החלטה
בפני בבקשה לסילוק על סף של התביעה שכנגד שהוגשה במסגרת הודעת צד ג'.
התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת, מדינת ישראל, מן הטעם, כי הוטעה להאמין, כי ספינה שרכש הינה בגודל מסוים, בעוד שהסתבר כי גודלה של הספינה הינו גדול יותר, ולכן עותר לחייב את הנתבעת בתשלום הנזקים שנגרמו לו.
הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד צדדי ג' אשר הינה סבורה שאחראים למעשה או המחדל, ככל וייקבע כי היה מעשה או מחדל כזה.
צד ג' 1 הגישה כתב תביעה שכנגד. את כתב התביעה שכנגד עותרת הנתבעת, שולחת הודעת צד ג' לסלק על סף, וזאת מחמת התיישנות, וכן מחמת כי לא ניתן להגיש כתב תביעה שכנגד במסגרת הודעת צד ג'.
סעיף 4 לחוק ההתיישנות, תשי"ח -1958 קובע כך:
"תובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תישמע טענת התיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה שכנגד, כשהיא והתביעה שבאותה תובענה נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות."
עאח 219/11 גד חברה להפצה בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, (פורסם בנבו), קובע כב' השופט סולברג, כי התובענה אינה יכולה לצלוח את משוכת ההתיישנות משום שהיא אינה עומדת במבן סעיף 4 סיפא לחוק ובלשונו:
"...יתרה מזאת. תביעתה של המערערת גם אינה ממלאת אחר סעיף 4 סיפא לחוק הדורש כי נושאן של התביעה ושל התביעה שכנגד יהיה אחד, או שהשתיים תנבענה מאותן נסיבות... משנמצא כי תביעת המערערת אינה ממלאת אחר סעיף 4 סיפא לחוק, ממילא אין תוחלת בסיווגה כ"תביעה שכנגד", ובאותה מידה גם לא כטענת קיזוז. "
ובעניין רעא 4223/06 פנחס כץ נגד ציפורה גוטליב, (פורסם בנבו), , שם קובע כב' השופט רובינשטיין כי:L
"סעיף 4 יוצר חריג לדיני ההתיישנות הרגילים: בנסיבות המפורטות בו, דן בית המשפט בתביעה אשר היתה נדחית, ברגיל, בשל חלוף תקופת ההתיישנות. טענת המבקשים היא, כאמור, כי עמדת בית המשפט המחוזי מנוגדת לתכלית הסעיף, שהיא, כפי שנקבע בפסיקה בעניין רובינשטיין, יצירת שויון בין בעלי הדין:
"הרעיון העומד מאחורי ההוראה הזאת הוא להבטיח שויון בין בעלי-הדין, בנוגע לענין של השמעת טענת התיישנות, כאשר אחד מהם הגיש תביעה והשני הגיש תביעה-שכנגד באותו נושא – לאמור: אם הנתבע לא טען כי התביעה של התובע התיישנה, אזי תובעת שורת הצדק כי גם לזה האחרון לא יורשה להשמיע טענת התיישנות כלפי התביעה-שכנגד, שהרי אין זה צודק לאפשר לתובע, משפתח בהליכים משפטיים כדי להשיג תרופה בענין המשמש גם נושא התביעה-שכנגד, לחסום בפני הנתבע, מקום שהתביעה הראשית לא התיישנה, או אף אם התיישנה ולא נטענה כלפיה טענת התיישנות, את הדרך לקבל את התרופה המבוקשת בתביעה-שכנגד" (עניין רובינשטיין, בעמ' 521 – הנשיא אגרנט; וכן ראו ע"א 656/99 בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז(5) 1, 10 – להלן עניין בר שירה; רע"א 8059/03 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' דיור לעולה בע"מ ([פורסם בנבו], 1.9.05) – להלן עניין שיכון ופיתוח לישראל; ת"א (מחוזי י-ם) 1106/99 פלוני נ' הסתדרות מדיצינית הדסה ([פורסם בנבו], 20.12.07))."
כלומר, כאשר בפנינו תביעה שכנגד שלכאורה התיישנה, על מנת להציל את התובענה מהדחייה על סף, יש לבחון האם עסקינן בתביעה שכנגד, העומדת בתנאי הסיפא של הוראות סעיף 4 לחוק ההתיישנות, כלומר, האם המדובר בתביעה שנושאה אחד או היא נובעת מאותן הנסיבות.
עיון בכתב התביעה שכנגד יגלה, כי העניין היחידי שהינו זהה, הינו כי המדובר בספינה, וככל הנראה באותה הספינה. (מתוך כתב התביעה שכנגד לא ניתן להבין זאת במדויק). אין כל קשר עובדתי או אחר בין הטענות המועלות בכתב התביעה, הנוגעות לרישום אורך כלי השיט לכאורה על ידי הנתבעת במשרדי הרשם, והנפקות העולה מתוך רישום זה, לבין הטענות המועלות בכתב התביעה שכנגד, העוסקות, בטענות להסכמת המדינה לניהול הימורים על הספינה, שיפוצים שנעשו לכאורה בספינה לאור הסכמה זו, החרמתה של הספינה שלא כדין לכאורה, התנהגות מפלה ביחס לתובעת שכנגד למול חברות אחרות שניהלו ככל הנראה ספינות הימורים באותה התקופה, וכד' טענות שאין כל קשר לא עובדתי ולא נסיבתי בינן לבין העובדות נשוא התובענה העיקרית.
הנימוק כי עסקינן באותה הספינה על מנת לבסס קשר עובדתי או משפטי, לא יכול לעמוד לטעמי.
כתב התביעה שכנגד אינו נוקט בתיאור עובדתי מסודר המפרט את המועדים והעובדות שמהם ניתן לברר מהי עילת התביעה כנגד הנתבעת שכנגד, היינו המדינה, ולכן נדרשה התובעת שכנגד להמציא פרטים נוספים, ומהם נלמד כי לכאורה האירועים הנטענים בכתב התביעה שכנגד עניינם בשנת 1998. כאשר אין מחלוקת שהתביעה שכנגד הוגשה ביום 3.9.12. כלומר, לפי כל חישוב אפשרי מעבר לתקופת שבע השנים המפורטות בחוק ההתיישנות.
כמו כן יש לציין כי תובעת שכנגד אינו מעלה כל טיעון עניינני בנוגע להתיישנות, כלומר אין כל טענה כי התובענה לא התיישנה, במובן המועדים שבהם קמה עילת התביעה הנטענת, אלא התובעת שכנגד מעלה טענות של זכות הגישה לערכאות, עשיית עושר, וכד'.
כלומר, מהתגובה לבקשה עולה לכאורה כי אכן התובענה התיישנה, ועל מנת שניתן יהיה להגישה היא מוגשת כתביעה שכנגד במסגרת הודעת צד ג'. אלא שהוראות הדין והפסיקה מחייבים לקבוע, כי על מנת שניתן יהיה לצלוח את משוכת ההתיישנות, הן כשמדובר בתביעה שכנגד והן כשמדובר בטענת קיזוז, על התביעה והתביעה שכנגד לנבוע מאותה מערכת עובדות או נסיבות או לעסוק באותו הנושא.
בענייננו, התביעה שכנגד אין לה כל קשר לא מבחינת הנושא לא מבחינת העובדות לא מבחינת המועדים לתביעה העיקרית או להודעת צד ג', ומשכך אינה יכולה לחסות בצלו של סעיף 4 לחוק ההתיישנות.
לפיכך, אני קובעת כי התביעה שכנגד התיישנה, ואני מורה על סילוקה של התביעה שכנגד על סף.