קביעת מקום הלימודים כסעד דחוף וזמני ובסמכות אגבית לסמכות בענייני המשמורת

לפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי מתאריך כ"ו באלול תשע"ט (26.9.19) שלפיה המשמורת של הילדים [...] תהיה משותפת לשני ההורים והקטינים ילמדו באזור מגוריו של האב, ב[כ'], בבית הספר שבו למדה הבת [...] לפני מעבר האם ל[ח'].

עילות הערעור הן שתיים, כדלהלן:

האחת נוגעת לקביעה שהמשמורת תהיה משותפת והשנייה לקביעת המוסד החינוכי שבו ילמדו הילדים.

באשר לקביעת בית הדין שמשמורת הילדים תהיה משותפת חובתנו להבהיר שקביעה זו ניתנה בעקבות המלצות לשכת הרווחה (המעורה היטב בפרטי הסכסוך ובמערכת היחסים שבין הצדדים זה שנים רבות) ובכללן המלצת ועדת התסקירים שבחנה היטב את טענות הצדדים באשר לטובת הקטינים. עיון בתיק בית הדין מגלה שבית הדין התנהל באורך רוח ונתן אפשרות לאם להביע עמדותיה, הדברים נשלחו לתגובת לשכת הרווחה, וזו התייחסה לדברים. יש לציין שהאם נקטה בצעד חד־צדדי, עזבה את מקום מגוריה ומגורי הילדים ללא הודעה והתחמקה מפניות עובדי לשכת הרווחה להיפגש עימה. למרות זאת לאחר בחינת הדברים היטב ניתנו המלצות לשכת הרווחה, ובית הדין, אחרי שחקר ודרש היטב, אימץ את ההמלצות הנ"ל.

המערערת טענה כנגד הקביעה הנ"ל. לדבריה עובדי לשכת הרווחה וועדת התסקירים לא עשו את עבודתם כראוי. המערערת הלינה שלא ניתנה לה האפשרות לחקור את ועדת התסקירים על אף הגשת בקשה שכזו על ידה.

בית דיננו עיין בחומר שבתיק ולא מצא בקשה שכזו. בשעת הדיון גם המערערת לא מצאה בקשה זו. על אף האמור, אִפשר בית הדין למערערת להמציא לבית הדין תוך שבעה ימים את הבקשה הנטענת, שבה היא מבקשת לחקור את ועדת התסקירים, ואת החלטת בית הדין בעקבותיה. לאחר מספר ימים הוגשה לבית הדין הודעת המערערת שלפיה ביום י"א בתשרי תש"ף (10.10.19) הגישה בקשה לחקירת פקידת הסעד.

אכן מעיון בתיק, הבקשה הוגשה (בקשה 178), כנראה לא ניתנה בה החלטת בית הדין, ונראה שטבעה בים הבקשות בתיק זה – 208 בקשות נכון לשעת כתיבת פסק דין זה! בבקשות נוספות הנוגעות להמלצות לא חזרה המערערת על בקשתה זו. אין ספק שמן הראוי היה שלפני שתגיש ערעור על החלטה שלא ניתנה תגיש המבקשת בקשה חוזרת לבית הדין האזורי להחלטה בנושא זה, שהרי כאמור שני הצדדים אינם טומנים ידם בצלחת, אינם נמנעים מלהגיש בקשות על בקשות ואינם חוששים לטרחת בית הדין (ומן הראוי היה לחייב באגרה בגין הגשת בקשות רבות), ובית הדין מתנהל בשום שכל ובאורך רוח וכהנהגתו של הִלל (עיין שבת לא, א).

עם זאת אין ספק שזכותה של המערערת לחקור את המומחים על המלצותיהם, ואנו סמוכים ובטוחים שבנסיבות העניין ייעתר בית הדין לבקשה זו לקיום דיון, וזה יתקיים בלב פתוח ובנפש חפצה. אך חובתנו להבהיר שלאור נסיבות העניין והצורך לתת החלטה מעשית לגבי המשמורת והסדרי השהות, המשליכה גם על מקום לימודי הילדים, החלטת בית הדין בעניינים אלו כדין ניתנה ותעמוד בתוקפה כל עוד לא ישנה בית הדין את החלטתו.

באשר למוסדות החינוך:

בית הדין קבע בהחלטתו שהקטינים ילמדו בבית הספר שבאזור מגוריו של האב ב[כ']. המערערת טוענת נגד הסמכות של בית הדין האזורי לדון בכך.

לטענת המערערת קביעת המוסד החינוכי הספציפי, כולל מקומו הפיזי, היא חלק מדיון שאמור להיערך בסוגיית החינוך של הקטינים. מאחר שנושא זה לא נכרך בתביעת הגירושין שהוגשה בעבר אין לבית הדין סמכות לדון בכך, ומלבד זאת בית המשפט דן בעבר בנושא החינוך ומשכך הסמכות הנמשכת לדון בענייני החינוך ככלל ובקביעת מקום לימודי הילדים בפרט היא של בית המשפט. יש לציין שבעת הדיון המציא בא כוח המערערת את הכרעת בית המשפט לענייני משפחה מיום י"ט בטבת תש"ף (16.1.20) שלפיה הסמכות לדון בענייני החינוך נתונה לבית המשפט.

אין חולק שענייני המשמורת והסדרי השהות הם בסמכותו של בית הדין הרבני, ואילו ענייני החינוך בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. עם זאת, כפי שציינה גם החלטת בית המשפט (פסקה 50) "בין סוגיית המשמורת וחלוקת הזמן ההורי לבין סוגיית מקום חינוכם של הקטינים מתקיימים יחסי גומלין הדוקים", ומשינוי או אי־שינוי מקום המשמורת נגזר ממילא גם שינוי או אי־שינוי מקום החינוך של הילדים (ועיין להלן).

בית הדין נדרש במסגרת סמכותו לדון בעניין שינוי מקום מגורי הקטינים על ידי האם, אשר העבירה אותם אל העיר [ח']. כנגזרת ישירה להוראת בית הדין כי מקום מגורם יחזור להיות ב[כ'] נדרש בית הדין לשאלת מקום לימודיהם כסעד זמני בלבד אגב קביעת מקום מגורי הקטינים ובמסגרת הדאגה לטובתם המיידית הורה בית הדין לעת עתה על לימודם במסגרות החינוכיות ב[כ'].

כפי שהעיר גם בית המשפט (פסקה 56):

הגם שניתנו על ידו [=על ידי בית הדין] החלטות לגופו של עניין בנוגע למקום המסגרת החינוכית של הקטינים, לא עלה כי בית הדין קבע פוזיטיבית ממצאים לעניין הסמכות.

החלטת בית הדין בעניין מקום משמורת הקטינים ואגב כך החלטתו בנוגע למקום חינוכם, אין בה כדי לשלול את סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה להידרש ולהכריע ככל שיראה לנכון בעניין חינוך הילדים באזור מגורם ב[כ']. בית הדין נתן את החלטתו מתוקף סמכותו העניינית ובמסגרת דאגתו בראש ובראשונה לטובת הילדים. כפי שכתב כך גם בית המשפט (פסקה 54):

בהתאם לצורך, יידרש בית המשפט לסעד במסגרת שמיעת ההליך כדבעי, זאת לאחר שיתבהרו הדברים בערכאת בית הדין הרבני בסוגיית המשמורת וחלוקת זמן הורי, המהווה לטעמי את התשתית להתקדמות בסוגיית מקום המסגרת החינוכית של הקטינים.

על כן, בשורה התחתונה, החלטות בית הדין בעניין מוסדות החינוך, במסגרת הכיבוד ההדדי בין הערכאות, צריכות להתפרש ככאלה אשר באו רק כהחלטות זמניות אגב החלטת עניין המשמורת, והן יעמדו עד להחלטה אחרת של בית המשפט, אשר במסגרת סמכותו יידרש לגופו של עניין החינוך וייתן את הכרעתו בעניין.