קדוש נ' זוארץ

פסק דין

1.התובע ראה את רכב הנתבעים בצמוד אליו ברמזור כאשר עליו הודעה שהרכב למכירה.

התפתחה שיחה, ולדברי התובע נאמר לו שהרכב תקין ועשה 59,000 ק"מ.

נקבעו בין בעלי הדין לגשת לבדיקה ונערך זכרון דברים בין התובע לבין הנתבע 2 (ת/1) כאשר הנתבע 2 פעל כמיפה כח של הנתבע 1 .

נקבע שמחיר הרכב יהיה 58,000 ₪. אולם "במידה והרכב לא יהיה תקין, ישלם רק 50,000 ₪. הנתבע אף התחייב להסיר שיעבוד שרבץ על הרכב ולמסור את הרכב נקי משיעבוד ב-12.3.13.

לדברי התובע זיכרון הדברים אמנם נערך לפני הבדיקה, אך לא נחתם מהטעם שהרכב לא היה רשום על שמו של הנתבע 2.

הצדדים פנו לבנק מסד, ושם נמסר אישור לידי התובע כי תמורת 56,500 ₪ הבנק יסיר את השיעבוד (ת/2) המכתב מפונה לנתבע 1).

2.הצדדים ניגשו לבדיקה ביום 12.3.13 וכך מסר התובע:

"ראיתי את הבדיקה וחשכו עיני. אמרתי לו שאני מוותר". (עמ' 2 לפרוטוקול) אולם לאחר שיחה התובע בכל זאת הציע לשלם 50,000 ₪ בהתאם לזיכרון הדברים – אך הנתבע 1 סירב. היה ברור שהצדדים לא יגיעו להסכם והתובע בקש את החזר הוצאות הבדיקה 490 ₪ וזאת על סמך הנאמר בזיכרון הדברים ת/1 לפי :"במידה והעסקה לא תצא לפועל יוחזר סכום הבדיקה".

הנתבע 1 סירב.

מכאן התביעה.

התובע מלבד החזר הוצאות הבדיקה מבקש עוד כ-1500 ₪ עבור הזמן שבזבז בפניה לבנק . אולם התובע אשר שלו היה מקבלבזמנו 490 ₪ לא היה מגיש את התביעה כלל.

התובע אשר לא היה לו כל קשר עם הנתבע 1 ,ולא פגש אותה.

3.עמדת הנתבעים היא שאכן הנתבעת 1 הסמיכה את בעלה למכור עבורה את הרכב.

הנתבע 2 אשר שעסק במכוניתו אך דובר במכירת רכב פרטי, מחוץ למסגרת העסקים שלו.

לדברי הנתבע 2 התובע בקש ממנו לשלם עבור הבדיקה אך הנתבע טען שלא היה לו כספים: "אין לי כסף אפילו לא היה לו כסף לדלק". (עמ' 2 לפרוטוקול).

הנתבע 2 עוד הוסיף שלא הסכים להחזיר את הוצאות הבדיקה לתובע, ושהסעיף בזיכרון הדברים לפיו הובטח החזר כסף הבדיקה התווסף על ידי התובע שלא לידיעת הנתבע 2 לאחר החתימה. בעת הדיון גם מסר הנתבע 2 שאין לו עותק מזכרון הדברים ושהעתק היחיד נשאר אצל התובעת לכן החשד שהתובע הוסיף את הסעיף, אשר מופיע כסעיף אחרון מעל החתימות.

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד ולהלן הנימוקים:

1.מכלל הראיות עולה שלאחר בדיקת הרכב התובע רצה לחזור מהעסקה ,ועל אף שניהול מו"מ קצר העסקה בוטלה בהסכמה הדדית של בעלי הדין.

2.על פניו זכרון הדברים אכן מחייב את הנתבע 2 להחזיר לידי התובע עלות בדיקת הרכב . באשר לטענת זיוף, לא הובאו הוכחות בעלות משקל אשר תומכות בטענה כלל וכלל.