צרפתי נ' בנק מזרחי טפחות בעמ ואח'

החלטה

1.המבקש שהינו החייב בתיק הוצל"פ 01-48801-04-2 מבקש רשות ערעור על שתי החלטותיה של כב' רשמת ההוצל"פ כפיר מירב, האחת מיום 6.2.12 והשניה מיום 8.2.12.

בהחלטה מיום 6.2.12 אישרה הרשמת את מכר הדירה למשיב מס' 3 תמורת הסך של 2,000,000 ₪, וזאת לאחר שביהמ"ש העליון בהחלטתו מיום 5.2.12 דחה את בקשת המבקש להורות על עיכוב הליכי המכר.

בהחלטה מיום 8.2.12 דחתה הרשמת את בקשתו של המבקש לעיון חוזר בהחלטה לאישור המכר, תוך שציינה כי למבקש ניתנה ההזדמנות להציג שומה נגדית ויכול היה לנצל את התקופה בה עוכבו הליכי המכר ע"י ביהמ"ש לצורך הצגת שומה עצמאית.

בנוסף עותר המבקש, במעמד צד אחד, להורות על עיכוב הליכי המכר, לאחר שכאמור אושרו באופן שלא תעשה דיס פוזיציה, העברת כספים, דיווח לרשויות המס, רישום הערת אזהרה וכל פעולה הקשורה במכר הדירה.

2.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה ובהתאם לתקנה 119 (ז) לתקנות ההוצל"פ, לא מצאתי צורך לבקש תגובה ממי מהמשיבים, שכן דינה של הבקשה למתן רשות ערעור להדחות, וממילא אין אף מקום להורות על עיכוב הליכי המכר.

מההתנהלות אותה פירט המבקש בבקשתו מצאתי סימוכין לקביעתה של הרשמת הנכבדה בהחלטתה מיום 8.2.12 לפיה מיצה המבקש כל טענה אפשרית אשר סבר שיהיה בה כדי להדוף ולעכב את מימוש הדירה ואף אני שותף לתחושה כי בקשה זו אינה אלא ניסיון נוסף של המבקש לעכב את הליך המימוש.

בהחלטת כב' הרשמת נעמה פרס מיום 2.1.12 ניתנה למבקש זכות לקבל שמאות עצמאית לדירה, קודם שיגיב לבקשה לאישור המכר שהגיש הכונס, וכן קבעה הרשמת כי המבקש רשאי להודיע אם ברצונו לפדות את הדירה בגובה ההצעה של המציע הזוכה, בסך של 2,000,000 ₪.

3.עד למועד מתן ההחלטה ביום 6.2.12 בה אושר המכר, לא הודיע המבקש אם ברצונו לפדות את הדירה ואף לא ביצע שומה עצמית. גם בבקשה שבפני לא טוען המבקש כי ברצונו לפדות את הדירה לעצמו ולכל היותר טוען כי יוכל להחליט בעניין זה לאחר שיקבל שומה עצמית. לא מצאתי שום קשר בין שומה עצמית לבין פדיון עצמי של הדירה, שכן קביעה שמאית לגבי שווי הדירה אין לה קשר לרצון או לאי הרצון של המבקש לפדות את הדירה לעצמו.

מהבקשה של המבקש להזמין שומה עצמית ניתן להבין כי הוא סבור כי המחיר בו נמכר הנכס נמוך מהמחיר הריאלי של הנכס, למרות שההתמחרות נערכה על בסיס שמאות קודמת מטעם כונס הנכסים.

בפרק הזמן שבין ה-11.1.12 בו ניתנה החלטת ביהמ"ש העליון, במעמד צד אחד, המורה על עיכוב הליכי ההוצל"פ ועד ליום 5.2.12 מועד בו ביטל ביהמ"ש העליון את צו עיכוב ההליכים הנ"ל, היה למבקש די זמן כדי להציג שומה עצמאית מטעמו. אם החליט המבקש שלא לפעול בפרק זמן זה ואף אם מסר הודעה על כך לתיק ההוצל"פ, אין בכך ולא כלום, שכן ידע כי נמצא קונה וכי על הפרק עומדת בקשה לאישור המכר והיה עליו לממש את זכויותיו בפרק זמן זה ולא להמתין ולגרום לסחבת נוספת.

המבקש מודה כי קיבל את בקשת הכונס לאישור המכר והחלטת הרשמת מיום 2.1.12 כבר ביום 4.1.12.

4.עוד אציין כי לא מצאתי בבקשה נימוקים ממשיים מדוע יש צורך בשומה עצמאית, פרט לטענה בדבר זכות להגיש שומה כזאת. כך למשל אין אפילו ציון מהו שווי הדירה לשיטתו של המבקש, עפ"י בירור שערך ומה ההפרש לשיטתו בשווי הדירה לעומת השווי שקבע השמאי.

סוגיה נוספת אותה מעלה המבקש בבקשה שבפני הינה הטענה כי עפ"י דין הוא זכאי לתשלום בגין דיור חלוף וכי זכותו כי ימומן לו דיור חלוף מהתמורה שתתקבל טרם שתועבר לנושה המובטח.

שאלת הדיור החלוף כלל איננה רלבנטית לאישור המכר. ככל שסוגיה זו לא הוכרע עדיין, הרי שלא תאשר רשמת ההוצל"פ את העברת הכספים לזוכה, טרם שתוכרע זכותו של המבקש לדיור חלוף, ככל שקיימת לו זכות כזאת.

5.אשר על כן נדחית הבקשה למתן רשות לערער וכונס הנכסים רשאי להמשיך בהליכי המכר בהתאם לתנאים שאושרו ובפיקוחה של רשמת ההוצל"פ.

לאור דחיית הבקשה למתן רשות ערעור ממילא נדחית הבקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ.

ככל שיבקש המבקש לערער על החלטתי זו, לא ניתן צו לעיכוב ביצוע עד להחלטה בערעור.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשע"ב, 20 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.