קומת מרתף בהקשר תכנון ובניה

השופטת א' פרוקצ'יה:

1. ערעור זה במקורו ביקש להביא להכרעתנו מחלוקת רבת שנים ונפתולים בין המערערות
למשיבה 3 שנסבה על בניית בנין במגרש המערערות ברח' שרת 28 ברמת גן. המגרש מצוי
במדרון תלול בין רח' שרת בצדו העליון לרח' שדרות אברהם בצדו התחתון, כאשר הפרש
הגובה בין שני הרחובותא 14 מטרים על פני מרחק של 45 מטרים. המחלוקת החלה עוד בשנת
90 כאשר הורי המערערות - בעלי המגרש המקוריים - קבלו היתר בנייה להקמת בנין מגורים
על המגרש והחלו לבנות בו, אולם המשיבה 3 התנגדה לבנייה ועקב כך היא הופסקה.
ב-28.1.94 ניתן למערערות היתר בנייה ת הבנין הושלמה על פיו כאשר מספר מרכיבים
בבנייה אושרו בדיעבד במסגרת הקלות שניתנו על ידי הועדה המקומית לאחר הבנייה. הבנין
כולל קומת עמודים מפולשת ובתוכה מקלט; מעל קומת העמודים מצויה "קומת מרתף", ומעל
קומת המרתף נבנו שתי קומות מגורים וחדר עליה לגג. על בנייה זו הגישה המשיבה 3 ערר
שנתקבל; בעקבות החלטה זאת, הגישו המערערות בקשה מתוקנת לועדה המקומית, ומשיבה 3
התנגדה גם הפעם והתנגדותה נתקבלה בחלקה. היא הגישה ערר למשיבה 1 אשר קבעה, בין
היתר, כי קומת המרתף שנבנתה בבנין הינה, לאמיתו של דבר, קומה עילית שאינה מרתף,כן
שטחה נכלל בין שטחי הבנייה העיקריים. מאחר שאחוזי הבניה במגרש נוצלו במלואם, קומת