קבועה ואח' נ' ועדה לתכנון ובנייה באר שבע מחוז דרום ואח'

החלטה

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע צווי הריסה מנהליים של בתי המבקשים, שהגישו המבקשים ביום 27/1/14 יחד עם עתירה מנהלית. בבקשה, שהוגשה במעמד צד אחד, התבקש בית המשפט "ליתן צו מניעה זמני (ב)מעמד צד אחד, האוסר על המשיבים לבצע פעולה כלשהי בשלושת הבתים דרומית לדרך 31 (מס' תיק ועדה – 157/13, 156/3, 155/13)".

2.הרקע להגשת העתירה והבקשה לעיכוב ביצוע הוא שלושה צווי הריסה מנהליים שהוציאה משיבה 1 בחודש אפריל 2013 לשלושה מבנים שנבנו על ידי המבקשים, שהם בתי המבקשים (נספח א' לבקשה, להלן: "הצווים").

ביום 24/4/13 פנו המבקשים לבית משפט השלום בבאר שבע בבקשה לביטול הצווים (בב"נ 54368-04-13). ביום 8/5/13 נתן כב' השופט י' עטר תוקף של החלטה ל"הודעה ובקשה מוסכמת" מטעם הצדדים. על פי אותה החלטה, בקשת המבקשים לביטול ולעיכוב ביצוע הצווים תידחה, המבקשים יהרסו על חשבונם את המבנים עד ליום 8/9/13, ואם לא יעשו כן תעמוד למדינה הזכות לבצע את הצווים מיום 9/9/13 ועד ליום 9/12/13 (נספח מש/1 לתגובת המשיבות). כל אחד מהמבקשים הפקיד כתבי התחייבות עצמית, שלפיהם הוא מתחייב לקיים את התחייבותו, ואילולא יעשה כן, יחויב לשלם סכום של עד 8,000 ש"ח.

ביום 8/9/13 פנו המבקשים בבקשה נוספת לבית משפט השלום בבאר שבע, להארכת המועד לביצוע הצווים.

ביום 30/9/13 נתן כב' השופט י' עטר תוקף של החלטה להסכמת הצדדים, שלפיה יוארך המועד להריסת המבנים על ידי המבקשים עד ליום 30/10/13, וכי אם לא יעשו כן המבקשים, תעמוד למדינה הזכות לבצע את הצווים מיום 31/10/13 ועד ליום 31/01/14 (נספח ז' לעתירה).

ביום 12/1/14 פנו המבקשים בבקשה נוספת לבית משפט השלום בבאר שבע, להארכת המועד לביצוע הצווים. ביום 13/1/14 דחה כב' השופט י' דנינו, בהחלטה מפורטת ומנומקת, את בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע מועד ההריסה (נספח ט' לעתירה).

ביום 27/1/14 הגישו המבקשים, כאמור, את העתירה דנא, יחד עם הבקשה לעיכוב ביצוע במעמד צד אחד.

3.ביום 27/1/14, קבעתי, בין היתר, כי "לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע במעמד צד אחד ובנספחיה וכן בעתירה ובנספחיה, ניתן בזה צו במעמד צד אחד, לשמירת המצב הקיים, שלפיו יעוכב ביצוע צווי ההריסה המנהליים שהוצאו ביחס למבנים שבהם מתגוררים שלושת העותרים, וזאת עד לדיון במעמד הצדדים או עד למתן החלטה אחרת". כמו כן התבקשו המשיבות להגיש תגובה בכתב לבקשה עד ליום 29/1/14 בשעה 15:00, והדיון במעמד הצדדים נקבע להיום, 30/1/14.

4.בבקשה לעיכוב ביצוע ובתצהירים התומכים בה נטען כי בין המבקשים לבין "הגורמים הרלוונטיים" אצל המשיבות הושגו הסכמות או הבנות קודמות הן בנוגע לעצם בניית בתיהם בקרקעות היישוב "אל-פורעה" והן בנוגע לצווים. לטענת המבקשים, הסכמות אלו התייחסו להקפאת הצווים תחילה, ובהמשך – ביטולם. אלא שלטענת המבקשים, בניגוד להסכמות אלו, ניתנה ביום 26/1/14 החלטה, בעל פה, ובמסגרתה נאמר למבקשים כי המשיבה עומדת על קיומם של הצווים. עוד צוין בבקשה, כי נודע למבקשים כי בכוונת משיבה 1 לבצע את הצווים בטווח של 48-24 השעות הקרובות. לטענת המבקשים, ההחלטה לבצע את צווי ההריסה המנהליים היא "שרירותית, לא סבירה, חסרת הנמקה ומנוגדת לכל הגיון בריא ושכל ישר".

עוד נטען בבקשה לעיכוב ביצוע כי המשיבות הן אלו שמעכבות את אישור התכנית להקמת היישוב "אל-פורעה" שבו אמורים המבקשים לקבל היתרים כחוק לבתים שנבנו באישורן ובהסכמתן של המשיבות.

המבקשים הדגישו כי יש לעכב את ביצוע הצווים על מנת לשמר את המצב הקיים, בשים לב לכך שלמקרקעין יש אופק תכנוני, וכי המבקשים פועלים לקבל את ההיתרים בהתאם לחוק; אם יאושר עיכוב הביצוע, לא ייגרם למשיבות כל נזק ממשי, ומנגד, אם ייהרסו הבתים, יושלכו המבקשים עם משפחותיהם לרחוב בחודשי החורף הקרים, בניגוד לכל המוסכם.

בדיון שהתקיים היום במעמד הצדדים הוסיף ב"כ המבקשים כי קיימים תיקים רבים נוספים שבהם הוצאו צווי הריסה מנהליים, שבהם הוסכם כי תבוצע הריסה עצמית, אך בפועל המשיבות לא הוציאו לפועל את צווי ההריסה המנהליים.

ב"כ המבקשים הוסיף כי ההסכמות הנטענות נמסרו בעל פה למבקשים על ידי יו"ר הוועדה המחוזית, מר אבי הלר, ולאחר מכן על ידי מר אלי בן זקן, אף שפרטים אלו אינם נזכרים בתצהירים מטעם המבקשים. כמו כן הסביר ב"כ המבקשים, כי אין ברשות המבקשים תיעוד בכתב בדבר ההסכמות להקפיא את הצווים ולבטלם, וזאת משום שהמשיבות אינן נוהגות ליתן אישורים מסוג זה בכתב.

עוד טענו המבקשים כי בא כוחם הקודם לא הסביר להם, והם לא הבינו, את מהות הסכמתם אשר ניתנה בבית משפט השלום, בדיונים הנזכרים לעיל בחודש מאי ובחודש ספטמבר 2013, כי הם מתחייבים להרוס את בתיהם עד ליום 30/10/13, וכי אם לא יעשו כן, תוכל המשיבה 1 להרוס את בתיהם בין 31/10/13 עד 30/9/13.

5.עמדת המשיבות היא כי יש לדחות על הסף את העתירה ואת הבקשה, מכל אחד מהנימוקים שלהלן: מעשה בית דין, העדר סמכות עניינית, אי מיצוי הליכים בערכאה המוסמכת, חוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים; ואף לדחות את העתירה ואת הבקשה לגופן.

בתגובת המשיבות לבקשה לעיכוב ביצוע וכן בדיון בבקשה, במעמד הצדדים, טענה ב"כ המשיבות, בין היתר, כי הסעדים שבעתירה אינם בסמכותו של בית משפט זה, אלא בסמכותו של בית משפט השלום או של בית המשפט לעניינים מקומיים, וכי בית המשפט המוסמך כבר נתן החלטה בעניינם של הצווים (כמפורט לעיל). כמו כן הודגש כי מדובר בהחלטה חלוטה המהווה מעשה בית דין, בדבר דחיית הבקשה לביטול צווי ההריסה ומתן תוקף להתחייבות המבקשים ולהסכמתם להריסת המבנים; וכי אין לקבל את ניסיונם של המבקשים להתעלם ממנה או לשנותה באמצעות פנייה בהליך אחר של עתירה מנהלית. כן נטען כי העתירה והבקשה הוגשו סמוך מאוד למועד האחרון שנקבע, בהסכמת הצדדים, לביצוע הצווים על ידי המשיבה.

עוד הוטעם כי טענת המבקשים לגבי "החלטה שניתנה בעל פה", כמו גם הטענה לגבי "הסכמה מוקדמת" בנוגע ל"הקפאת הצווים ולאחר מכן ביטול הצווים", היא טענה שנטענה בעלמא, ללא כל פירוט, מבלי שהוצג כל מסמך בהקשר זה, ובאופן שנוגד את הצווים, את עמדת המדינה ואת החלטות בית משפט השלום הנזכרות לעיל. עוד טענה ב"כ המשיבות, במהלך הדיון, כי יש להתעלם מעובדות שלא בא זכרן בעתירה או בתצהירים.

לעניין מאזן הנוחות הוטעם על ידי ב"כ המשיבות כי אין הצדקה למתן צו לעיכוב ביצוע, מקום בו מדובר בצווי הריסה מנהליים, שבקשה לביטולם כבר נדחתה, בהסכמה, והמבקשים התחייבו להרסם והסכימו שככל שלא ימלאו אחר התחייבותם תהא המשיבה רשאית לבצע את צווי ההריסה. גם עקרונות יסוד בדבר החובה שלא לבנות בלא היתר והחשיבות בביצוע צווי הריסה מנהליים באופן מהיר ויעיל מטים את מאזן הנוחות לחובת העותרים. עוד הודגש כי מדובר בבנייה חדשה, וכי המבקשים לא פירטו מי מתגורר במבנים והיכן הם התגוררו עד לאכלוס המבנים בחודשים האחרונים.

ב"כ המשיבות עתרה אפוא לבטל את הצו לעיכוב ביצוע שניתן במעמד צד אחד, לפסוק הוצאות לדוגמה, וכן לקבוע כי המשיבה 1 תוכל לבצע את הצווים מיום מתן ההחלטה למשך 30 ימים.