קול ואח' נ' ארנו ואח'

פסק דין

1.לפניי תביעה לתשלום סך של 5164 ₪ בגין חובות, ארנונה, גז ומים, אותם צבר הנתבע בתקופה בה שכר דירה מהתובעת, כך לטענתה, ואותם לא שילם. לטענת התובעת, הנתבע שכר דירה שבבעלותה ברחוב הצבי 139 דירה 21, באר שבע (להלן: "הדירה") מיום 1.4.11 ועד ל -1.9.11 בהתאם לחוזה שכירות שנחתם ביום 27.2.11 (להלן: "החוזה הראשון"). תקופת שכירות זו, הוארכה בהתאם לחוזה נוסף שנחתם בין הצדדים ביום 22.7.11 לתקופה שבין 1.9.11 עד 31.8.12 (להלן: "החוזה השני") (ראה את החוזים שצורפו לכתב התביעה). לטענת התובעת, כל התקופה בה התגורר הנתבע בדירה, הוא לא שילם את חשבון הארנונה, גז והמים, עומדים על סך של 4164 ₪ וזאת על אף הוראות החוזה, המחייבות זאת.

2.הנתבע הגיש את כתב הגנתו והכחיש את טענות התובעת. כמו כן, הגיש הנתבע כתב תביעה שכנגד על סך של 10,000 ₪ בטענה, כי הדירה אותה שכר מהתובעת, הייתה במצב ירוד מאוד, ומזוהמת עד כדי סיכון בריאותו. לטענתו, האדישות וההונאה של התובעת גרמו לו להיחשף לסיכונים ביולוגיים, כימיים, אורגניים ולא אורגניים.

3.התובעת בכתב הגנתה לתביעה שכנגד, טענה כי מצב הדירה ביום המסירה, היה תקין וכי הנתבע ביוזמתו חתם על החוזה ביום 27.2.11 ואף האריכו ביום 22.7.11 וככל שהייתה בעיה במצב התחזוקה של הדירה, הרי שרשאי היה שלא לחתום על החוזה השני. משחתם עליו, ניתן ללמוד כי מצב הדירה בתקופת השכירות היה תקין וראוי למגורים.

4.בפניי העידו הצדדים וחזרו על האמור בכתבי טענותיהם. התובעת – הנתבעת שכנגד- העידה בפניי כי מצב הדירה בעת המסירה היה תקין, אולם בתום תקופת השכירות, כשנמסרה לה הדירה מהנתבע, הדירה אכן הייתה מלוכלכת, אולם היא לא הצריכה דבר, חוץ מניקיון. התובעת הודתה כי ביום מסירת הדירה לנתבע, היא לא הייתה עמו וכי הדירה הועברה מהדייר הקודם לנתבע, ישירות. התובעת הדגישה כי הנתבע לא התלונן בפניה, על מצבה של הדירה ולהפך הוא הנכון. לטענתה, מספר ימים קצר לאחר מועד המסירה, היא יצרה קשר טלפוני עם הנתבע, על מנת לברר את מצב הדירה והנתבע מסר לה, שהכל תקין. התובעת חזרה בפני בית המשפט על טענתה, כי הנתבע לא שילם את הארנונה עבור כל תקופת השכירות ואף הציגה קבלות עבור תשלומי ארנונה על ידה, הראשון על סך של 1692.5 ₪ מיום 5.4.12 ותשלום שני על סך של 1546.8 ₪ מיום 2.9.12 אשר, שניהם צורפו לכתב התביעה. כמו כן הציגה התובעת, מצב חשבון לקוח לגבי הדירה נשוא התביעה, מתאגיד מי שבע (ראה ת/2), לפיו ישנה יתרת חוב עבור התקופה נשוא כתב התביעה בסך של 1036 ₪, אולם ציינה כי היות ובכתב התביעה ציינה חוב על סך 800 ₪ רק אותו היא תובעת. כן הציגה התובעת גמר חשבון מיום 9.9.12 מחברת אמישראגז (ראה ת/1) לפיה יתרת החוב על הדירה נכון ליום 9.9.12 עומד על סך של 125.2 ₪.

5.הנתבע בעדותו בפניי, חזר על האמור בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד וביקש החזר על סך של 25,000 ₪ בגין התשלומים אותם שילם לתובעת, עבור כל תקופת המגורים שלו בדירה וזאת על אם שכתב התביעה שכנגד עמד על סך של 10,000 ₪ בלבד. לטענתו, מצבה של הדירה במועד מסירתה, היה ירוד מאוד, כך שהדירה לא הייתה ראויה למגורים ופגעה בבריאותו. הנתבע חזר וטען שהוא הוחזק בדירה בניגוד לרצונו ורק בשל העובדה כי מסר לתובעת 12 שיקים, הוא נאלץ להמשיך להתגורר שם. הנתבע הביע מורת רוח מדרישתה של התובעת, בחוזה השכירות, לגבות ממנו 12 צקים וטען כי בארה"ב הדבר אינו מקובל. הנתבע לא הכחיש את אי תשלום החובות עבור תקופת המגורים, אולם ציין שהוא אינו זוכר ואין לו שום מסמך המעיד כי שילם. נוכח זאת, ביקש לבטל את שני החוזים שנעשו בינו לבין התובעת, ולהורות על החזרת כל דמי השכירות ששילם.

6.לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מעדותם ומהימנותם ועיינתי במסמכים שהובאו בפניי, אני קובעת כי הנתבע שכר את הדירה מהתובעת על פי חוזה שכירות שנחתם ביום 27.2.11 לתקופה מיום 1.4.11 ועד ליום 1.9.11. הצדדים האריכו את תקופת השכירות וחתמו על חוזה שכירות נוסף ביום 22.7.11 לתקופה שמיום 1.9.11 ועד ליום 31.8.12. הנתבע הודה בפניי כי הוא חתום על שני חוזי השכירות שצורפו לכתב התביעה ומשכך טענתו כי אולץ להישאר בדירה בניגוד לרצונו ותוך פגיעה בבריאותו, אין בה ממש וחתימתו של החוזים, היתה מתוך בחירה חופשית. יצוין כי עדותו של הנתבע באשר למצבה של הדירה בעת המסירה וכל תקופת שהייתו בדירה, היתה לא מהימנה בעיני, מוגזמת ומגמתית וזאת בלשון המעטה.

7.ככל שמצב הדירה היה ירוד, רשאי היה הנתבע לפנות לתובעת ולדרוש את ניקיון הדירה ו/או תיקונים נדרשים. הנתבע בחר שלא לעשות זאת ואף הגדיל לעשות והאריך את תקופת שהייתו בדירה בחתימתו של החוזה השני מיום 22.7.11, דבר המלמד כי מצב הדירה היה סביר ותקין.

8.לאחר שעיינתי במסמכים שהציגה התובעת בפניי ומשהנתבע לא הכחיש אותם אני קובעת כי התובעת שילמה סך של 3,239.3 ₪ עבור חוב ארנונה, וסך של 125.2 בגין חוב גז בגין התקופה בהם התגורר הנתבע בדירה.

יצוין כי על פי סעיף 18 לחוזה הראשון והשני, התחייב השוכר, קרי הנתבע, לשלם במועד את תשלומי החשמל, מים, גז, וועד בית, ארנונה. משכך, מחויב היה הנתבע לשלם את תשלומי הארנונה, הגז והמים עבור כל תקופת השכירות אשר החלה מיום 1.4.11 והסתיימה ביום 31.8.12.

9.התובעת הוכיחה במסמכים שצורפו לכתב התביעה ואף הוגשו במהלך הדיון כי היא שילמה את חוב הארנונה ואת הגז, בהם היה מחויב הנתבע ואילו לגבי חוב המים, החוב קיים עדיין על הדירה והיא טרם שילמה אותו. יצוין כי הנתבע, לא הכחיש בעדותו את אי התשלומים הנדרשים ממנו על פי החוזה, אולם חזר וטען כי איננו זוכר וכי חלף זמן רב מאז שהייתו בדירה.

10.נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבע לא שילם את תשלומי הארנונה, הגז ומים עבור הדירה, בתקופת השכירות בה התגורר בדירה וזאת על אף הוראות החוזים המחייבות אותו לעשות כן. ומשכך אני מחייבת אותו לשלם לתובעת סך של 4,164.5 ₪, הכוללים 3,239.3 ₪ עבור ארנונה, 125.2 ₪ עבור חשבון גז ו-800 ₪ עבור צריכת מים (כפי שתבעה התובעת בכתב תביעתה).

11.באשר לתביעה שכנגד, לביטול החוזים רטרואקטיבית ולהשבת כל דמי השכירות ששילם הנתבע לתובעת, אני דוחה אותה, שכן נחה דעתי כי הדירה הייתה במצב תקין בעת מסירתה וכי הנתבע בחר לחתום על החוזה השני ביום 22.7.11 לאחר ששהה בדירה 6 חודשים. נוכח זאת, טענתו באשר למצב הדירה הירוד אינו סביר ואינו מתקבל על הדעת, כאשר בחר להאריך את תקופת שהייתו בדירה בחוזה נוסף, מרצונו החופשי. ככל שמצב הדירה היה גרוע, כטענתו, מתבקש היה שבתום תקופת החוזה הראשון, הנתבע היה עוזב את הדירה ולא חותם על חוזה שכירות נוסף. כמו כן, ככל שהיתה קיימת בעיה בדירה, היה על הנתבע ליידע את התובעת, על מנת שתפעל לתיקון התקלות, דבר לא נעשה בפועל על ידו.

12.נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ודוחה את התביעה שכנגד ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 4,164.5 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 350 ₪ . סכומים אלו ישולמו ע"י הנתבע לתובעת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

13.על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות ניתן לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בבאר שבע תוך 15 יום.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ד, 09 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.