קבלת ערר התביעה על ההחלטה לשחרר מעצר מיידה אבנים

בתאריך 16.3.08 הורה בימ"ש קמא על שחרור המשיב בתנאים. בהחלטתו, דחה ביהמ"ש את בקשת התביעה הצבאית למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, בשל חולשת התשתית הראייתית שהונחה בפניו. בנסיבות אלו נזעקה התביעה הצבאית לערור, ומכאן הדיון שבפניי.

המשיב, נעצר ע"י כוחות הביטחון שעה שזרק אבנים יחד עם רבים אחרים, לעבר כוחות צה"ל ולעבר שלושה כלי רכב צבאיים אשר ביקשו להחזיר את הסדר על כנו, לאחר שרכבים אשר חלפו בכביש הראשי נפגעו ממטר אבנים גדולות. בחקירתו הודה המשיב בכך כי זרק אבנים על הצבא ובכך כי השתתף יחד עם אחרים בזריקת שלוש אבנים. כאן המקום להבהיר כי מדובר ביליד 16.2.1994, תושב הכפר צוריף, תלמיד כיתה ח', בן למשפחה המונה 5 ילדים.

לא ניתן להשתחרר מן התחושה כי גילו של המשיב עמד במרכז כובד האיזון אליו התייחס ביהמ"ש קמא. ביהמ"ש נתן לכך ביטוי ישיר ועקיף, וגילה כי דעתו אינה נוחה ממעצר נאשם בגיל זה. אין ספק, כי התלבטות זו מעידה על שיקול דעת כיאה למערכת המשפט, ברם, סוגיה זו כבר עמדה לפני בתי המשפט פעמים רבות, וביהמ"ש הכריע בה, כך שבימ"ש קמא לא יכול  היה להתעלם מההלכה שיצאה בסוגיה זו מבתי המשפט המחייבים.

לצורך זה, מצאתי לנכון לשוב ולהפנות לע"מ איו"ש 167/00, כדלהלן:

"כבר בפתח הדברים ראוי להבהיר כי היקף ומשקל הראיות הנדרשות לצורך קיומן של "ראיות לכאורה" אינו תלוי בגילו של הנאשם. כשם שאין מקילין ראש בשאלת מעצרו של בגיר, רק משום שבגיר הוא, כך אין מקום להוסיף דרישות מחמירות שעה שמדובר במעצרו של קטין. העובדה שמדובר בקטין ודאי צריך שתילקח בחשבון בבוא בית המשפט להחליט בשאלת המעצר, אך לא על דרך הצבת סף ראיות גבוה מזה של בגירים.

אכן אף במקומותינו אין זה מעשה שבכל יום שנעצר נער אשר זה רק לאחרונה מלאו לו 15 שנה. יחד עם זאת סוגיה זו כבר הייתה נושא לדיונים אין ספור, הן בבתי המשפט שבאזור והן בבתי המשפט בישראל. הגם שאין ספק כי השפעת המעצר על נער רך בימים עלולה להיות קשה לאין שיעור מזו של בגיר, הרי שמנגד למדנו כי דווקא בסוג זה של עבריינות מעורבותם של ילדים ונערים צעירים רבה היא (ויבוא חברו בן ה-12 של המשיב ויוכיח), ונזקם אינו בהכרח פחות משל הבוגרים.

משכך, נקבע כי מקום בו נתפס נער מיידה אבנים לעבר נתיב תחבורה ייעצר הוא עד תום ההליכים, ובימים אלה, בהם חזרה האבן והפכה לכלי נשק לכל דבר ועניין, לא ניתן להפריז בחומרת העבירה ובסכנה שזו טומנת בחובה.

למעלה מן הצורך נזכיר כי מדיניות זו יושמה הלכה למעשה אף על ידי בית המשפט העליון בישראל, בעקבות האירועים האלימים שעברו על הארץ, הן ביחס לנערים ערבים והן ביחס לנערים יהודים."

הנה, לא יכולה להיות מחלוקת כי גילו של המשיב, ישמש כשיקול הן לצורך המעצר עד תום ההליכים והן ביחס למסגרת העונשית שתיפסק בסופו של דבר. ברם, מידת האיזון מחייבת אותנו להתייחס לשיקול זה במידה מתונה. אמנם קלות דעת יש בנערים אשר בגילו של המשיב, אולם מאידך יש במעשיהם מסוכנות רבה ביותר ונכונות לגרום נזק שתוצאותיו עלולות לעלות בחיי אדם. כך או כך, הצד השווה שבין כולם הוא, כי מי אשר מיידה אבנים, קל וחומר מי שמיידה אבנים לעבר כוחות הביטחון, מתנהג במסוכנות רבה, ובשל כך מתחייב מעצרו עד לבירור עניינו.

משכך, לא השתכנעתי כי ניתן לשחרר את המשיב ממעצר בתנאים אותם קבע בימ"ש קמא, ועל כן החלטתי לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום, 25 במרץ 2008, י"ח באדר ב' התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: גו