשכיר את הנכס לתקופה כה ממושכת (התובע טוען שעד היום לא הושכר הנכס), היה עליו לפעול לביצוע כל התיקונים בעצמו ועל חשבונו, בתוך פרק זמן קצר, לאפשר את מגורי השוכר בדירה (לאחר מציאת דיור חלופי למספר ימים) ולאחר מכן לתבוע את העלויות שהוצאו על ידו.

מעבר לאמור, לא הונחה תשתית עובדתית המעידה על כך שהתובע פעל למציאת שוכר חלופי (כמו גם שמניעה מלאתר שוכר חלופי נעוצה במצב המושכר).

סוף דבר, על יסוד האמור לעיל (כמו גם עמדת נציג הנתבעת, בעמ' 3, ש' 12 – 13) אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום סך של 3,700 ₪

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, כ' שבט תשע"ד, 21 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.