קאקיאשוילי נ' דקסון בע"מ

פסק דין

1. בפנינו בקשת המבקשת, היא הנתבעת בתביעה העיקרית שבנדון (להלן – הנתבעת), להורות על סילוק התביעה שהגישה המשיבה, היא התובעת בתיק שבנדון (להלן – התובעת) כנגדה על הסף, על פי תקנות 44 ו- 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, בשל התיישנות התביעה, אשר הוגשה כ-14 שנים לאחר מועד סיום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.

כמו כן עתרה הנתבעת להארכת המועד להגשת כתב הגנה עד לאחר ובכפוף להכרעה בבקשתה שבנדון.

2.הבקשה הועברה לתגובת התובעת אשר מתנגדת למבוקש מכל וכל.

הרקע וטענות הצדדים

3. התובעת הועסקה במפעל הנתבעת בטירת הכרמל מיום 26.10.89 ועד לפיטוריה ביום 5.8.96.

4.ביום 19.6.00 גישה התובעת תביעה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (עב' 2738/00) בה עתרה בין היתר לתשלום 200% פיצויי פיטורים.

5. ביום 22.8.202 נמחקה התביעה מחוסר מעש.

6. ביום 5.7.10 הוגשה על ידי התובעת התביעה שבנדון, בה עתרה התובעת לתשלום הסך של 16,800 ₪ פיצויי פיטורים, לאחר ניכוי 100% פיצויי פיטורים ששולמו לה ע"י הנתבעת בסיום עבודתה.

לטענת התובעת בתביעה שבנדון, על פי ההסכם הקיבוצי החל לטענתה על יחסי הצדדים ובשל מצבה הרפואי בעת פיטוריה, היא היתה זכאית ל-200% פיצויי פיטורים.

7.בבקשתה שבנדון, טוענת הנתבעת כי התובעת פוטרה עקב סגירת מפעלה של הנתבעת בטירת הכרמל והעברת חלק מהעובדים למפעל אחר של הנתבעת. לטענתה עם פיטוריה של התובעת נערך לתובעת גמר חשבון ושולמו לה כל זכויותיה.

לטענת הנתבעת, עילתה של התובעת לפיצויי פיטורים נשוא כתב התביעה שבנדון, התגבשה לכל המאוחר עם סיום יחסי העבודה בין הצדדים, כאשר ממועד התגבשות עילת התביעה לפיצויי פיטורים ועד להגשת התביעה שבנדון חלפו כ- 14 שנה, ואף לאחר "קיזוז" תקופת ההליכים בגין תביעתה הראשונה של התובעת בתיק עב' 2738/00, עברו אחת עשרה שנים וחמישה חודשים.

מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי בכל מקרה באופן התנהלותה עד הלום, הציגה התובעת מצג כלפי הנתבעת, עליו הסתמכה הנתבעת לפיו מוצו כל טענותיה, ובכך נגרם לנתבעת גם נזק ראייתי. במיוחד כך, טוענת הנתבעת, עת התובעת השתהתה אפילו בהגשת תביעתה הראשונה לבית הדין, לא כל שכן השנייה.

8.מנגד, לטענת התובעת בתגובתה לבקשה שבנדון, היא הועסקה במפעלה של הנתבעת עד שנת 1995 ולא פוטרה בשל השינויים הארגוניים שנערכו בנתבעת, אלא בשל תאונת דרכים קשה שעברה בדרכה לעבודה ביום 10.10.95, כאשר לשיטתה היא המשיכה לעבוד בנתבעת עד לפיטוריה בחודש 8/96 גם לאחר שמפעלה של הנתבעת עבר לאור עקיבא.

לטענתה, בדיון שנערך במהלך ניהול התביעה הראשונה, הבטיחה הנתבעת לתובעת בעל פה בפני כב' השופטת קציר ובנוכחות באי כח הצדדים, כי התובעת תושב לעבודה בנתבעת ובשל כך נמחקה התביעה.

לטענתה הנתבעת הסתירה פרטים מבית הדין ואף לא גילתה כי לא התייצבה להליך גישור שהיה אמור להערך בין הצדדים.

מכל מקום, לטענתה, הנתבעת לא קיימה את הבטחתה להשיבה לעבודה וחלף זאת הוצע לה סכום של 2,000 ₪ לסיום הסכסוך בין הצדדים.

לטענתה, לאחר שסירבה לקבל סכום זה הציעה לה הנתבעת סך של 5,000 ₪ ואף לסכום זה לא הסכימה.

התובעת מוסיפה וטוענת כי מצבה הנפשי והרפואי לא היה טוב, גם בשל חזרת הנתבעת מהבטחתה להשיבה לעבודה ועל כן לשיטתה "לא היה בכוחה לגייס את הכוחות" על מנת לתבוע את הנתבעת.

אשר על כן, לטענת התובעת יש למנות את תקופת ההתיישנות החל מיום הבטחתה של הנתבעת להחזיר אותה לעבודה בשנת 2002.