קובה נ' עירית חיפה

פסק דין

1.לפני עתירה להצהיר כי העותרת אינה חייבת למשיבה כל סכום שהוא בגין דמי ארנונה עבור הדירה המצויה ברח' ורדיה 8 בחיפה והרשומה אצל המשיבה כנכס מס' 2005703 (להלן: "הדירה").

ביום 20.6.11 התקבלה בידי העותרת דרישת תשלום בגין חיובי ארנונה עבור הדירה על סך 5,869 ₪ לתקופה שמיום 31.8.08 עד חודש יוני 2011. נכון להיום עומד החוב על סך שבין 400 ₪ ל-3,000 ₪ כפי שיובהר להלן.

רקע בקצרה

2.בעלה של העותרת, מר ניר קובה (להלן – ניר) רכש את זכויות הבעלות בדירה בחודש דצמבר 2002 באמצעות הלוואה שנטל מבנק דיסקונט (נספח 17), ובהתאם נרשם ברישומי העירייה כמחזיק בדירה לצורך חיוב בארנונה. במהלך השנים שילם ניר את תשלומי הארנונה עבור הדירה כסדרם. בני הזוג נישאו בשנת 2004 ולטענת העירייה הם התגוררו בדירה.

3.בשנת 2006 חדל ניר לשלם את תשלומי המשכנתא שנטל מבנק דיסקונט ובמסגרת הליכי הוצל"פ שנקט הבנק נגד ניר מונה כונס נכסים לדירה אשר תפס חזקה בדירה ביום 12.7.07. בחודש דצמבר 2007 ניתן צו כינוס לנכסיו של ניר. העירייה הגישה תביעת חוב במסגרת הליכי הפש"ר בגין חוב הארנונה על סכום של 13,924 ₪. במסגרת הליך הכינוס נמכרה הדירה והעירייה קיבלה מקופת הכינוס סכום של 19,577 ₪ על חשבון חובו של ניר בגין דמי הארנונה. ביום 12.6.11 ניתן לניר צו הפטר.

ביום 20.6.11 שלחה העירייה לעותרת דרישת תשלום בגין יתרת חוב הארנונה של ניר על סך 5,869 ₪. דרישה זו היא מושא העתירה שלפנינו.

חשוב לציין כי בין לבין קיבלה העירייה מקופת הכינוס סכום נוסף של 3,336 ₪ ונכון להיום עומדת יתרת החוב על סך שבין 400 ₪ כטענת העותרת או סך של כ-3,000 ₪ כטענת העירייה.

טענות העותרת

4.העותרת טענה כי היא אינה ומעולם לא הייתה בעלת הזכויות או בעלת החזקה בדירה ועל כן אינה חבה בתשלום ארנונה בגינה. לטענתה, הודעת החוב שהגישה העירייה לקופת הכינוס מהווה הודאת בעל דין מצד העירייה לפיה המחזיק בנכס והחייב בתשלומי הארנונה בגינו היה ניר.

העותרת טענה עוד כי משאושרה תביעת החוב הרי שקיים מעשה בית דין המקים השתק עילה או השתק פלוגתא ויוצר מניעות מפני דרישת תשלום כנגד העותרת.

5.עוד נטען כי הנטל להוכיח שחלה חזקת שיתוף בין בני הזוג מכוחה חבה העותרת בחובות ניר, מוטל על העירייה. כן מוטל עליה הנטל להוכיח כי העותרת החזיקה בדירה בתקופה הנטענת, כי הייתה בעלת הזיקה הקרובה ביותר לדירה, וחבה בארנונה בגינה. בכל אלה לא עמדה העירייה.

 6.עוד טענה העותרת לשיהוי בלתי סביר במשלוח הודעת הדרישה בעטיו נמנע ממנה להגיש השגה וערר על דרישת התשלום, וכתוצאה מכך הורע מצבה.

טענות העירייה

7.העירייה טענה כי משהתברר שניר מצוי בהליכי פשיטת רגל ואינו צפוי לשלם את מלוא החוב, היא החליטה לחייב את העותרת בדמי ארנונה בגין הדירה, בנוסף לחיובו של ניר, היות והעותרת היא אשתו של ניר המתגוררת עימו וחיובה בדמי הארנונה, הוא מכוח חזקת השיתוף החלה על בני הזוג, הכולל אף שיתוף בחובות. לטענת העירייה, מאחר והעותרת נשואה לניר, עליה הנטל להוכיח כי לא חלה עליה חזקת השיתוף בחובותיו של ניר. העירייה טענה כי העותרת לא עמדה בנטל זה, ועל כן יש לדחות את העתירה.

העירייה טענה עוד כי העותרת העלימה, ביודעין, את העובדה שהיא התגוררה במשך השנים בדירה ביחד עם ניר וטענתה כי היא מעולם לא החזיקה בדירה נטענה בחוסר תום לב.

8.עוד  טענה העירייה כי העתירה הוגשה בשיהוי, לאחר חלוף 45 ימים מהמועד שהתקבלה הדרישה לתשלום יתרת החוב, ודי בכך כדי לדחות את העתירה בשל שיהוי בהגשתה.

דיון

9.דין העתירה להתקבל.

סעיף 8 (א( בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג - 1992 קובע כי הארנונה מוטלת על נכסים ומשולמת על ידי המחזיק בהם. סעיף 1 לפקודת העיריות קובע כי "מחזיק" הוא אדם המחזיק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר, למעט אדם הגר בבית מלון או בפנסיון".