קול נ' אמיתי

פסק דין

התובע מכר לנתבע רכב מזדה שנת 2000.

הצדדים ערכו זכרון דברים מיום 22/4/10 לפיו ישלם הנתבע לתובע סך של 27,000 ₪ תמורת הרכב. במעמד זכרון הדברים שילם הנתבע לתובע מקדמה בסך של 1000 ₪.

על פי זכרון הדברים "המוכר מצהיר שהרכב במצב תקין מאוד (שהמנוע תקין, והגיר תקין,ושלא עבר תאונות)". כמו כן, "הקונה יבדוק את הרכב ולאחר הבדיקה לא יבוא בשום טענות כלפי בעל הרכב (בתנאי שהבדיקה תהיה במצב סביר)".

אין חולק כי הצדדים נפגשו להשלמת העסקה רק כשבועיים לאחר מכן ביום 7/5/10, שאז ביצע הנתבע בדיקה לרכב, הועברה הבעלות ברכב לנתבע, והנתבע שילם לתובע במזומן, סך של 20,500 נוספים בלבד. בסך הכל שילם הנתבע לתובע בתמורה לרכב סך של 21,500 ש"ח.

לטענת התובע, ביקש הנתבע לשלם לו כסף במזומן, הנתבע ביקש שהתשלום במזומן לא ייעשה בפומבי ולכן, התשלום בוצע רק אחרי העברת הבעלות. רק אז התברר לתובע, לפי הטענה, כי הנתבע שילם לו במזומן עוד סך של 20,500 ש"ח בלבד. התוצאה היא שהנתבע שילם לתובע רק סכום של 21,500 ₪, במקום סך של 27,000 ש"ח כמוסכם בזכרון הדברים.

מכתב דרישה ששלח התובע באמצעות עו"ד לתשלום ההפרש בסך 5500 ש"ח, לא נענה ומכאן התביעה.

לטענת הנתבע, ביום 7/5/10, טרם העברת הבעלות לקח את הרכב לבדיקה, שבה התגלו ליקויים שאינם עניין של מה בכך לרבות פגיעה בשלדה (דו"ח הבדיקה מצורף). עוד התברר לו מתדפיס בעלויות שהוציא ממשרד הרישוי, כי הרכב הוא מליסינג, עניין שהתובע לא גילה לו ולטענת הנתבע, ראוי היה שיגלה לו זאת התובע מראש, כבר במעמד זכרון הדברים. בנוסף, בעיכוב של כשבועיים עד שהתובע העמיד את הרכב לבדיקת הנתבע, ירד ערך הרכב לפי מחירון יצחק לוי בעוד 1000 ₪. בגין שלוש סיבות אלה, ביקש הנתבע לאחר הבדיקה להפחית את מחיר הרכב. לטענת הנתבע, במו"מ שנערך לאחר הבדיקה ובטרם העברת הבעלות בדואר, הסכימו הצדדים על הפחתה של 5500 ₪ מהתמורה שהוסכמה בזכרון הדברים. לטענת הנתבע, אפוא, הוא שילם את כל התמורה המוסכמת בסך של 21,500 ₪, ואינו חייב לתובע דבר בגין העסקה.

מטעם הנתבע העידה הגב' ברדה, שאין חולק כי הייתה נוכחת באירועים ביום 7/5/10. גב' ברדה אישרה את גרסת התובע לגבי ניהול מו"מ להפחתת מחיר הרכב עד להסכמה על מחיר של 21,500 ש"ח.

יתר על כן, גב' ברדה העידה כי לקחה את התובע ברכבה לבנק על מנת שיפקיד את הכספים שקיבל במזומן מהנתבע. הנתבע ספר את הכסף ברכב , ידע מה הסכום שקיבל ולא העלה אף טרוניה.

התובע מאשר זאת ואין בידו כל הסבר מדוע לא הביע את מחאתו המיידית ולא טען שחסר כסף או כל טענה דומה (עמ' 3 ש' 1-2). לא רק זאת, התובע התקשר לנתבע וטען שהנתבע חייב עוד כסף, רק כעבור יומיים.

לאור נוסח זכרון הדברים, שלפיו זכרון הדברים כפוף להצהרות המוכר ולבדיקת הקונה את הרכב ולאור כלל הנסיבות המפורטות, ובכלל זה: ממצאי בדיקת הרכב והיותו רכב ליסינג, מכלול התנהלות התובע לאחר קבלת הכסף ואי-העלאת כל טרוניה מצדו בזמן שהגב' ברדה הסיע אותו להפקיד את הכסף בבנק - אני סבורה כי גרסת הנתבע, שנתמכת בעדות הגב' ברדה, סבירה יותר, משכנעת יותר מגרסת התובע, ומתיישבת יותר עם כלל הראיות והנסיבות.

לאור האמור, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תדוור בדואר רשום + אישור מסירה.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (מחוז מרכז) בתוך 15 ימים.

ניתן היום, י"ח חשון תשע"א, 26 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.