קונסטנטינוב נ' לוי

פסק דין

התובעת הגישה תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות כנגד הנתבע על סך של 16,872 ₪. על פי כתב התביעה, רכב בבעלות התובעת מסוג מיצובישי גרנדיס (להלן: "המיצובישי") נפגע מרכבו של הנתבע רכב מסוג ניסן טרנו (להלן: "הניסאן"), בעת שהמיצובישי חנה בחניה. הנתבע מכחיש כל קשר לפגיעה.

על פי גירסת בעלה של התובעת (להלן: "גרמן"), ביום 14.7.12 המיצובישי חנה מול ביתו בחניון של "ימית 2000". בסביבות השעה 11.00 בבוקר, כאשר עמד בחלון ראה כי הניסאן פגע במיצובישי. בעדותו הסביר גרמן כי הוא והתובעת מתגוררים בבנינים הסמוכים לימית 2000, במרחק מאות מטרים בודדים, וכי הוא ושכנים אחרים נוהגים להחנות שם את רכבם בשל בעיות חנייה בבניינים הסמוכים ל"ימית 2000". גרמן העיד, כי החנה את המכונית בפינת החנייה, דהיינו כאשר צד אחד שלה מופנה לחנייה סמוכה ואילו הצד השני חונה לצד מדרכה שלאחריה שטח חולי גדול, המשמש בשבתות, כאשר רבים המגיעים ל"ימית 2000", גם כן לצורכי חנייה. על פי עדותו הוא צפה מן החלון וראה כי הרכב ניסאן של הנתבע עולה על המדרכה בסמוך מאד למיצובישי, על מנת להגיע לשטח החולי, ובמהלך העלייה ביצע מספר פעמים תמרונים אחורה וקדימה עד אשר הצליח לטפס על המדרכה ולהחנות את הניסאן. במהלך אותם תמרונים פגע הניסאן במיצובישי.

במהלך עדותו, התובע הגיש תמונות של המיצובישי שנפגעה (ת/3-ת/5) וכן הגיש תמונות של הניסאן שפגעה בה, כאשר רואים על הניסאן סימני צבע קלים כצבעה של המיצובישי, התמונות הוגשו וסומנו ת/1-ת/2. התובע ציין גם שהזמין את המשטרה והציג טופס ולפיו פנה למשטרה בתאריך 14.7.2012, וכן העיד כי ניסה להתקשר לבעל הרכב על פי מספר שהיה רשום על הניסאן אולם לא הצליח להשיג אותו אלא הצליח לתפוס רק את השותף שלו. עוד הוא מציין, כי ניסה לעקוב ולמצוא את האדם שיבוא לקחת את הניסאן אולם לא עלה בידו.

במועד הדיון הנתבע התייצב עם אשתו והעיד כי אכן הניסאן הוא הרכב שלו, אך הוא לא פגע במיצובישי. על פי עדותו הוא הגיע באותו יום ל"ימית 2000" עם אשתו וילדיו בסביבות 9.30-10.00 וכאשר נכנס ביקש להחנות באזור החולי, שמקביל למדרכה, בשל העדר חניה בחניון "ימית 2000". הנתבע העיד כי כאשר ניסה לטפס על המדרכה כדי להגיע לאזור החולי, שלושה גלגלים הצליחו לעבור והגלגל האחרון נישאר מאחור. לדבריו ניסה לנוע אחורה וקדימה, אך ללא הצלחה ולכן נאלץ לצאת מהאוטו להוציא אוויר מהגלגל האחרון שנישאר ורק כך הצליח לטפס ולעבור את המדרכה. לדבריו אכן עשה רעש ולדעתו מישהו ראה את זה ואמר לתובע. הוא ירד עם הילדים והצידנית ולקח הרבה זמן עד שהגיעו לפתח של "ימית 2000", אולם כל אותו זמן התובע לא התייצב ולא דיבר איתו. אכן השותף שלו התקשר אליו בערב ואמר לו שמישהו השאיר לו הודעה בעניין האוטו, אולם הוא הבין שהשאירו לו הודעה שפגעו לו באוטו ולכן לא התייחס לכך. אשר לתמונות שהוצגו - אכן הנתבע הסכים שמדובר באוטו שלו אולם מדובר בשריטות ואין מכות של ממש. אשתו של הנתבע העידה גם היא וחזרה על עדותו של בעלה, כאשר לטענתה לו היו פוגעים בתובע היו משאירים לו פתק.

התובע ציין בהמשך כי הוא צעק לנתבע מהחלון וכן שמדובר במרחק של כ-300 מ' מביתו, אך כאשר הוא הגיע לחניון הנתבע כבר לא היה במקום.

הנתבע ציין כי כעבור חצי שעה בעת שבא לקחת מצופים מהאוטו לא היה אף אחד ליד האוטו.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את עדויות שני הצדדים אני קובעת כי יש לקבל את התביעה.

עדותו של התובע מתארת בפרוטרוט כיצד הנתבע ניסה שוב ושוב לעלות על המדרכה עם הניסאן, כפי שגם הנתבע מתאר בעדותו. מהעובדה שהתובע יכול היה לתאר בפירוט את ניסיונותיו של התובע להעלות את הניסאן על המדרכה ניתן להסיק שהתובע אכן ראה את עליייתו של רכב התובע על המדרכה. לא הייתה לו כל אפשרות לדעת זאת, משום שהעיד לפני עדותו של הנתבע והנתבע אף לא הגיש כתב הגנה ולא תיאר את גרסתו לפני יום הדיון. לפיכך, אני נותנת אמון בעדותו של התובע, כי הוא אכן ראה את הפגיעה במיצובישי על ידי הניסאן. לכך אוסיף כי התובע גר בסמוך מאד ל"ימית 2000" ועל פי עדותו ניתן להשקיף מביתו אל החניון והדבר מחזק את עדותו. בנוסף הוא הציג את הסימנים על הניסאן בתמונות, וניתן לראות בהם חיזוק מסויים לדבריו.

לפיכך ולמרות עדויות הנתבעים אני מוצאת כי יש מקום להעתר לתביעה.

בחנתי גם את הנזק הנתבע על פי חוות הדעת שהציגה התובעת העומדת על סך של 15,672 ₪. אציין כי הנתבעים לא הגישו חוות דעת מטעמם. עוד אציין כי הוגש אישור אי הגשת תביעה על ידי חברת הביטוח של התובעת. בנסיבות אלה וכאשר חוות דעתו של התובע עומדת ללא כל חוות דעת שכנגד, הרי שחוות הדעת מתקבלת במלואה.

לפיכך אני מחייבת את הנתבע בתשלום הנזק שנגרם לתובעת על פי חוות דעת השמאי בסך של 15,672 ₪ וכן בשכ"ט השמאי בסך של 1,200 ₪.

סוף דבר

התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 16,872 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 400 ₪.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ‏כ"ט כסלו תשע"ד, ‏02 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.