קוטאי נ' מפעלי בית עמנואל (חל"צ)

פסק דין

התובעת נרשמה למרכז ספורט המנוהל ומופעל על ידי הנתבעת לתקופה שמיום 15.10.2012 ועד ליום 31.3.2014. היא חתמה על טופס הרשמה, הכולל הוראות שונות, ובכללן הוראה לפיה תקנון ההרשמה והפעילות במרכז הספורט נמסר לה. בטופס ההרשמה מצוין שמועד סיום ההתקשרות הינו 31.3.2012, כאשר לא יכולה להיות מחלוקת לפיה מדובר בטעות סופר.

ביום 14.3.2013, חמישה חודשים לאחר התחלת הפעילות, פנתה התובעת אל הנתבעת בבקשה להפסיק את ההתקשרות, מחמת נסיבות אישיות – פטירת אמה. ביום 19.3.2013 הודיעה הנתבעת לתובעת על זכאותה להחזר כספי. התובעת טוענת ששיעור ההחזר מקפח אותה.

בעיקרם של דברים, חישבה התובעת את ההחזר המגיע לה על בסיס עלות חודשית בשיעור של 255 ₪ לחודש (התשלום הכולל, סך של 3,960 ₪, כשהוא מחולק ל – 15.5 חודשים); הנתבעת טוענת שהתשלום החודשי הינו 330 ₪, סכום המשקף חלוקה של העלות הכוללת, 3,960 ₪, ב – 12 חודשים בלבד, זאת מאחר והמנוי הינו מנוי שנתי, כאשר ניתנה לתובעת תקופת בונוס של 5.5 חודשים. כמו כן ישנה מחלוקת בשאלת ההחזר עבור תא שהושכר על ידי התובעת וכן ביחס לפיקדון שהפקידה התובעת אצל הנתבעת בגין שבב (צ'יפ).

לאחר בחינת טענות הצדדים, כתבי הטענות, טופס ההרשמה התקנות ויתר הראיות, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל, בחלקה:

השבב – לנוכח עמדת הנתבעת (עמ' 3, ש' 19), על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 40 ₪, החזר פיקדון שהופקד על ידי התובעת עבור השבב שנמסר לה.

חישוב עלות ההחזר החודשי – בתקנון ישנה הוראה לפיה חישוב ההחזר החודשי, אגב ביטול המנוי, ייעשה ללא חישוב תקופת הבונוס (ר' סעיף 12 לכתב ההגנה; תקופת הבונוס היא 5.5 חודשים). הוראות התקנון מחייבות את שני הצדדים ומהוות למעשה חוזה לכל דבר ועניין. חישוב ההחזר ייעשה בהתאם, ולמעשה – באופן שונה מהחישוב שערכו הן התובעת והן הנתבעת. אין מקום לקבל את עמדת התובעת, שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות התקנון. אין מקום לקבל במלואה את עמדת הנתבעת, שאינה מביאה בחשבון את העובדה שלו הייתה התובעת נרשמת ל – 12 חודשים בלבד, היה עליה לשלם סך של 3,600 ₪ בלבד. עבור תקופת הבונוס שילמה התובעת סך של 360 ₪, ויש לזכות אותה בסך כאמור, שהרי תקופת הבונוס לא נוצלה. הסך של 3,600 ₪ הוא השיעור המלא עבור 12 חודשים, באופן שעבור כל חודש נדרשת התובעת לשלם 300 ₪. היא עשתה שימוש במרכז הספורט 5 חודשים, באופן שעליה לשאת בסך של 1,500 ₪, כאשר ההחזר הינו בשיעור של 2,100 ₪ בצירוף 360 ₪ (התשלום הנוסף עבור תקופת הבונוס). בסה"כ זכאית התובעת להחזר ע"ס 2,460 ₪.

פיקדון עבור התא – התא הושכר על ידי התובעת ביום 30.11.2012 (חודש וחצי לאחר תחילת ההתקשרות); הוא היה בשימוש התובעת 3.5 חודשים. התמורה עבור השימוש בתא הסתכמה בשיעור של 200 ₪ והתובעת זכאית להחזר יחסי בשיעור של 142 ₪ (לפי חישוב של 16.66 ₪ לחודש, כאמור לעיל).

בהתאם לאישור חברת האשראי הופסקו החיובים מהתשלום ה – 8 ואילך. כל תשלום ע"ס 222 ₪ (למעט הראשון, שהינו ע"ס 226 ₪), באופן שהתובעת זוכתה בסך כולל של 2,442 ₪. התובעת זכאית אפוא לתשלום נוסף ע"ס 200 ₪ [2,460+142+40-2,442].

על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בתוך 30 יום סך של 200 ₪, בצירוף אגרת משפט ע"ס 50 ₪. בנסיבות העניין, כאשר עסקינן במחלוקת שעניינה פרשנות של הסכם, כשהתביעה התקבלה בחלקה בלבד וגישתה של הנתבעת לפנייתה של התובעת הייתה עניינית, לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, ט' כסלו תשע"ד, 12 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.