קורן טבה נ' רוקח

פסק דין

מונחת בפני תביעה כספית בסך של 7,000 ₪ בגין עסקת תיווך בה מבקשת התובעת לקבל את פער התיווך בין העמלה ששילמה בפועל לבין העמלה אשר לשיטתה נהוגה בשוק הנדל"ן, הגם שהובטחה לה הנחה מעבר להסכם החתום.

רקע:

התובעת התקשרה בחוזה תיווך עם הנתבע (להלן: "החוזה").

בתאריך 20/8/10 נפגשה התובעת עם הגב' מאיה עסיס שהינה מתווכת בחב' רימקס רמת השרון (להלן: "הגב' עסיס").

ביום 23/8/10 נחתם הסכם התיווך ובו נקבעה עמלה בשיעור של 2% + מע"מ בגין עסקת התיווך.

המדובר בעסקת תיווך בגין קניית דירה בשווי של 1,270,000 ₪, שבסופו של דבר שולמו דמי התיווך בסך של 29,000 ₪ עמלה שנגזרה מסכום של 1,250,000 ₪.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת התובעת חתמה על החוזה אך הובטח לה כי העמלה תיחשב מהסכום של 1,250,000 ₪, הגם שלשיטתה הובטחה לה הנחה נוספת, אך סברה היא שמדובר באלפי שקלים.

זאת ועוד ביום 14/9/10 כאשר ביקשה הנחה נוספת, כפי שהובטח לה לשיטתה, נתקלה ביחס נוקשה וכל שהיה מוכן הנתבע לבוא לקראתה, הסתכם בהנחה של כ- 460 ₪.

לטענת הנתבע התובעת חתמה על חוזה של הזמנת שרותי תיווך בשיעור של 2% + מע"מ, וכל שנעשה נעשה מתוך רצון טוב. לפיכך, הוענקה לה הנחה, דהיינו הנחה בדמי התיווך על ידי הורדת סכום הרכישה.

דיון והכרעה:

אין חולק כי הצדדים חתמו על חוזה, אשר בו נקבע שעור העמלה, דהיינו 2% + מע"מ.

אין חולק כי לבסוף זכתה התובעת בהנחה של כ-460 ₪ שהרי התובעת חתמה על חוזה בו מוסכם בין הצדדים כי שיעור העמלה ייגזר משווי העסקה, דהיינו מסך 1,270,000 ₪, אשר לבסוף העמלה ששולמה נגזרה מסכום של 1,250,000 ₪.

סלע המחלוקת בתיק דנן נסובה סביב השאלה האם הובטחה לתובעת הנחה נוספת מעבר למוסכם, ואם כן מה שיעורה.

בקצירת האומר, הערך העליון בתחום דיני החוזים הוא כיבוד הבטחות, ממנו נובע הערך של קיום חוזים.

דיני החוזים באים להבטיח 3 אינטרסים, אינטרס ההשבה, אינטרס ההסתמכות ואינטרס הציפיות, כאשר זה האחרון בא להבטיח את שיקום ציפיותיו של צד אשר נכזב בשל הפרת חוזה על ידי הצד האחר.

זאת ועוד עיקרון תום הלב בחוזים חל לא רק על שלבי קיום החוזה אלא גם על שלב המשא ומתן לקראת כריתתו, כאשר הצדדים נדרשים לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב.

בענייננו, נחתם הסכם בכתב, הסכם מחייב, אשר הצדדים התחייבו לנהוג על פיו ככתבו וכלשונו. כאשר צד חותם על הסכם, ברי בעיני כי מבין על מה הוא חותם, כי יש מפגש אמיתי בין צדדים לקיומה של הסכמה הדדית ביניהם להתקשר בהסכם מחייב.

כפי שהובא בפני טוענת התובעת כי לצד ההסכם שנחתם בכתב ניתן והובטח הסכם נוסף. הדגישה בפני כי פנתה אל הנתבע וביקשה עוד הנחה ואמרו לה: "אל תדאגי תצאי מפה מרוצה".