פסק דין
1.בפנינו תביעתו של מר קאסם מחמוד (להלן:"התובע") כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן:"הנתבע")להכיר בו כמי שנפגע ב"תאונת עבודה" כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה – 1995 (להלן – החוק) .
2.הנתבע דחה את תביעת התובע בטענה כי, לא הוכח קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין הפגיעה הנטענת באוזניו . לטענת הנתבע, אם ישנה פגיעה באוזני התובע, היא התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי ממנו סובל התובע ואשר אינו קשור לתנאי עבודתו .
3.ביום 29.10.08 מונה, ד"ר א.ברקו (מומחה א.א.ג),כמומחה רפואי יועץ לבית הדין (להלן – המומחה), על מנת לחוות את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין המחלה מממנה סובל התובע באוזניו,לבין עבודתו על סמך העובדות והשאלות שהופנו אליו.
4.היועץ רפואי ד"ר א.ברקו, קבע בחוות דעתו מיום 7.11.08, כי מהמסמכים אשר בתיקו הרפואי של התובע עולה כי, בשתי בדיקות שמיעה אשר נערכו לתובע, נמצא כי היה ניסיון אגרבציה ולא נמצאה התאמה בין סף PT ו- SRT , לכן בשל מצבו השמעתי של התובע ש"אינו ידוע", קבע המומחה כי יש צורך בהפניית התובע לביצוע בדיקות עזר אובייקטיביות לצורך סיכום חוות דעתו.
5.בהתאם לדרישת המומחה, הופנה התובע למכון האודיולוגי לאבחון ושיקום השמיעה באוניברסיטת חיפה, לביצוע בדיקת שמיעה עדכנית, בדיקת OAE ובדיקת BEAR לסף +SN10 . תוצאות הבדיקות הומצאו למומחה ד"ר א.ברקו, והוא התבקש להשלים את חוות דעתו.
6.ביום 13.5.09 התקבלה חוות דעתו המשלימה של המומחה,יועץ רפואי ד"ר א.ברקו, שבה קבע כי, גם מבדיקות השמיעה העדכניות אשר נערכו לתובע נמצא שוב, שהיה ניסיון אגרבציה ברור מצד התובע.
7.חוות דעתו של ד"ר א. ברקו, הועברה לצדדים, והם נתבקשו להודיע אם בדעתם לשאול את המומחה שאלות הבהרה.
8.בהחלטה מיום 13.12.09, נדחתה בקשת התובע להעביר שאלות הבהרה למומחה, מהטעם שמדובר בשאלות כלליות,תיאורטיות,בלתי רלוונטיות או שביחס לחלקן התייחס המומחה בחוות דעתו, משכך, התבקשו הצדדים להגיש סיכומים בכתב.
9.התובע טען בסיכומיו, כי הקביעה של חוסר אמינות בבדיקות השמיעה שנערכו לו, נבעו מהבנת השפה העברית באופן מוגבל, ודבר זה השפיע על תוצאות הבדיקה. לטענתו, התקיימו הדרישות להכרת תלונותיו על טנטון כפגיעה בעבודה ולא הוכח שסבל ממחלות שיכלו להשפיע או לגרום לפגיעה בשמיעתו.
10.הנתבע טען בסיכומיו, כי במהלך תקופת עבודתו לא התלונן התובע על ליקוי שמיעה, אלא רק כעבור 3 שנים מתום חשיפתו לרעש מזיק בעבודה. לטענתו לאור העובדה כי בשלושה מכוני שמיעה שונים נמצא נסיון אגרבציה מצד התובע , יש לאמץ את קביעתו של המומחה כי התובע לא סיפק הוכחה שמיעתית כי המדובר במחלת מקצוע .
דיון והכרעה
11.לאחר שעיינו בכל כתבי הטענות ונספחיהם,בחוות הדעת של המומחה ובשאר המסמכים בתיק החלטנו שאין להכיר בתובע, כמי שנפגע ב"תאונת עבודה" כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, לאור חוות דעתו של המומחה אשר קבע באופן חד משמעי כי : התובע ביצע בעבר 2 בדיקות שמיעה ובהן נמצא כי היה ניסיון אגרבציה . בשל המצב הרפואי הלא ברור המומחה הפנה את התובע לבדיקות עדכניות , אך וגם בבדיקות אלה נמצא שהיה ניסיון אגרבציה ברור מצד התובע.
12. לאור קביעתו הבהירה והחד משמעית של המומחה בחוות דעתו, כי, הוכח אוביקטיבית גם בבדיקה העדכנית לאגרבציה, ולכן לא ניתן היה לקבל בדיקת שמיעה אמינה אשר תוכיח או תשלול פגיעה בשמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק, ו/או אם קיים ליקוי שמיעה ו/און מה מקורו , לפיכך אין כל מנוס מדחיית התביעה.
13.יצוין, כי לתובע נערכו בדיקות שמיעה בשלושה מכוני שמיעה שונים ובשלושה מועדים שונים, ואין כל תיעוד לכך שהתובע התלונן על קושי בהבנת השפה במהלך בדיקות השמיעה שנערכו לו. טענת התובע, לאי הבנת השפה העברית אשר השפיעה על תוצאות הבדיקה, הועלתה לראשונה, רק לאחר קבלת חוות דעתו המשלימה של המומחה, לפיכך טענת התובע בעניין זה דינה להידחות.
14.בעב"ל 332/05 שמחה הראל נ. המוסד לביטוח לאומי (פסק דין מ- 18.1.06) נפסק כי:
"עצם העובדה כי המערער היה חשוף לרעש מזיק בעבודתו, אינה בהכרח מלמדת כי ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער לטענתו, הינו תוצאת חשיפה לרעש. התשובה לשאלה המשפטית בדבר הקשר הסיבתי בין הליקוי בשמיעה לבין החשיפה לרעש, מחייבת את בית הדין, החסר ידע רפואי, למנות מומחה רפואי מטעמו, אשר ישמש כ"זרועו הארוכה" לעניינים שברפואה. הלכה היא כי בעניינים שבגדר המומחיות הרפואית, יסמוך בית הדין ידיו על חוות דעתו של המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה משפטית או עובדתית לעשות כן. לא כך בענייננו. המומחה השיב לשאלות בית הדין קמא, בהסתמך על החומר הרפואי והתשתית העובדתית, כפי שנקבעה על ידי בית הדין קמא ועשה זאת באופן ענייני ומנומק..."
לא מצאנו כל נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של המומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין.
15.באשר למשקל שמייחסים בתי הדין לעבודה, לחוות דעתו של מומחה יועץ רפואי, קבע בית הדין הארצי לעבודה:
"...חוות דעת מומחה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו, אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעת המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעל הדין." (ראה: עב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי - מרדכי בוארון, פס"ד של כב' השופט פליטמן מיום 15.5.07).