קוזנצוב נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה לביטול איסור שימוש ברכב, אשר הוטל על ידי קצין משטרה בתאריך 01.03.13 למשך 30 ימים.

על פי דו"ח הזמנה לדין וכתב אישום, בתאריך 01.03.13 בשעה 00:07 בכביש 60, נהג המבקש ברכב בהיותו שיכור. בבדיקה שנערכה למבקש באמצעות מכשיר "ינשוף" נמצא ריכוז של 655 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף.

ב"כ המבקש לא טען כנגד קיומן של ראיות לכאורה. לטענתו, עברו התעבורתי של המבקש אינו מכביד, המבקש עמד בהצלחה במבחני הביצוע ונסיבותיו האישיות מצדיקות את ביטול איסור השימוש ולחילופין קיצור התקופה כיוון שאחסנת הרכב כרוכה בהוצאה כלכלית כבדה וניתן להסתפק בהתחייבות או ערבות.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, טענה כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה, מסוכנות המבקש נלמדת מריכוז האלכוהול הגבוה וכן מעברו התעבורתי של המבקש. המבקש הוא בעל הרכב והוא שנהג ברכב ולכן לא עומד בתנאי ס' 57ב (ב) לפקודה ונסיבותיו האישיות אינן מצדיקות את קבלת הבקשה.

בהעדר מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, אסתפק בהפניה לתוצאות בדיקת הנשיפון שהראתה "נכשל" ולתוצאות בדיקת הינשוף שהצביעה על ריכוז של 655 מק"ג אלכוהול בליטר אוויר נשוף.

בשיחה ראשונית עם המבקש, שתועדה בסעיף 3 ל"דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות", טען המבקש כי שתה כוס בירה אחת בלבד. לעומת זאת בתגובתו לדו"ח טען כי שתה שתי כוסות קטנות ובסעיף 4א לבקשה לביטול איסור השימוש שב וטען כי שתה 2 כוסיות. אמרותיו כשלעצמן והסתירות ביניהן מהוות חיזוק לראיות התביעה.

בהתאם לדו"ח המאפיינים, עבר המבקש בהצלחה את כל מבחני הביצוע, אולם מפיו נדף ריח של אלכוהול והתרשמות השוטר היתה כי המבקש נתון תחת השפעת אלכוהול בינונית.

לאור המפורט לעיל, קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירה של נהיגה בשכרות ע"י המבקש.

נהיגה בשכרות הנה עבירה חמורה ביותר, המקימה סיכון ממשי למשתמשים בדרך ולא אחת מהווה גורם לתאונות דרכים קשות. ריכוז האלכוהול שנמצא בגופו של המבקש עלה באופן משמעותי על ריכוז האלכוהול הקבוע בחוק.

המבקש הסיע ברכב את אשתו ושלושה נוסעים נוספים, ובכך סיכן בנהיגתו אף את נוסעיו.

המבקש נוהג משנת 1991 ומאז צבר לחובתו 16 הרשעות תעבורה קודמות, האחרונה משנת 2011 בגין נהיגה באור אדום. בעברו עבירות חמורות נוספות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירות חוזרות של נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה בחוסר זהירות ועוד.

עברו התעבורתי של המבקש אינו מאיין את המסוכנות הניבטת מן העבירה המיוחסת לו, בראי קיומן של ראיות לכאורה להוכחתה.

בהתאם לסעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה, יבטל בית המשפט את איסור השימוש אם המבקש לא ידע או שלא נתן הסכמתו לכך שהנהג ינהג ברכבו או שהנהג פעל בניגוד להוראותיו והמבקש עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

המבקש הנו בעל הרכב בו, לפי הראיות לכאורה, בוצעה העבירה דנן. בנסיבות אלה, אין המבקש עומד בתנאי סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה.

על פי סעיף 57ב(ג) לפקודה, רשאי בית המשפט לבטל את איסור השימוש או לקצר את תקופת איסור השימוש בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת.

במסגרת שיקולי הצדק, על בית המשפט לשקול את נסיבותיו האישיות של בעל הרכב והמידה בה פוגע בו איסור השימוש, ולאזן בין הללו לבין האינטרס הציבורי כעולה מחומרת העבירה, נסיבות ביצועה ושיקולי מסוכנות לציבור המשתמשים בדרך.

ב"כ המבקש טען כי המבקש נשוי ואב לחמישה ילדים, מפרנס עיקרי למשפחתו, מצוי בחובות של למעלה מחצי מיליון ש"ח וסובל מדיסק בגב ובעיות ברגל. לא הוצגו מסמכים המעגנים את טענות הסנגור, וממילא אין מדובר בנסיבות מיוחדות, המצדיקות ביטול איסור השימוש או קיצור התקופה.

אשר על כן, הבקשה לביטול או קיצור איסור השימוש, נידחת.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים לאלתר.