קול ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ

פסק דין

הרקע

1.עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה ביום 10.11.10, מתן פסק דין הצהרתי לפיו התובעים (להלן – קול) מילאו את חלקם בהסכם הפשרה שנחתם ביום 20.6.06 (להלן – הסכם הפשרה) במסגרת תביעה בת.א. 7114/05 בבית המשפט המחוזי בירושלים שהגיש נגדם הנתבע (להלן – הבנק).

2.על פי כתב התביעה, קול ניהל בבנק בעבר חשבונות שלו ושל חברה בשליטתו, "ביג פאלאס 1994 בע"מ, ותביעת הבנק שבמסגרתה נחתם הסכם הפשרה התייחסה לחוב בסכום של כ- 10 מיליון ₪, נכון למועד הגשת התביעה בשנת 2005.

3.על פי הסכם הפשרה , התחייבו קול לשלם את מלוא סכום התביעה, באמצעות מכירת נכס כמפורט בסעיף 4 להסכם הפשרה, וכן סכום של 573,108$, כמפורט בסעיף 5 להסכם הפשרה, אשר ישולם בתשלומים חודשיים שווים בסך של 8,000$, תוך שסכום זה יישא ריבית שנתית בשיעור ליבור בתוספת 1.5% , החל ביום 1.11.05 ועד לתשלום בפועל (להלן – הריבית).

בסעיף 4 רישה להסכם הפשרה נקבע:

"מבלי לגרוע מתוקפו של פסק הדין על מלוא סכום התביעה, מוסכם כי אם יעמדו הנתבעים בתשלומים כמפורט בהסכם זה וביתר הוראות ההסכם, יראה בזה התובע סילוק מלא ומוחלט של החוב...".

4.בכתב התביעה נטען , כי הבנק, באמצעות עו"ד יובל בר גיל, פנה בהצעה אל קול, באמצעות בנם עו"ד רוני קול, לפיה יקדימו וישלמו בתשלום אחד ובמזומן את כל יתרת התשלומים שנותרו לפי הסכם הפשרה, והבנק מצדו יוותר על כל הריבית.

לטענת קול, לאחר מאמצים רבים הם הצליחו לגייס את כל י תרת סכום הפשרה וקיבלו את הצעת הבנק לשלם במזומן , אך הבנק מצדו סירב לוותר על סכומי הריבית, חזר בו מהסכמות מפורשות, והמשיך לרדות בקול ולגבות מהם סכומים נוספים שאינם מגיעים לו.

5.בתמיכה לטענותיהם מסתמכים קול על מכתבים של בנם, עו"ד רוני קול, מימים 13.5.10 ו – 31.5.10 אל ב"כ הבנק עו"ד בר גיל, שצורפו כנספחים ב' ו – ג' לכתב התביעה, (להלן – המכתבים) , וכן על עדותו של מר ישראל קול, בנם האחר, שהינו נהג מונית, לפיה הוא הסיע באקראי במוניתו את עו"ד בר גיל, אשר חזר באוזניו על ההצעה שהוריו ישלמו את יתרת התשלומים בבת אחת תמורת ויתורו של הבנק על הריבית.

6.במכתב נספח ב' מיום 13.5.10 אל עו"ד ברגיל כתב עו"ד רוני קול, בין היתר, כי בהתאם ובהמשך לשיחותיהם בעניין רישום השעבודים להבטחת הסדר החוב של קול, ובהמשך להצעתו של עו"ד ברגיל לשלם לבנק את כל יתרת הקרן תוך ויתור הבנק על הריבית – גויסה כל יתרת הקרן, והוא ביקש הוראות להיכן להעביר את הסכום.

עו"ד קול ציין כי בהעדר הוראות כאמור – יועבר הסכום לאותו חשבון אשר בו הופקדו כל יתר התשלומים על פי הסכם הפשרה.

במכתב נספח ג' מיום 31.5.10 הודיע עו"ד רוני קול לעו"ד ברגיל כי מאחר ולא נתקבלו הוראות אחרות – הופקד הסכום לחשבון האמור.

7.הבנק הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה, בין היתר, כי התביעה הינה למעשה תביעה כספית במסווה של בקשה לסעד הצהרתי, שכן מטרת התביעה היא שייקבע כי קול לא מחייבים לשלם לבנק את סכום הריבית לאחר תשלום הקרן.

הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 17.11.11, ובאותה החלטה נמחקה התובעת 2 ז"ל.

8.בתיק התקיים דיון הוכחות ביום 26.2.13, ובמהלכו העידו מטעם קול, עו"ד רוני קול ומר ישראל קול, ואילו מטעם הבנק העיד עו"ד ברגיל.

יצוין, כי התובע עצמו, מר משה קול, אביהם של העדים, מעולם לא הופיע בפני בית המשפט, ולא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.

טענות קול

9.קול טוען כי לנוכח הוראות חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן – חוק החוזים), נכרת חוזה בין הצדדים , הואיל וקול קיבלו את הצעת הבנק.

לטענתו, הצעת הבנק לוותה במסוימות וגמרות דעת, כנדרש לפי חוק החוזים, והיא נענתה בקיבול מצד קול.