החלטה
א.רקע
1.בתיק זה הוגשה המרצת פתיחה אשר במסגרתה עתר המבקש, בין היתר, למתן פסק דין הצהרתי אשר יקבע כי בעת רישום הפרצלציה של חלקה 337 (לשעבר חלקה 91) בגוש 7651 בלשכת רישום המקרקעין נעשתה טעות סופר כאשר על שם המבקש נרשמו 3509/13110 חלקים מהחלקה המהווים 250 מ"ר במקום שירשמו על שם המבקש 360/933 חלקים המהווים 360 מ"ר.
2.מהטעמים עליהם עמדתי בהחלטתי מיום 15.6.2010 מצאתי לנכון במסגרת החלטתי הנ"ל כי יהא זה נכון בנסיבות העניין להציע לצדדים , דהיינו – למבקש ולמשיב 1 (להלן: המשיב), כי התובענה במתכונתה הנוכחית, תימחק על ידי המבקש בכפוף לפסיקת הוצאות לטובת המשיבים תוך שמירת זכותו של המבקש להגיש תובענה חדשה אשר תשקף את המצב העובדתי והמשפטי הנטען על ידו במסגרת בקשתו מיום 13.4.2010 והנספחים המצורפים לה, ותוך שמירת זכויותיהם של המשיבים לטעון את כל טענותיהם כנגד התובענה ובכלל זה גם תוך שמירת זכותם של המשיבים לטעון טענות סף בדבר התיישנות, שיהוי והעדר יריבות. במסגרת החלטתי הנ"ל קבעתי כי הצדדים יודיעו לבית המשפט בתוך שבעה ימים את עמדתם באשר למתווה ההצעה הנ"ל. בקליפת האגוז יצויין כי הטעם המרכזי המצדיק את מחיקת התובענה במתכונתה הנוכחית היא טענתו של המבקש כי התובענה אינה משקפת את המצב העובדתי המלא והעדכני ועל כן הוא מבקש לתקנה באמצעות צירוף מסמכים, מינוי מומחה, זימון עד ובקשה לקיום ביקור מטעם בית המשפט במקרקעין נשוא המחלוקת, כמפורט בהחלטתי הנ"ל מיום 15.6.2010, זאת לאחר שהתובענה הוגשה בדרך של המרצת פתיחה, הוגשה כבר התשובה להמרצת הפתיחה, ולאחר שהתקיימו שלושה קדמי משפט.
ב.עמדת הצדדים
3.ביום 21.6.2010 הגיש המבקש התייחסותו להצעת בית המשפט. המבקש הודיע כי הוא מסכים למחיקת התובענה על פי המתווה שהוצע על ידי בית המשפט, בכפוף לכך שכל הצווים הקיימים בין הצדדים יישארו על כנם, ובתוך כך החלטתו של בית משפט השלום בכפר-סבא (כבוד השופטת נ' מימון-שעשוע) בבש"א 3911/08 קאושני נ' בן-עטיה (לא פורסם, 2.11.2008), כמו גם החלטתו של בית המשפט השלום בכפר-סבא (כבוד השופט מ' קרשן) בה"ט 44011-02-10 בן-עטיה נ' קאושני (לא פורסם, 11.3.2010), בנימוק שצווים אלו הביאו את הצדדים לכדי הבנה זמנית המסדירה את היחסים ביניהם עד להכרעה סופית בסכסוך, כך לטענתו (העתקי ההחלטות צורפו כנספחים להתייחסות המבקש להצעת בית המשפט). ואולם, באשר להוצאות שיפסקו לטובת המשיב, טען המבקש כי אין הוא סבור שיש מקום להשית עליו הוצאות בנסיבות העניין שכן הוא לא גרם למשיב טרחה מיוחדת. עוד טוען המבקש כי דווקא המשיב הוא שהרחיב את חזית המחלוקת בין הצדדים במסגרת ההליך שבכותרת. לבסוף, טוען המבקש כי יש להותיר את סוגיית ההוצאות לשיקול דעתו של בית המשפט שידון בתובענה החדשה שתוגש, שכן יש להתייחס לסוגיית ההוצאות כמכלול אחד לאחר שבית המשפט ישמע את התיק במלואו ויכריע במחלוקת בין הצדדים לגופו של עניין.
4.תשובת המשיב להצעת בית המשפט הונחה על שולחנו של בית המשפט ביום 27.6.2010, ממנה עולה כי המשיב שלח תגובתו עוד ביום 22.6.2010 באמצעות דואר רשום בשל השבתת מזכירות בית המשפט. המשיב הודיע כי הוא מסכים למתווה המחיקה שהוצע על ידי בית המשפט בכפוף לפסיקת הוצאות ריאליות לטובתו. המשיב טוען כי עד כה חויב בגין שכר טרחת עורכי דין והוצאות בסכום של 114,496 בצירוף מע"מ כדין בסך של 18,319 ₪. אמנם, סך החיובים שפרע המשיב עד למועד תגובתו הוא 23,320 ₪, אך סך החיובים שטרם שילם ונותר חייב לבאי כוחו עומד על סך של 109,495 ש"ח. לכן, טוען המשיב כי יש לחייב את המבקש בסך של 132,815 ₪ (כולל מע"מ). לתמיכה בטענותיו צירף המשיב תצהיר מטעמו, העתק מהצעת שכר טרחה מטעם באי כוחו, העתק מרשימת החיובים מטעם באי כוחו כמו גם העתקי חשבוניות מהסכומים ששולמו על ידו עד כה לבאי כוחו בגין השירותים המשפטיים שקיבל בקשר לתיק דנן. לטענת המשיב, בנסיבות המקרה דנן יש לחייב את המבקש בסכום הוצאותיו הריאליות בשל אופן ניהול ההליך על ידי המבקש, אשר פעל בניגוד לסדרי הדין ותוך זלזול במשיב ובזמן שיפוטי יקר. לטענת המשיב יש להביא בחשבון לעניין פסיקת ההוצאות גם את המשאבים הרבים שהשקיע לשם היערכות להליך שבכותרת שכללה: תשובה להמרצת הפתיחה, התייצבות לשלוש ישיבות קדם משפט שנקבעו לבקשת המבקש, הגשת בקשה בידי המשיב לקיום דיון לשמיעת הוכחות בתיק מיום 14.12.2009 לאחר שהמבקש ביזה את החלטת בית המשפט ולא הגיש תובענה מתוקנת, כך לטענתו, תגובה לבקשת המבקש לקיום קדם משפט רביעי במספר לשם מינוי מודד, זימון מהנדס העיר וקיום ביקור בנכס, וכן הוצאות בגין תגובה זו שהנה פועל יוצא מניהול לא תקין של ההליכים בידי המבקש, כך לטענתו.
5.ביום 28.6.2010 התקבלה תגובת המבקש לתשובת המשיב ובה הדגיש המבקש כי בשלב זה של ההליכים, בו טרם התבררה המחלוקת בין הצדדים לגופה וטרם תם ונשלם ההליך המשפטי, אין מקום להיכנס לדיון בשאלת ההוצאות אשר ראוי כי תוכרע בסוף ההליך לאחר שבית המשפט ישלים את מלאכתו ויביא בחשבון את מכלול הנתונים הצריכים לעניין. לטענתו, אין הוא אחראי לסכומים שגובים באי כוח המשיב מהמשיב ואין כל רלבנטיות לסכומים אלו, ובוודאי שלא בשלב הנוכחי של ההליך בו טרם הושלם בירור ההליך המשפטי בין הצדדים. לבסוף, טוען המבקש כי חלק מהוצאות המשיב נגרמו בשל האופן שבו בחר המשיב לנהל את ההליך ובשל טעות המצויה בתחום אחריותו, ומשכך – אין הוא צריך לשאת בעול זה. המבקש מדגיש כי הינו מתנגד לתשלום הוצאות ריאליות בסכום בו נקב המשיב וככל שזו תהיה אבן הנגף לא יענה להצעת בית המשפט למחוק את העתירה ויבקש להיעתר לבקשתו לצירוף מסמכים לרבות מינוי מודד וכן זימון עד או לחלופין יעתור להעברת התובענה לפסים רגילים.
ג.דיון והכרעה
6.לאחר שעיינתי בהתייחסות המבקש להצעת בית המשפט על נספחיה, בתשובת המשיב, וכן בתגובת המבקש לתשובה, הגעתי לכלל מסקנה כי לנוכח הסכמת הצדדים דין התובענה להימחק, אך זאת בכפוף לחיובו של המבקש בתשלום הוצאותיו של המשיב, ובכלל זה שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ בתוספת סכום השווה למע"מ כדין.
7.דומני כי אין מחלוקת של ממש בין הצדדים בדבר הצורך למחוק את התובענה שבכותרת נוכח הטעמים שפורטו בהחלטתי מיום 15.6.2010. ישנה תמימות דעים כי תובענה זו במתכונתה הנוכחית אינה יכולה להיוותר על כנה ויש למחקה. המחלוקת היחידה שנותרה הלכה למעשה היא האם יש מקום לפסוק הוצאות ואם כן מה יהיה סכומן.
8.ברי, כי לא ניתן לקבל באופן גורף את עמדת המבקש לפיה אין לפסוק כלל הוצאות לטובת המשיב. זאת, משני טעמים עיקריים. ראשית, נקודת המוצא להצעת בית המשפט כפי שזו באה לידי ביטוי באופן מפורש בהחלטתי הנ"ל מיום 15.6.2010 היתה כי ההליך שבכותרת ימחק בכפוף לפסיקת הוצאות לטובת המשיב. שנית, ברי כי עד עתה נגרמו למשיב הוצאות בגין ההיערכות שנדרשה ממנו ליתן מענה לבקשותיו וטענותיו של המבקש בשלב קדם המשפט שכללה התייצבות לשלוש ישיבות קדם משפט והגשת תגובה לבקשת המבקש לקיים קדם משפט רביעי. לכך מצטרף טעם משמעותי נוסף והוא התנהלותו הבעייתית של המבקש בהליך שלפני אשר לא ניתן לומר לגביה כי הייתה תקינה. מבלי להביע עמדה לגופם של דברים, אעיר כי אין זה מצב ראוי בו רק לאחר שלוש ישיבות קדם משפט מגלה המבקש צורך בהוספת מסמכים ובזימון עדים, יהיו טעמיו אשר יהיו. בעל דין סביר מצופה לכלכל צעדיו בתבונה מבעוד מועד ולפעול בשקידה ראויה לקידום ההליך אותו יזם. דברים אלה מקבלים משמעות מיוחדת כאשר מדובר בתובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה, וכאשר אף ניתנה במהלך אחד מקדמי המשפט הרשאה למבקש להגיש תובענה מתוקנת, הרשאה עליה ויתר המבקש בהודעתו לבית המשפט מטעמים השמורים עמו. בהקשר זה יצוין כי בקביעת שיעור ההוצאות רשאי בית המשפט להתחשב גם בדרך בה ניהלו בעלי הדין את ההליך לפניו [ראו למשל: פסק דינו של כבוד השופט י' דנציגר בע"א 6021/08 לוגבינץ נ' מנורה – חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 24.2.2010), סעיף 12].
9.ברם, מאידך גיסא, לא ניתן לאמץ את עמדת המשיב לפיה יש לפסוק לטובתו הוצאות ריאליות בסך של 132,815 ₪. יש טעם בטענתו של המבקש כי ההליך שבכותרת נמחק בשלב קדם המשפט ולא בשלב ההוכחות או לקראת מתן פסק דין בהליך. בשלב זה של ההליך, גם אם נביא בחשבון את התנהלותו הבעייתית של המבקש, הרי שבשים לב לנסיבות המקרה כמו גם לטיב ומהות התובענה ובעיקר השלב בו מוסכם למחוק את התובענה, לא מצאתי כי קיימת הצדקה לחייב את המבקש בהוצאות בהיקף המתייחס לניהול ההליך עד תומו. יתכן כי המשיב שילם לבאי כוחו שכר טרחה והוצאות מעבר לדרוש לשם היערכות לשלב קדם המשפט, כמו למשל בגין מחקר משפטי לשם התמודדות "ארוכת טווח" עם התובענה. ואולם, ככל שהמשיב נדרש להוצאות "ארוכות טווח", שאין להן קשר ישיר הכרחי לשלב קדם המשפט כאמור, אין לומר כי מדובר בהוצאות סרק שירדו לטמיון בשל התנהלותו של המבקש שכן תוצרי היערכות זו ישמשו את המשיב בעתיד לכשתוגש תובענה חדשה בידי המבקש.
10.זאת ועוד: נדמה כי המשיב מבקש להשית על המבקש הוצאות כאילו מדובר היה בהליך בעל ממדים והיקפים נרחבים אשר נוהל במלואו עד למתן פסק דין לזכותו בתובענה. ואולם, אין זה המקרה שלפני. התיק לא הגיע עדיין לשלב ההוכחות, ואין לדעת מה תהיה התוצאה בתום הבירור המשפטי. יתכן כי בסופו של יום התיק יוכרע לטובת המבקש ואז אפשרי מצב בו יושתו הוצאות לחובת המשיב. בהקשר זה אין לי אלא להפנות להלכה המושרשת אותה הדגיש בית המשפט העליון, לפיה ישנה חשיבות רבה להתרשמותה של הערכאה הדיונית הרואה לנגד עיניה את מכלול נסיבותיו של הסכסוך ואת התנהלות בעלי הדין לאורך המשפט כולו עובר לקביעת סכום ההוצאות ושכר טרחת עורכי דין [ראו למשל: פסק דינו של כבוד השופט י' דנציגר בע"א 6203/07 קרדוש נ' חברת קרדוש ושות' בע"מ (לא פורסם, 4.2.2010), סעיף 19]. הלכה זו מיוסדת על בסיס התפיסה כי לאחר שהתנהל הליך משפטי מלא ושלם והמחלוקת הוכרעה לגופו של עניין, אכן יכולה הערכאה המבררת להתרשם באופן מקיף מהנתונים והרכיבים השונים הצריכים לעניין כך שיתאפשר לה להכריע באופן מושכל בשאלת ההוצאות. דווקא משום שבית משפט זה לא קיים דיוני הוכחות במקרה דנן ולא הכריע במחלוקת שבין הצדדים לגופו של עניין, הרי שלא ניתן לומר כי התאפשר לו להתרשם ממכלול הנתונים הצריכים לעניין בשאלת ההוצאות. לכן, יש ליתן משקל לעמדת המבקש לפיה יש להביא בחשבון בעת פסיקת ההוצאות במקרה דנן את השלב הדיוני אליו הגיע ההליך שלפני ואת העובדה שההליך לא הוכרע לגופו של עניין לטובת מי מהצדדים.
11.כידוע, הכרעתו של בית המשפט בנושא הוצאות ושכר טרחת עורכי דין צריכה להתבסס בראש ובראשונה על נתוניו של המקרה הספציפי [ראו למשל: החלטתו של כבוד השופט א' גרוניס ברע"א 5584/08 חניוני גבעתי בע"מ נ' עיריית ירושלים (לא פורסם, 14.3.2010), סעיף 3]. במקרה דנן, מדובר בתיק המתנהל בין שני צדדים פרטיים ולא בין גופים מסחריים עצומים. למעשה, המחלוקת שבנדון היא בעלת מאפיינים מסוימים הדומים ל"סכסוך שכנים". כמו כן, המחלוקת שבנדון אינה נוגעת לדונמים רבים של קרקע כי אם לגבי 110 מ"ר בלבד. פרמטרים אלו יכולים לסייע בהערכת שווי ההוצאות שראוי להשית בנסיבות העניין על המבקש, שכן כבר נקבע כי לצורך אומדן גובה ההוצאות נלקחים בחשבון שיקולים שונים, בין היתר ניתנת הדעת לטיב ההליך ומהותו, למורכבות ההליך, להיקפו, לזהות בעלי הדין ומספרם [ראו והשוו: החלטתה של הרשמת ג' לוין (כתוארה אז) בע"א 9743/09 עיזבון המנוח יהודה בן יוסף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.1.2010), סעיף 3]. כאמור, שיקולים אלה נלקחו על ידי בחשבון לצורך מתן החלטתי זו.
12.לפיכך, באיזון הכולל בין ההוצאות שנגרמו למשיב והתנהלותו של המבקש מצד אחד, לבין השלב הדיוני אליו הגיע ההליך, כמו גם לאור העובדה כי לא ברור לטובת מי מהצדדים יוכרע הסכסוך שבנדון לגופו של עניין, מן הצד השני, וכן לאור מאפייני הסכסוך, טיבו, מהותו ומיהות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי האיזון הראוי בין האינטרסים המתנגשים בנסיבות העניין יושג באמצעות השתת הוצאות בסך של 15,000 ₪ לטובת המשיב בצירוף סכום השווה לתשלום מע"מ כדין. אינני רואה צורך להתייחס לבקשתו של המבקש כי בית משפט זה יורה על המשך תחולת הצווים שהוצאו בנוגע ליחסים בין הצדדים בנוגע למקרקעין שבנדון על ידי בית המשפט השלום בכפר-סבא כפורט לעיל, שכן ממילא ככל שהצווים תקפים הם ממשיכים לחול שכן אין החלטה זו משנה או מבטלת את המצב המשפטי התקף בנוגע למקרקעין שבנדון. אין זה מעניינה של החלטה זו לדון בתוקף או תחולת צווים קודמים שניתנו שלא במסגרת תיק זה, שכן החלטה זו מתמקדת במחיקת התובענה בלבד.
ד.סיכום ומסקנות
13.אשר על כן, הנני מורה על מחיקת התובענה שבכותרת בהתאם למתווה שהוצג לצדדים על ידי בית המשפט בהחלטתי מיום 15.6.2010 ובהחלטתי זו, בכפוף לחיובו של המבקש בתשלום הוצאותיו של המשיב, ובכלל זה שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ בתוספת סכום השווה למע"מ כדין. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום מתן ההחלטה ועד מועד התשלום בפועל.
14.הנני מורה בזאת על ביטול הדיון שנקבע בתיק זה ליום 6.7.2010.
ניתן היום, י"ז תמוז תש"ע, 29 יוני 2010, בהעדר הצדדים.