קדישי נ' גני אליזה בע"מ ואח'

פסק דין

ב"כ הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש ליתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984, על בסיס החומר הקיים בתיק, ולאחר שסיכמו טענותיהם בעל פה.

1.התובעת, ילידת 1948 (עובדת ניקיון בבית חולים גריאטרי), טוענת כי החליקה על רצפת שיש באולם השייך לנתבעת, במהלך חתונת בנה ביום 11/3/08.

2.נטען כי האירוע התרחש לאחר סיום טקס החופה ובעת שהתובעת הלכה לרקוד ברחבת הריקודים.

עוד נטען כי נאמר לתובעת על ידי בעל האולם, כי רצפת האולם הוחלפה לאחרונה וכי זהו אחד האירועים הראשונים שמתקיימים באולם המשופץ, וכי הובא לידיעתה, לאחר האירוע, כי במקום התרחשו אירועים נוספים של החלקה, ועל כן הוחלפה הרצפה לרצפה שאינה מחליקה.

3.כתוצאה מהנפילה נגרם לתובעת שבר ברדיוס יד ימין ובוצע לה שחזור סגור בהרדמה מקומית, כולל התקנת גבס קצר. ע"פ תעודת חדר מיון התובעת הגיעה לבית חולים בשעה 23:08, ולאחר התקנת הגבס שבה לאירוע החתונה והמשיכה לקחת בו חלק פעיל ביותר (כפי שניתן לראות בסרט החתונה שהוגש).

לאחר הורדת הגבס בצעה התובעת טיפולי פזיוטרפיה (הוצג אישור המעיד על קבלת טיפולים מיום 29/4/08 עד 2/7/08).

כן הוצגו אישורי מחלה מיום 12.3.08 עד 13.7.08, ואישור מקום עבודתה של התובעת המעיד כי היא נעדרה מעבודתה מיום 12.3.08 עד יום 13.9.08, כאשר שולם לה שכר על חשבון ימי מחלה שעמדו לזכותה (לא הוצגו תלושי שכר לתקופת ההיעדרות הנטענת).

4.מטעם התובעת הוגשה חוות דעת רפואית לפיה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10%.

מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת רפואית לפיה לא נותרה כל נכות.

נוכח הפער בין המומחים מונה מומחה מטעם ביהמ"ש, ואולם ב"כ התובעת הודיעה כי היא מוותרת על המינוי, וחזרה בה מטענתה לקיומה של נכות צמיתה.

5.התובעת עותרת לפיצוי כולל של כ-73,400 ₪ המורכב מהסכומים הבאים:

כאב וסבל – 50,000 ₪.

עזרת צד ג' – 10,000 ₪ בגין עזרה בשכר שנטען כי נלקחה (הוצג אישור עליו חתומה בחורה בשם לירון כהן, לפיו נתקבלה עזרה בשכר של 35 ₪ לשעה, לתקופה בת 3 חודשים, 3 שעות ביום). כן נתבע פיצוי נוסף בגין עזרת בני משפחה.

הוצאות – 3,000 ₪.

הפסד שכר – 10,400 ₪. נטען כי בתקופת אי הכושר שולם לתובעת שכר על חשבון ימי מחלה, ועל כן יש לפצותה בגין ההפסד שנגרם לה כתוצאה מהשימוש בימי המחלה, שאם לא כן הייתה יכולה לפדות הסכום ביציאתה לפנסיה.

6.הנתבעת טוענת, מנגד, כי יש לדחות את התביעה, שכן נפילת התובעת התרחשה ללא קשר לרשלנות הנתבעת משלא הוכח בחוות דעת מהנדס ליקוי כלשהו ברצפה, מה גם שבחתונה נכחו 800 איש ברם אף לא אחד החליק פרט לתובעת.

כן הוצג דו"ח חקירה ממנו נטען כי עולה שלא נעשה שיפוץ באולם לפני או אחרי החתונה וכי הסיבה היחידה בגינה נפלה התובעת נעוצה בכך שהיתה בגילופין.

לחילופין נטען כי יש להטיל על התובעת אשם תורם בשיעור ניכר הן בשל העובדה שהייתה בגילופין והן נוכח המכנס הארוך שלבשה אשר כשלעצמו עשוי היה לגרום לנפילתה.

בנוגע לנזק נטען כי לא הוכח הפסד בגין אי פדיון ימי מחלה, והוצע לפצות בגין כאב וסבל בסכום של 9,000 ₪. כן נטען כי יש לקזז מכל סכום שייפסק, ככל שייפסק, סך של 5,000 ₪ בגין עלות הכנת חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת, נוכח חזרת התובעת מטענתה לנכות צמיתה.