קדשאב נ' ליבשין בשלמינוב

פסק דין

לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט

העובדות:

הנתבעת ביקשה לרכוש דירה למגורים בנתניה.

התובע הוא מתווך, המפעיל משרד לתווך במקרקעין בנתניה.

ביום 01.12.2007, חתמה הנתבעת על מסמך המכונה "הזמנת שירותי תווך לקנייה/שכירת נכס" ביחס לדירה בת 3 חדרים ברחוב הגלעד 8/10 בנתניה, וביום 07.02.2008, חתמה על הסכם לרכישתה בעד 680,000 ₪ (להלן: "הסכם המכר").

הצדדים חולקים בשאלה אם זכאי התובע לדמי תווך בקשר עם העסקה הנ"ל.

טענות הצדדים:

התובע טען בתביעתו כי הפגיש בין הנתבעת למוכרים מספר פעמים וביצע פעולות תווך, לרבות פרסום בעיתונות הכתובה והמקוונת, ותליית שלט פרסום על מרפסת הדירה.

למרות האמור, חתרה הנתבעת תחתיו, ובסיוע המוכרת השלימה את העסקה מבלי ליידע אותו בדבר, על מנת להתחמק מתשלום דמי התווך שסוכמו ביניהם.

התובע דורש לחייב את הנתבעת לשלם לו את דמי התווך להם התחייבה בהזמנת שירותי התווך 2%, ולפי סע' 4 להזמנה, גם את דמי התיווך שהיה אמור לגבות מהמוכרת.

נוסף לכך, דורש לחייבה לשלם ריבית מוסכמת בשיעור 4% לכל חודש איחור, מיום חתימת הסכם המכר ועד למועד התשלום.

הנתבעת כופרת בחבותה על יסוד הטענות הבאות:

1.התובע לא יצר את הקשר בינה לבין המוכרת, אלא היתה זו בתה שיצרה קשר ישיר עם המוכרת, לאחר שאיתרה מודעת מכירה באתר האינטרנט "יד-2".

2.באתר הנ"ל פורסמה הדירה למכירה תחת הקטיגוריה "דירות מאנשים פרטיים", להבדיל מ"דירות מתיווך".

3.המוכרת הפנתה את הנתבעת אל התובע והנתבעת שוחחה ונפגשה עמו פעם אחת בלבד.

4.במהלך הפגישה הנ"ל חתמה על ההזמנה לשירותי תווך, הנחזית להיות הסכם תווך, בחטף, באישון לילה, ברחוב. בתנאים אלה לא קראה באופן מסודר את ההזמנה ותנאיה.

5.לאחר זמן, במהלכו בחנה נכסים אחרים, הודיעה לתובע על רצונה לרכוש את הדירה, אולם התובע הודיע לה באופן חד משמעי כי הדירה הובטחה כבר לרוכשים אחרים.

לשיטת הנתבעת באמירתו זו, ויתר למעשה התובע על התווך בינה לבין המוכרים. מאותו מועד, נותק הקשר בין הנתבעת לתובע כליל.

חודש לאחר מכן, פנתה המוכרת ישירות לנתבעת והציעה לה לרכוש את הדירה.